003_מסכת מעשר שני פרק ג

מעשר שני פרק ג

(א) לא יאמר

לא יאמר - לחלק. שתטול חלק בהם. לפי שעליו מוטל להביא מעשרו לירושלים, ונמצא פורע חובו ממעשר שני:

אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם

העלם שנאכלם ונשתם - דנראה דמזמינו לאכול עמו, וזה מותר:

בירושלם. אבל נותנים זה לזה מתנת חנם:

אבל נותנים זה לזה מתנת חנם - מפורש לעיל בריש פרק קמא:

(ב) אין לוקחין תרומה בכסף מעשר שני. מפני שהוא ממעט באכילתו

מפני שהוא ממעט באכילתו - דתרומה אסורה לטבול יום ולזרים:

. ורבי שמעון מתיר

ורבי שמעון מתיר - דסבר מותר להביא קדשים לבית הפסול:

. אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים

מה אם היקל בזבחי שלמים - שקונים שלמים בכסף מעשר שני ואע״פ שממעט באכילתו שיכולין לבא לידי פגול ונותר וטמא, לא נקל בתרומה לקנותה בכסף מעשר שני שאין בה דין פגול ונותר ולא דין טמא, שלא כל הדברים המטמאין את הקדש מטמאין את התרומה ואין הלכה כרבי שמעון:

שהוא מביאן לידי פגול ונותר וטמא. לא נקל בתרומה. אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים נקל בתרומה שהיא אסורה לזרים:

(ג) מי שהיו לו מעות

מי שהיו לו מעות - של מעשר שני, וצריך לקנות מהם דברים של חולין שלא לאכילה ושתיה וסיכה:

בירושלים וצריך לו. ולחברו פירות. אומר לחברו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך. נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה

ולחבירו פירות - של חולין ורוצה לעשות עמו טובה שיתחללו מעות מעשר חבירו על פירותיו:

אוכל פירותיו בטהרה - שחלה קדושת מעשר על הפירות, וצריך לאכלן בטהרה:

. והלה עושה צרכו במעותיו. ולא יאמר כן לעם הארץ

ולא יאמר כן לעם הארץ - שהוא חשוד לאכול פירות מעשר בטומאה:

אלא בדמאי:

אלא בדמאי - כגון אם היו אותן מעות מעשר שני של דמאי, אז מותר לומר כן אפילו לעם הארץ, דשמא המעות אינן מעשר:

(ד) פירות בירושלם. ומעות במדינה

ומעות במדינה - ומעות של מעשר שני חוץ לירושלים וצריך להן. קמ״ל שא״צ שיהיו הפירות והמעות במקום אחד. ועוד אשמועינן במתניתין דאע״ג דפירות מעשר אין יכולין ליפדות בירושלים, מעות מעשר מתחללין הן בירושלים:

. אומר המעות ההם מחוללין על פירות האלו. מעות בירושלם. ופירות במדינה. אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם. ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם:

(ה) מעות

מעות - של מעשר שני:

נכנסות לירושלם ויוצאות. ופירות נכנסין ואינן יוצאין. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות

נכנסות לירושלים ויוצאות - שאין המחיצות קולטות מעות כדרך שקולטות פירות:

אף הפירות נכנסים ויוצאים - ודוקא להוציאן כדי לטוחנן ולאפותן ולהחזירן אח״כ לירושלים שרי רבן שמעון בן גמליאל, לפי שיותר היו מוצאין לטחון ולאפות חוץ לירושלים מבירושלים עצמה. ותנא קמא אסר נמי בהא. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

נכנסין ויוצאין:

(ו) פירות שנגמרה מלאכתן

שנגמרה מלאכתן - למעשר, כדתנן בפ״ק דמעשרות איזהו גרנן למעשר:

. ועברו בתוך ירושלים

ועברו בתוך ירושלים - בעודן טבל:

. יחזור מעשר שני שלהן

יחזור מעשר שני שלהן - דקסבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, וקלטוהו מחיצות למעשר שני:

ויאכל בירושלים. ושלא נגמרה מלאכתן

ושלא נגמרה מלאכתן - כגון סלי ענבים לגת וכו׳. אבל סלי ענבים לאכילה נגמרה מלאכתן:

. סלי ענבים לגת. וסלי תאנים למוקצה

למוקצה - מקום ששוטחין בו תאנים ליבש קרוי מוקצה:

. בית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה. ויאכל בכל מקום. רבי שמעון בן יהודה אומר

רבי שמעון בן יהודה אומר וכו׳ - סבר דלב״ה מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין. אי נמי אפילו כמי שהורמו דמיין הני מילי [לענין] שאר דברים, אבל לענין קליטת מחיצות דרבנן, מקילין ב״ה. ואין הלכה כר״ש בן יהודה, שלא נחלקו ב״ש וב״ה אלא על פירות שלא נגמרה מלאכתן כדברי ת״ק:

משם רבי יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על פירות שלא נגמרה מלאכתן שיפדה מעשר שני שלהם ויאכל בכל מקום. ועל מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן. שבית שמאי אומרים יחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים. ובית הלל אומרים יפדה ויאכל בכל מקום. והדמאי

והדמאי - טבל של דמאי:

נכנס

נכנס - לירושלים:

ויוצא ונפדה:

ויוצא ונפדה - חוץ לירושלים אחר שיצא, ואין צריך לחזור. והך סיפא לתנא קמא איצטריך ואליבא דבית הלל:

(ז) אילן שהוא עומד בפנים

בפנים - מן החומה:

ונוטה לחוץ

ונוטה לחוץ - לחומת ירושלים:

. או עומד בחוץ ונוטה לפנים. מכנגד החומה ולפנים כלפנים

מכנגד החומה ולפנים כלפנים - דבין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולפנים כלפנים, ואוכלין שם מעשר שני ולא פודין. ובין נוף ובין עיקר מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ, ופודין שם מעשר שני ולא אוכלין. והיינו דתנן במסכת מעשרות פ״ג ובירושלים הולך אחר הנוף. כלומר אף אחר הנוף:

. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. בתי הבדים

בתי הבדים - שעוצרים בהם שמן, ורגילים היו לעשות בתים הללו בחומת המדינה:

שפתחיהן לפנים

שפתחיהן לפנים - מחומת ירושלים וחללן חוץ לחומת ירושלים:

וחללן לחוץ. או שפתחיהן לחוץ וחללן לפנים. בית שמאי אומרים הכל כלפנים. ובית הלל אומרים מכנגד החומה ולפנים כלפנים

מכנגד החומה ולפנים כלפנים - ואוכלים שם מעשר שני וקדשים קלים, ואין פודין שם מעשר שני:

. מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ:

מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ - ואין אוכלים שם מעשר שני וקדשים, ופודים שם מעשר שני:

(ח) הלשכות בנויות בקודש

הלשכות בנויות בקודש - בעזרה:

ופתוחות לחול

ופתוחות לחול - להר הבית:

. תוכן חול וגגותיהן קודש

וגגותיהן קודש - והוא שהיו גגותיהן שוות לקרקע העזרה, כגון שהיתה הלשכה בשפוע ההר. שאם אין גגותיהן שוות לקרקע העזרה קיימא לן דעליות וגגות לא נתקדשו:

. בנויות בחול ופתוחות לקודש. תוכן קודש

תוכן קודש - לשחיטת קדשים קלים, ולאכילת קדשי קדשים, ולהתחייב עליהן משום טומאה:

וגגותיהן חול. בנויות בקודש ובחול. ופתוחות לקודש ולחול. תוכן וגגותיהן מכנגד הקודש ולקודש. קודש. מכנגד החול ולחול. חול:

(ט) מעשר שני שנכנס לירושלם ונטמא. בין שנטמא באב הטומאה

באב הטומאה - שרץ ונבילה וכיוצא בהן:

. בין שנטמא בוולד הטומאה. בין בפנים בין בחוץ. בית שמאי אומרים יפדה

בולד הטומאה - האי ולד הטומאה דתנן במתניתין לאו ולד הטומאה שנגע באב הטומאה שהוא טמא מדאורייתא, אלא בולד הטומאה דרבנן, כגון שנגע בכלים שנטמאו במשקין:

יפדה - דמעשר שני שנטמא פודין אותו אפילו בירושלים, דכתיב (דברים י״ד:כ״ד) כי לא תוכל שאתו, ואין שאת אלא אכילה כדכתיב (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאות מאת פניו אליהם:

ויאכל הכל בפנים

ויאכל הכל בפנים - שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא, מפני שיש קול למעשר היוצא. אבל אין לחוש כשפודים אותו שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים, שאין קול לפדוי:

. חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ

חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ - שכיון שנכנס כשהוא טמא אין המחיצה קולטתו:

. ובית הלל אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. חוץ משנטמא

חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים - אבל נטמא בולד הטומאה בחוץ אע״פ שבולד הטומאה של דבריהם נטמא, ומן התורה טהור הוא, יאכל בחוץ. ובירושלמי מוקי לה כגון שהכניסו על מנת שלא יקלטוהו מחיצות, אבל אם לא התנה, הואיל ונכנס והרי הוא טהור דאורייתא יאכל בפנים:

בוולד הטומאה בפנים:

(י) הלקוח בכסף מעשר שני

הלקוח בכסף מעשר שני - פירות שנקנו מדמי מעשר שני:

שנטמא. יפדה. רבי יהודה אומר יקבר

יקבר - הואיל ונגמרה מצותו וקנה פירות ממעות מעשר שני שוב לא יפדה:

. אמרו לו לרבי יהודה ומה אם מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה. הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא אינו דין שיפדה. אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום:

שכן נפדה טהור ברחוק מקום - שמעשר שני פודין אותו כשהוא טהור חוץ לירושלים, כדכתיב (דברים י״ד:כ״ד) וכי ירחק ממך המקום וגו׳. אבל הלקוח בכסף מעשר אינו נפדה חוץ לירושלים כשהוא טהור, דתנן לעיל בפרק קמא מזיד יעלו ויאכלו במקום. ואין הלכה כרבי יהודה:

(יא) צבי שלקחו בכסף מעשר ומת. יקבר על ידי עורו

על ידי עורו - עם עורו:

. רבי שמעון אומר יפדה. לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה

ר׳ שמעון אומר יפדה - ובהא קמיפלגי, דתנא קמא סבר אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, ורבי שמעון סבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים. ואין הלכה כרבי שמעון:

לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה - הכא לא פליג רבי יהודה כדפליג לעיל בפירות הלקוחים בכסף מעשר ונטמאו, דכיון דלקחו חי אין לו ריחוק מקום לפי שיכול להוליכו בכל מקום שירצה, הלכך הוי כמעשר שני עצמו. ונפדה כשנטמא, כדרך שנפדה מעשר שני כשנטמא:

. ר' יוסי אומר יקבר. לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות:

רבי יוסי אומר יקבר - דמחמיר טפי מר׳ יהודה, וסבר דאע״פ שקנאו חי דינו כפירות הלקוחים בכסף מעשר:

לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות - וכי היכי דאיפליגו תנא קמא ור׳ יהודה לעיל בפירות הלקוחים בכסף מעשר, הכי נמי אפליגו בהא:

(יב) המשאיל קנקנין למעשר שני אף על פי שגפן

המשאיל קנקנים למעשר שני - מי שמשאיל קנקניו להכניס בהן יין שקרא לו כבר שם מעשר שני:

אף על פי שגפן - שסתם פיהן במגופה אחר שמלאן:

לא קנה מעשר

לא קנה מעשר - לא נתפס הקנקן בקדושת מעשר:

. זלף לתוכן סתם

זלף לתוכן סתם - שהכניס לתוכן יין של טבל קודם שקרא לו שם מעשר:

. עד שלא גפן

עד שלא גפן - אם קרא לו שם מעשר קודם שסתמן במגופה:

לא קנה מעשר

אם משגפן - אם לאחר שסתמן במגופה קרא שם מעשר:

קנה מעשר - נתפס הקנקן בקדושת מעשר, וטעון חלול כמו היין, אם בא לחללו על הכסף:

. משגפן קנה מעשר. עד שלא גפן עולות באחד ומאה

עולות באחד ומאה - בשל תרומה איירי, אם נתערב קנקן של תרומה במאה קנקנים של חולין, ולא היה פיהן סתום במגופה, חשבינן להו כאילו כולן מעורבות זו בזו, ועולות באחד ומאה כדין תרומה שנתערבה בחולין:

. ומשגפן מקדשות בכל שהן

משגפן מקדשות בכל שהן - ואפילו אחד באלף אינן עולות, וימכרו כולן לכהן בדמי תרומה, חוץ מאחת שבהן שנוטלה הכהן בלא דמים:

. עד שלא גפן תורם מאחת על הכל

עד שלא גפן תורם מאחת על הכל - דחשיב מוקף:

. ומשגפן תורם מכל אחת ואחת:

(יג) בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת

מפתח ומערה לגת - אם בא לתרום מאחת על הכל אחר שגפן, צריך לערותן לגת:

. ובית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות

ואינו צריך לערות - דסגי להו בפתיחה כדמעיקרא:

. במה דברים אמורים

במה דברים אמורים - דאם לאחר שגפן קרא שם, קנה מעשר את הקנקנים:

במקום שדרכן למכור סתומות

במקום שדרכן למכור סתומות - דבכי האי גונא בירושלים הקנקן טפלה ליין כדתנן לעיל בפרק קמא, הלכך בגבולין נמי קנה מעשר:

. אבל במקום שדרכן למכור פתוחות

אבל במקום שדרכן למכור פתוחות לא יצא הקנקן לחולין - בירושלים, הלכך [בגבולין] נמי לא קנה מעשר:

. לא יצא קנקן לחולין. אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה

אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה - הקונה יין ממעות מעשר שני בירושלים, וכשבא המוכר למכור רצה לדקדק על עצמו ואמר כך וכך יין במדה אני מוכר לך בכך וכך מעות:

. יצא קנקן לחולין

יצא קנקן לחולין - ואפילו הקנקנים סתומות:

. רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים. יצא קנקן לחולין:

הכי גרסינן רבי שמעון אומר אף האומר לחברו יין זה אני מוכר לך חוץ מקנקנים יצא קנקן לחולין. ובירושלמי מפרש לה דר׳ שמעון קאי אהא דתנא לעיל דאם משגפן קרא שם מעשר קנה מעשר. ואשמעינן ר׳ שמעון דוקא שקרא שם מעשר לכל היין שבקנקן, אבל אם אמר כל היין מעשר חוץ מרביעית, אף על פי שכשבא למדוד לחברו אותו רביעית, אמר לו יין זה אני מוכר לך חוץ מן הקנקן שאני רוצה לשייר בשביל מעשר שבתוכה, אפילו הכי לא נעשית הקנקן טפלה למעשר, ויצא קנקן לחולין ולא קנה מעשר: