001_מסכת כתובות פרק א

כתובות פרק א

(א) בתולה נשאת ליום

בתולה נשאת ליום רביעי - ולא בליל חמישי, דאיכא למיחש שמא יהיה טרוד בנישואים ולא מצי בעיל:

הרביעי ואלמנה ליום החמישי. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין:

שאם יש לו טענת בתולים - כגון שיאמר בעלתי ולא מצאתי דם, לא שנא אם היא קטנה או נערה או בוגרת. או פתח פתוח מצאתי, אם היא קטנה או נערה, אבל בוגרת אין לה טענת פתח פתוח:

ישכים ויבא לב״ד - בעוד כעסו עליו, שמא יתפייס ותתקרר דעתו ויקיימנה ושמא זנתה תחתיו והרי היא אסורה עליו. ובגמרא פריך ותנשא באחד בשבת ואם יש לו טענת בתולים ישכים ביום שני לבית דין. ומשני, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים, אחד בשבת ושני בשבת ושלישי בשבת, וברביעי כונסה. ובזמן שאין בתי דינין יושבים בשני ובחמישי, אשה נישאת בכל יום, והוא שטרח בסעודה שלשה ימים. ומפני תקנת עניים נוהגים בקצת מקומות לישא בערב שבת. וטעמא דאלמנה ליום חמישי, שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא שמח עמה שלשה ימים, חמישי בשבת וששי בשבת ושבת. והנושא את האלמנה אסור בעשיית מלאכה ג׳ ימים. והנושא את הבתולה כל שבעה. ולענין ברכת חתנים, בין בחור שנשא אלמנה בין אלמן שנשא בתולה מברכים ברכת חתנים כל שבעה ואלמן שנשא אלמנה, יום אחד:

(ב) בתולה כתובתה מאתים. ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה

בתולה אלמנה גרושה - כלומר, בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן האירוסין, וחזרה ונישאת, כתובתה מן השני מאתים:

וחלוצה מן האירוסין כתובתן מאתים. ויש לה

ויש לה טענת בתולים - אם לא מצא לה השני בתולים, אבדה כתובתה, דמקח טעות הוא שהרי בחזקת בתולה נשאה:

ן טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מאתים. ויש להן טענת בתולים:

(ג) הגדול שבא על הקטנה

שבא על הקטנה - פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שאין ביאתה ביאה:

. וקטן

וקטן - פחות מבן תשע שאין ביאתו ביאה ובא על הגדולה:

שבא על הגדולה. ומוכת עץ

ומוכת עץ - שנתקע לה עץ באותו מקום:

. כתובתן מאתים

כתובתן מאתים - אם נישאו סתם:

. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה:

וחכמים אומרים מוכת עץ כתובתה מנה - והלכתא כותייהו. ואפילו לא הכיר בה, כתובתה מנה, ולא הוי מקח טעות:

(ד) בתולה אלמנה גרושה וחלוצה מן הנשואין כתובתה מנה. ואין להם טענת בתולים. הגיורת והשבויה והשפחה. שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד. כתובתן מנה. ואין להם טענת בתולין:

בתולה שהיא אלמנה או גרושה או חלוצה מן הנשואים - אם חזרה ונישאת סתם, כתובתה מנה, דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה:

(ה) האוכל אצל חמיו ביהודה

האוכל אצל חמיו ביהודה - כשהיו עושין סעודת אירוסין בבית אבי הכלה ביהודה, היו נוהגים שהארוס מתייחד עם ארוסתו כדי שיהא לבו גס בה, לפיכך כשנישאת אחר כך אין לו טענת בתולים:

שלא בעדים. אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה. אחת אלמנת ישראל. ואחת אלמנת כהן. כתובתן מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז. ולא מיחו בידם חכמים:

(ו) הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים. היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך

ונסתחפה שדך - מטר סוחף בא על שדך והפסידה, כלומר מזלך גרם ותן לי כתובתי:

. והלה אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך. והיה מקחי מקח טעות

והיה מקחי מקח טעות - ואין לך כתובה ממני:

. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת

נאמנת - ומשביעין אותה שבועת היסת שכן הוא כדבריה, ותטול כתובתה. וכן הלכה. ואי אמרה בתולה מצאני, אינה נאמנת, דהימנוהו רבנן לבעל ואפילו בלא שבועה, דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה:

. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה:

(ז) היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש

דרוסת איש - בעולת איש:

את. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת

נאמנת - ולא הפסידה כתובתה. ומכל מקום אי אשת כהן היא ולאחר זמן האירוסין כשנשאה טען דרוסת איש את, מפקינן לה מיניה, דשמא לאחר שארס אותה נבעלה, ומכי אמר דרוסת איש את שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. ואפילו נבעלה באונס, הא קיי״ל אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה. ומגרש לה ויהיב לה כתובתה:

. ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת דרוסת איש. עד שתביא ראיה לדבריה:

(ח) ראוה מדברת

מדברת - מתיחדת:

עם אחד בשוק אמרו לה מה טיבו של זה. איש פלוני וכהן הוא

וכהן הוא - מיוחס:

. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת

נאמנת - כשירה לכהונה:

. ורבי יהושע אומר. לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר. עד שתביא ראיה לדבריה:

(ט) היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה

מה טיבו של עובר זה וכו׳ - רבן גמליאל אומר נאמנת, וכשרים לכהונה היא ובתה. אבל לענין ירושה לא אמר רבן גמליאל שזה העובר יירשנו. והלכה כרבן גמליאל בכל הני בבי דמתניתין. ואפילו הכי לכתחילה לא תנשא לכהונה לא המדברת עם אחד ולא המעוברת, אלא אם כן היו רוב אנשי העיר מיוחסים ונבעלה זאת האשה מאחד מהם שפירש חוץ לעיר ובעל, דאמרינן כל דפריש מרובא פריש, ואז תנשא לכתחלה לכהונה בין היא בין בתה:

. מאיש פלוני וכהן הוא. רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת. רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין. אלא הרי זו בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה:

(י) אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה. אמר ר' יוחנן בן נורי. אם רוב

אם רוב העיר משיאין לכהונה - אע״ג דרובא חד סגי בעלמא, מעלה עשו ביוחסין, והכא אצרכוה רבנן תרי רובי, רוב סיעה העוברת שם ורוב העיר. ואין משיאין לכתחלה לכהונה אלא בתרי רובי, וכן הלכה:

אנשי העיר משיאין לכהונה. הרי זו תנשא לכהונה: