004_מסכת מעשר שני פרק ד

מעשר שני פרק ד

(א) המוליך

המוליך - דוקא עבר והוליך, דלכתחילה אסור להוליכו ממקום למקום, אלא פודהו במקומו או מעלהו לירושלים:

פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול. או ממקום הזול למקום היוקר. פודהו כשער מקומו

כשער מקומו - כשער המקום שהוא בשעת פדיון בין לקולא בין לחומרא:

. המביא פירות מן הגרן לעיר. וכדי יין מן הגת לעיר. השבח לשני

השבח לשני - מה ששוין בעיר יותר, הריוח של מעשר שני. ומה שהוציא להביאן מן השדה לעיר ישלם מביתו:

ויציאות מביתו:

(ב) פודין מעשר שני

פודין מעשר שני - יכול לפדות אם ירצה כשער הזול, כדמפרש ואזיל:

בשער הזול. כמות שהחנוני לוקח

כמות שהחנוני לוקח - שהוא לוקח בזול כדי להשתכר:

. לא כמות שהוא מוכר

לא כמות שהוא מוכר - שהוא מוכר ביוקר ביותר ממה שקנה:

. כמות שהשולחני פורט

כמות שהשולחני פורט - הבא לחלל פרוטות של מעשר על סלע, מחשב הסלע בפרוטות הרבה, כשולחני הזה כשבא ליקח פרוטות מבני אדם ולתת להם סלע שהוא לוקח פרוטות הרבה:

. ולא כמות שהוא מצרף

ולא כמות שהוא מצרף - כשמצרף השולחני פרוטות לתת לבני אדם בחלוף הסלע, נותן להם פחות:

. ואין פודין מעשר שני אכסרה

אכסרה - בלא מדה ובלא משקל, אלא כמה אתה נותן בכרי זה או במלוא חפנים הללו:

. את שדמיו ידועים יפדה על פי

על פי א׳ - בשומת לוקח אחד:

עד אחד. ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי

על פי ג׳ - שמאים בקיאין, ואפילו א׳ מהן עובד כוכבים ואפילו אחד מהן בעלים:

שלשה. כגון היין שקרם

קרם - התחיל להחמיץ, וגירסא אחרת שקסס. ודוגמתו בבבא בתרא [דף צג.] מקבל עליו עשר קוססות למאה:

. ופירות שהרקיבו. ומעות שהחליאו:

(ג) בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע. בעל הבית קודם. מפני שהוא מוסיף חומש

מפני שהוא מוסיף חומש - כדכתיב (ויקרא כ״ז:ל״א) ואם גאול יגאל איש ממעשרו, על שלו מוסיף חומש ולא על של חבירו:

. בעל הבית אומר בסלע. ואחר אומר בסלע ואיסר

בסלע ואיסר - האיסר הוא א׳ מששה ותשעים בסלע:

. את של סלע ואיסר קודם. מפני שהוא מוסיף על הקרן

מפני שהוא מוסיף על הקרן - ותוספת כל שהוא דקרן עדיפא, מפני שעל החומש יכול להערים כדתנן לקמן:

. הפודה מעשר שני שלו. מוסיף עליו חמישית. בין שהוא שלו. ובין שנתן לו במתנה:

ובין שנתן לו במתנה - הטבל, קודם שהפריש ממנו מעשר נתן לו במתנה. דאילו מעשר שני לאחר שהופרש, קיימא לן כמאן דאמר ממון גבוה הוא ואינו ניתן במתנה:

(ד) מערימין על מעשר שני. כיצד אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים. לעבדו ולשפחתו העברים

לעבדו ולשפחתו העברים - שאין גופן קנוי:

. הילך מעות אלו ופדה לך

ופדה לך - בהן מעשר שני לעצמך:

מעשר שני זה. אבל לא יאמר כן לבנו ולבתו הקטנים. ולעבדו ולשפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:

מפני שידן כידו - דמה שקנה עבד קנה רבו. ובנו קטן נמי זכייתו לאביו דמציאת קטן לאביו:

(ה) היה עומד בגורן

היה עומד בגורן - ורוצה להערים ולפדות מעשר שני בלא חומש:

ואין בידו מעות

ואין בידו מעות - כדי שיתנם לחברו, שיפדה בהן המעשר בלא חומש:

אומר לחברו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה

הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה - ודוקא שנתן אותם לו בטבלן קודם שיפריש מעשר שני, כדפרשינן לעיל:

. חוזר ואומר הרי אלו מחוללין על מעות שבבית:

(ו) משך ממנו מעשר בסלע

משך ממנו מעשר בסלע - המוכר מעשר שני, כדי שיתחלל על דמי המכירה ויהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר, דבכי האי גונא שרי למכרו. והא דתנן בפרק קמא אין מוכרין אותו, היינו להוליכו לירושלים ולא שיהיו המעות נתפסים בקדושת מעשר. וכשמשך המעשר לקנותו היה שוה סלע ולא הספיק ליתן הדמים עד שעמד בשתים, שהמעשר לא יצא לחולין עד שיתן דמיו למוכר:

. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים. נותן לו סלע

נותן לו סלע - לפי שקנאו במשיכה, ומרויח הלוקח סלע שנתייקר. וצריך לפדותו כשער של עכשיו בשתי סלעים, שהמעשר לא יצא לחולין עד שיתן דמיו למוכר. והסלע אחד של מעשר שני שלו ואוכלו בירושלים:

ומשתכר בסלע. ומעשר שני שלו. משך ממנו מעשר בשתים. ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע

עד שעמד בסלע - וצריך ליתן למוכר שני סלעים שקנאו במשיכה, והוא נפדה בסלע אחד כשער של עכשיו. הלכך נותן לו דמי סלע מדמי חולין שלו, ובו נפדה המעשר, והסלע השני נותן לו מדמי מעשר שני שלו. ואין זה כפורע חובו ממעשר שני, לפי שבתחלת המקח היה עומד לכך שיאכל המוכר שתי סלעים בירושלים אם לא הוזל:

. נותן לו סלע מחולין וסלע של מעשר שני שלו. אם היה עם הארץ נותן לו

אם היה עם הארץ נותן לו מדמיו - ואם היה המוכר עם הארץ נותן לו שני הסלעים מדמי החולין שלו, לפי שאין מוסרין דמי מעשר לעם הארץ. ואית דגרסי מדמאי אם יש לו דמי מעשר של דמאי נותן לו סלע אחד מאותן דמים, דמוסרין דמי דמאי לעם הארץ:

מדמאי:

(ז) הפודה מעשר שני ולא קרא שם

ולא קרא שם - לא אמר זה פדיון מעשר שני:

. רבי יוסי אומר דיו. רבי יהודה אומר צריך לפרש

צריך לפרש - ולומר זה פדיונו. והלכה כר׳ יוסי:

. היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה. ונתן לה גיטה וקדושיה. ולא פירש

ולא פירש - לא אמר הרי זה גיטך או הרי את מקודשת:

. רבי יוסי אומר דיו

רבי יוסי אומר דיו - כיון שעסוקים באותו ענין ומתוך אותן הדברים עמד וגירש או קדש אין צריך לפרש. והלכה כר׳ יוסי:

. רבי יהודה אומר צריך לפרש:

(ח) המניח איסר

המניח איסר - להיות מחלל עליו פירות מעשר שני. וכבר חלל:

ואכל עליו

ואכל עליו עד חציו והלך למקום אחר - והוליך האיסר עמו, ושם הוא שוה פונדיון, ובתחלה לא היה יוצא אלא בחצי פונדיון, שהפונדיון ב׳ איסרין נמצא לפי מה שהוא יוצא עכשיו שנשאר בו איסר של חולין ולפיכך אוכל עליו עוד איסר:

חצי. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא בפונדיון. אוכל עליו עוד איסר. המניח פונדיון. ואכל עליו חציו. והלך למקום אחר. והרי הוא יוצא באיסר. אוכל עליו עוד פלג

אוכל עליו עוד פלג - חצי איסר, ולא אמרינן כיון שאינו שוה אלא איסר הרי אכלו כולו:

. המניח איסר של מעשר שני

המניח איסר של מעשר שני - להיות אוכל עליו חולין שלו בקדושת מעשר, ואכל עליו עד אחד עשר באיסר, ואחד ממאה באיסר, יצא כל האיסר לחולין. פי׳ אם היה אותו איסר ממעות מעשר שני של דמאי ואכל עשרה חלקים מאחד עשר חלקים שבו, כגון שאחד עשר רמונים שוין איסר, ואכל עליו עשרה רמונים ונשאר בו עדיין חלק מאחד עשר בקדושת מעשר, יצא כולו לחולין. ואם היה האיסר ממעות מעשר שני של ודאי ואכל עליו עד שנשאר בו אחד ממאה, כגון שמאה תאנים נמכרים באיסר, ואכל עליו תשעים ותשעה, יצא כולו לחולין:

. אוכל עליו אחד עשר באיסר. ואחד ממאה באיסר. בית שמאי אומרים הכל עשרה

בית שמאי אומרים הכל עשרה - אחד ודאי וא׳ דמאי כשלא נשאר באיסר אלא עשיריתו יצא לחולין. כגון שהיו עשרה רמונים נמכרין באיסר, ואכל עליו תשעה יצא לחולין. ואם נשאר בו יותר, כגון שלא אכל אלא שמנה צריך לאכול כנגדו:

. ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר

ובית הלל אומרים בודאי אחד עשר, ובדמאי עשרה - אם נשאר על האיסר של ודאי אחד מעשרה חייב לאכול עליו עוד [אחד], לפי שכל מה שהוא פחות משוה פרוטה אין חוששין לו, לא לענין גזל, ולא לענין נהנה מן ההקדש. ופרוטה היא אחד משמנה באיסר האטלקי נמצא עשירית האיסר הוא שמנה עשיריות של פרוטה דהיינו פרוטה פחות חומש, נמצא כשתוסיף עליו חומש דהוא רביע מלגו היינו חומשא מלבר יהיה [בין] הכל פרוטה, ולפיכך חוששים לה, ואם יהיה פחות מעשיריתו אין חוששים לו שאפילו עם תוספת החומש יהיה בו פחות משוה פרוטה. ולפיכך אמרו בודאי אחד עשר, ובדמאי עשרה, לפי שאין חייבין חומש על הדמאי, ועשיריתו הוא פחות משוה פרוטה, והלכה כב״ה:

. ובדמאי עשרה:

(ט) כל המעות הנמצאים

כל המעות הנמצאים - בכל מקום בין ברגל בין בשאר ימות השנה. ובירושלים בשאר ימות השנה חוץ מימות הרגל:

הרי אלו חולין

הרי אלו חולין - ואין חוששין להם שמא מעות של מעשר שני הם:

. אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות

אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות - שאין דרך לערבן יחד, ואיכא למימר הללו מעות של מעשר שני שרגילין לחלל המעשר על דינרי זהב והנשאר שאינו מגיע לדינר זהב מחללו על הכסף והמותר על מעות של נחשת ומערבין אותן יחד, אפילו הכי לא חיישינן:

. מצא בתוכן

מצא בתוכן - בתוך הכיס או הצרור שהמעות נתונים בתוכו:

חרש וכתוב עליו מעשר. הרי זה מעשר:

(י) המוצא כלי וכתוב עליו קרבן. ר' יהודה אומר אם היה של חרס הוא חולין

הוא חולין - שאין דרך בני אדם להקדיש חרסין לבדק הבית, ועל שם מה שבתוכו נכתב:

. ומה שבתוכו קרבן. ואם היה של מתכת הוא קרבן

הוא קרבן - כלומר הקדש:

. ומה שבתוכו חולין. אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן:

חולין לתוך קרבן - והכל קרבן. ולא אפליגו רבנן עליה דר׳ יהודה אלא בשל מתכת בלבד, דבשל חרס מודו שהוא חולין ומה שבתוכו קרבן. והלכה כחכמים:

(יא) המוצא כלי וכתוב עליו קוף קרבן

קוף קרבן - הקדש:

. מ' מעשר. ד' דמאי. ט' טבל. ת' תרומה. שבשעת סכנה היו כותבין ת' תחת תרומה. רבי יוסי אומר כולם שמות בני אדם

ד׳ דמאי - לקוח מעם הארץ:

בשעת הסכנה - שגזרו שלא לקיים המצות:

שמות בני אדם הן - אותיות של ראשי שמות, קוף קהת, ד׳ דניאל, ט׳ טוביה. והכל חולין:

הם. אמר רבי יוסי אפילו מצא חבית והיא מלאה פירות. וכתוב עליה תרומה. הרי אלו חולין. שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה

אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופינה - ורבנן סברי אם איתא דפינה לתרומה מגרר הוה גריר לה ולא היה מניח שם תרומה כתוב שם. ואין הלכה כרבי יוסי:

ופנה:

(יב) האומר לבנו מעשר שני בזוית זו. ומצא בזוית אחרת. הרי אלו חולין

הרי אלו חולין - מה שמצא הוי חולין שאני אומר מעשר שני ניטל:

. היה שם מנה

היה שם מנה - אמר לו אביו הרי שם מנה של מעשר שני ומצא מאתים, מנה מעשר ומנה חולין. ולא אמרינן המנה של מעשר ניטל ואלו אחרים הן:

ומצא מאתים. השאר חולין. מאתים ומצא מנה

מאתים ומצא מנה - אמר לו אביו הרי שם מאתים ומצא מנה המנה שמצא מעשר:

. הכל מעשר: