015_מסכת יבמות פרק טו

יבמות פרק טו

(א) האשה

האשה - שלום בינו לבינה. שאם היתה קטטה בינו לבינה דלמא מחמת שנאה מכוונה לאסור עצמה עליו:

שהלכה היא ובעלה למדינת הים. שלום בינו לבינה. ושלום בעולם

ושלום בעולם - שאם היה שעת חירום דלמא כשראתה ששהה הרבה זמן ולא חזר אמרה ודאי לסטים הרגוהו. אי נמי, ראתה אותו מוכה במלחמה וסברה ודאי ימות. אבל כששלום בעולם אי לא חזיתיה דמית ודאי חיישא לקלקולא שמא יבא לאחר שתנשא, ותהא מקולקלת:

. ובאתה ואמרה מת בעלי. תנשא. מת בעלי. תתיבם. שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם. קטטה בינו לבינה ושלום בעולם. ובאתה ואמרה מת בעלי. אינה נאמנת. רבי יהודה אומר

רבי יהודה אומר כו׳ - ולית הלכתא כוותיה:

לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו

אמרו לו - לרבי יהודה פקחת תנשא שוטה לא תנשא, אלא אחת זו ואחת זו תנשא:

אחת זו ואחת זו תנשא:

(ב) בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר

בבאה מן הקציר - כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהם ומת, ובאה והודיעה בבית דין ושלחו ומצאו כדבריה. ולא התירו חכמים אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב, אבל ממדינת הים אינה נאמנת:

ובאותה מדינה. וכמעשה שהיה. אמרו להן בית שמאי אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה. לא דברו חכמים בקציר אלא בהוה

אלא בהוה - מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לשאר מקומות:

. חזרו בית הלל להורות כבית שמאי:

(ג) בית שמאי אומרים תנשא ותטול כתובתה. בית הלל אומרים תנשא ולא תטול כתובתה. אמרו להן בית שמאי התרתם ערוה חמורה. לא תתירו את ממון הקל. אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחים נכנסים

שאין האחים נכנסים - לנחלת בעלה, דרחמנא אמר (דברים י״ז:ו׳) על פי שנים עדים. וגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן משום עגונה:

לנחלה על פיה אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה

מספר כתובתה - מנוסח הכתוב בשטר כתובה, כשתנשאי לאחר, והרי היא נישאת, ואם כן תטול כתובתה:

נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי:

(ד) הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה

חוץ מחמותה - טעמא דכולהו, מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה. חמותה שונאתה, שאומרת בלבה זאת תאכל כל עמלי. בת חמותה אומרת זאת תירש כל עמל אבי ואמי. יבמתה יראה שמא סופה להיות צרתה. בת בעלה אומרת זאת באה במקום אמי ותאכל כל עמלה:

ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה. מה בין גט למיתה

מה בין גט למיתה - דאמרינן אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה, נאמנות להביא גיטה:

שהכתב מוכיח

שהכתב מוכיח - דסמכינן עיקרא על הגט. ואע״ג דעלייהו נמי סמכינן שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

. עד אומר מת ונשאת. ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אף על פי שנשאת תצא. שנים אומרים מת

עד אחד אומר מת ונישאת - לאו דוקא נישאת, אלא התירוה להנשא אע״פ שלא נישאת, ואחר כך בא עד אחד ואומר לא מת, לא תצא מהתירה הראשון:

עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת - כגון שהם פסולי עדות. ואשמועינן הואיל והאמינה תורה עד אחד אין כאן תורת עדות, וכי היכי דחד חשיב, פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות, בין כשרים בין פסולים:

שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת וכו׳ - הא קמשמע לן, דאזלינן אחר רוב דעות בפסולי עדות, בין לקולא בין לחומרא:

ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא:

(ה) אחת אומרת מת

אחת אומרת מת - שתי צרות הבאות ממדינת הים, אחת אומרת מת בעלי ואחת אומרת לא מת:

ואחת אומרת לא מת. זו שאומרת מת תנשא ותטול כתובתה. וזו שאומרת לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה. אחת אומרת מת. ואחת אומרת נהרג. רבי מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאין קיים ינשאו. עד אומר מ

ר״מ אומר הואיל ומכחישות כו׳ - ולית הלכתא כוותיה:

ת ועד אומר לא מת. אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת. הרי זו לא תנשא:

(ו) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים. ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה. וצרתה אסורה. היתה בת ישראל לכהן

היתה בת ישראל לכהן - אם היתה צרתה בת ישראל לכהן, תאכל בתרומה בחזקת שבעלה קיים, ואינה חוששת לעדות צרתה, שהואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפוסלה. וכן הלכה:

תאכל בתרומה דברי רבי טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה. עד שתהא אסורה לינשא. ואסורה מלאכול בתרומה:

(ז) אמרה מת בעלי ואח

אמרה מת בעלי ואח״כ מת חמי - חמותה אסורה, שאין כלה מעידה על חמותה. ואע״ג דאמרה ברישא מת בעלי דתו אינה כלתה והויא נכרית, אפילו הכי לא מהימנה:

ר כך מת חמי. תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה. היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה

היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה - ובהא נמי הלכה כר׳ טרפון. אבל בקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזה מהן קידש, וכן גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל, בתרווייהו הלכה כר״ע:

דברי רבי טרפון. ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה. עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה. קידש אחת מחמש נשים. ואין יודע איזו קידש. כל אחת אומרת אותי קידש. נותן גט לכל אחת ואחת. ומניח כתובה ביניהן ומסתלק. דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה. עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל כל אחד אומר אותי גזל. מניח גזילה ביניהן ומסתלק. דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה. עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:

(ח) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובנה עמהם. ובאה ואמרה מת בעלי

מת בעלי ואח״כ מת בני נאמנת - הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאה, השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח״כ מת בני שאין בה זיקת יבם, מהימנא. אבל כי אמרה מת בני ואח"כ מת בעלי ורוצה להתיבם, לא מהימנה. ואם באת להינשא לשוק חוששים לדבריה, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא, וחולצת ולא מתיבמת:

. ואחר כך מת בני. נאמנת. מת בני ואחר כך מת בעלי. אינה נאמנת. וחוששים לדבריה וחולצת ולא מתיבמת:

(ט) ניתן לי

ניתן לי במדינת הים - ומת בני ואחר כך מת בעלי, דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שאומרת עדיין היא צריכה ליבם, נאמנת ומותרת להתיבם:

בן במדינת הים. ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי. נאמנת. מת בעלי ואחר כך מת בני. אינה נאמנת

אינה נאמנת - להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה, גבי בעלה הימנוה, משום דדייקא ומנסבה, אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה, משום דזמנין דסניא ליה:

וחוששים לדבריה וחולצת ולא מתיבמת:

וחוששין לדבריה - דאפקא נפשה מיבם, וחולצת ולא מתיבמת:

(י) ניתן לי יבם במדינת הים

ניתן לי יבם במדינת הים - שילדה חמותה במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם:

אמרה מת בעלי ואח

מת בעלי ואח״כ מת יבמי וכו׳ - דתרווייהו קא שריא נפשה לשוק, נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:

ר כך מת יבמי. יבמי ואחר כך בעלי. נאמנת. הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים. אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי. יבמי ואחר כך בעלי. אינה נאמנת. שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא. ולא מתה אחותי שתכנס לביתו. ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם אשתו. ולא מתה אשתי. שישא אחותה: