016_מסכת יבמות פרק טז

יבמות פרק טז

(א) האשה

האשה - לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה:

שהלך בעלה וצרתה למדינת הים. ובאו ואמרו לה מת בעליך. לא תנשא. ולא תתיבם

ולא תתיבם - שמא ילדה צרתה. וא״ת תחלוץ ואח״כ תנשא לשוק ממה נפשך. תירצו בגמרא, משום דחלוצה פסולה לכהונה, ואם תחלוץ וימצא אחר כך שילדה צרתה ולד של קיימא וחליצתה אינה כלום, צריכים להכריז עליה שהיא כשרה לכהונה ולא נפסלה מחמת אותה חליצה. ומי שנמצא בשעת חליצתה ולא נמצא בשעה שהכריזו על החליצה דלאו כלום היא ולא נפסלה לכהונה על ידה כשיראה אותה נשואה אחר כך לכהן יאמר שחלוצה מותרת לכהן:

. עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. היתה לה חמות

היתה לה חמות - במדינת הים:

אינה חוששת

אינה חוששת - שמא ניתן לה יבם. אע״ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה, התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להיאך מיבם, אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להיאך אלא א״כ ילדה זכר, איכא למימר שמא הפילה, ואם תמצא לומר לא הפילה שמא נקבה היתה:

. יצתה מלאה

יצתה מלאה - מעוברת:

. חוששת

חוששת - שמא ניתן לה יבם. ואין הלכה כר׳ יהושע דאמר אינה חוששת:

. רבי יהושע אומר אינה חוששת:

(ב) שתי יבמות

שתי יבמות - נשי שני אחים:

זו אומרת מת בעלי. וזו אומרת מת בעלי. זו אסורה מפני בעלה של זו

מפני בעלה של זו - שמא הוא חי וזקוקה לו, ואע״פ שאשתו אומרת מת, אינה נאמנת להתיר זו לשוק על פיה, שאין יבמה מעידה לחברתה:

. וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים

לזו עדים - שמת בעלה, ולזו אין לה עדים:

. ולזו אין עדים. את שיש לה עדים אסורה. ואת שאין לה עדים מותרת. לזו בנים ולזו אין בנים

זו שיש לה עדים אסורה - לינשא לשוק, מפני יבמה שאין עדים שמת:

וזו שאין לה עדים מותרת - שהרי בשביל בעלה אינה נאסרת שהיא נאמנת לומר מת בעלי, ובשביל יבמה נמי לא מתסרא שהרי באו עדים שמת:

לזו בנים ולזו אין בנים - ואין עדים לא לזו ולא לזו, את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה:

. את שיש לה בנים מותרת. ואת שאין לה בנים אסורה. נתיבמו

נתיבמו - שהיו להן כאן שני יבמין ונתיבמו ומתו היבמים, אסורות להנשא לשוק, זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו. אע״פ שהיו שתיהן נשואות ליבמיהן בחזקת שמתו בעליהן, על פי עצמן נישאו. והיו נאמנות שהאשה שאמרה מת בעלי תתיבם, אבל עכשיו שתהיינה נשואות לשוק לא. שאם ינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ועדותה של זו מועיל לזו ואין היבמות מעידות זו לזו:

ומתו היבמין. אסורות להנשא. רבי אלעזר אומר. הואיל והותרו ליבמין

הואיל והותרו ליבמין - בחזקת שמתו בעליהן, הותרו לינשא לשוק, דתו לא חיישינן שמא הם בחיים. ואין הלכה כרבי אלעזר:

. הותרו לכל אדם:

(ג) אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם

פרצוף פנים עם החוטם - אם לא ראהו בפרצוף פניו, או שניטל חוטמו, אין מעידין להשיא את אשתו, שמא אינו הוא:

אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. אין מעידין אלא עד שתצא נפשו. ואפילו ראוהו מגוייד

מגוייד - מנותח. כמו גודו אילנא (דניאל ד׳ י״א:)

וצלוב והחיה אוכלת בו. אין מעידין אלא עד שלשה ימים

או חיה אוכלת בו - דוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה, מעיד עליו שהוא מת:

אין מעידין אלא עד שלשה ימים - אם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו, דחיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואינו זה שהם סבורים:

. רבי יהודה בן בבא אומר. לא כל האדם. ולא כל המקום. ולא כל השעות. שוין:

ר׳ יהודה בן בבא אומר לא כל אדם וכו׳ - יש לך אדם שממהר להנפח, כגון אדם שמן. ויש מקום שאדם ממהר להסריח ולהשתנות בו כגון מקום חמה. ויש לך שעה שהעולם חם ואדם ממהר להסריח ולהשתנות, והכל לפי האדם והמקום והשעה בין לקולא בין לחומרא. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ד) נפל למים בין שיש להן סוף. בין שאין להן סוף. אשתו אסורה. אמר רבי מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול. ועלה לאחר שלשה ימים

מים שיש להם סוף שנראים כל ארבע רוחות שסביב המים - ומים שאין להם סוף, שאין אדם יכול לראות כל סביביו. ורבי מאיר לא מפליג בין מים שאין להם סוף למים שיש להם סוף. אבל חכמים פליגי בברייתא, ואמרי, מים שיש להם סוף אשתו מותרת אם שהה שם שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים, ומים שאין להם סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו, כדאמר רבי יוסי במתניתין. והלכה כחכמים:

ועלה לאחר שלשה ימים - דסבירא ליה לר׳ מאיר אדם חי בתוך המים ימים רבים, ומשום הכי אפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוה חזי ליה, חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזו ליה. ורבי יוסי פליג עליה ואמר מעשה בסומא שירד לטבול במערה וכו׳, ומערה מים שיש להם סוף, ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:

. אמר רבי יוסי מעשה בסומא שירד לטבול במערה. וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם. ושוב מעשה בעסיא. באחד ששלשלוהו לים. ולא עלה בידם אלא רגלו. אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. מן הארכובה ולמטה

מן הארכובה ולמטה - הואיל ויכול לחיות, לא תינשא, שמא יצא ולא ראוהו, דמים שאין להם סוף הן:

לא תנשא:

(ה) אפילו שמע מן הנשים

אפילו שמע מן הנשים - שאין מתכוונות להעיד, יכול לילך להעיד להשיא את אשתו:

אומרות מת איש פלוני דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו

הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פלוני - בגמרא מוקי שצריך שיאמרו אנו באים מלספוד ולקבור את איש פלוני. וצריך נמי שישמע אותם מספרים מעניני ההספד, כך וכך רבנן הוו התם, כך וכך ספדני הוו התם, מפני שדרך תינוקות לשחק ולהעלות שמות ושמא נמלה או חגב קברו ומכנים אותו בשם איש פלוני:

הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני. בין שהוא מתכוין ובין שאינו מתכוין. רבי יהודה בן בבא אומר בישראל. עד שיהא מתכוין. ובגוי אם היה מתכוין. אין עדותו עדות:

(ו) מעידין לאור הנר. ולאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול. מעשה באחד שעמד על ראש ההר. ואמר איש פלוני. בן פלוני. ממקום פלוני מת. הלכו ולא מצאו שם אדם. והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בצלמון

ומשיאים על פי בת קול - [אם] שמעו קול צווחת פלוני מת:

בצלמון - שם מקום:

. באחד שאמר אני איש פלוני. בן איש פלוני. נשכני נחש. והרי אני מת. והלכו ולא הכירוהו. והשיאו את אשתו:

(ז) אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה. מצאתי נחמיה איש בית דלי. אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד. אלא רבי יהודה בן בבא. ונומיתי לו

ונומיתי לו - אמרתי לו:

כן הדברים

כן הדברים - שכל חביריו חולקים עליו:

. אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות

משובשת בגייסות - ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות בשמי:

מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר. מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא. מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל. שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל הזקן נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד. מפי עבד. מפי אשה. מפי שפחה. רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים. אין משיאין את האשה על פי עד אחד. רבי עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי עבד ולא על פי שפחה. ולא על פי קרובים. אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים. וחלה אחד מהם בדרך והביאוהו בפונדק. ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו. אמרה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו. אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקית

ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אומרים כו׳ ור״ע אומר כו׳ - ולית הלכתא כחד מינייהו. אלא הלכה משיאים על פי אשה ועל פי קרובים חוץ מחמש נשים דתנן במתניתין, ועד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות אשה:

לא תהא כהנת כפונדקית - כלומר מיוחסת לא תהא נאמנת כפונדקית גויה, בתמיה, ואם האמינו הפונדקית גויה מסיחה לפי תומה, כל שכן שיאמינו באשה ישראלית:

. אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת

לכשתהא פונדקית נאמנת - כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת:

הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיו בידו: