002_מסכת מעשר שני פרק ב

מעשר שני פרק ב

(א) מעשר שני

מעשר שני נתן לאכילה ולשתיה - דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר ואכלת שם, ושתיה בכלל אכילה. וסיכה כשתיה דכתיב (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

ניתן לאכילה ולשתיה לסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול

לאכול דבר שדרכו לאכול - שאם קנה בכסף מעשר פת ונתעפשה, יין והקרים, תבשיל ונבאש, אין מחייבין אותו לאכול דבר שאין דרכו לאכול כדי שלא יפסדו מעות של מעשר שני. אי נמי בקש לאכול תרדין לחין חיין או לכוס חטין חיות, אין שומעין לו, כיון שאין דרכן לאכלן כך:

. לסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. אין מפטמין

אין מפטמין את השמן - לשים בתוכו עקרין וראשי בשמים, משום דבלעי השמן ואזיל לאבוד, שהשרשים אינן נאכלין:

שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם

ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם - משום דבעינן דבר השוה לכל אדם, וזה אינו אלא למפונקים ולמעונגים:

. אבל מפטם הוא את היין

אבל מפטם הוא את היין - לעשותו ינומולין וכיוצא בהן:

. נפל

נפל - לתוך יין של מע״ש כשהוא חוץ לירושלים דבש ותבלין והשביח, חולקין את השבח לפי חשבון, כגון אם היין שוה ב׳ סלעים ודבש ותבלין שוין סלע והשביחו ועמדו על ד׳ סלעים, פודה את היין בב׳ סלעים ושני שליש. סלע:

לתוכו דבש ותבלין והשביחו. השבח לפי חשבון. דגים שנתבשלו עם הקפלוטות

קפלוטות - כרתי פורו״ש בלע״ז:

של מעשר שני והשביחו. השבח לפי חשבון. עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני

השבח לשני - ופודה את הפת בשויו, ואין חולקין השבח לעצים של חולין, אלא כל השבח למעשר שני, לפי שאין שבח עצים ניכר בפת:

. זה הכלל כל ששבחו

כל ששבחו ניכר - ששבח החולין ניכר במעשר שני, שהוסיפו החולין על המעשר במדה ובמשקל, אבל אם לא הוסיפו אלא בטעם אע״פ שנתעלה בדמים מחמת הטעם, אין זה שבחו ניכר:

נכר השבח לפי החשבון. וכל שאין שבחו נכר השבח לשני:

(ב) רבי שמעון אומר אין סכין

רבי שמעון אומר אין סכין - קסבר לא ניתן שמן של מעשר שני לסיכה אלא לאכילה בלבד:

שמן של מעשר שני בירושלם. וחכמים מתירין. אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה

אם הקל בתרומה - שאתה מודה דמותרת בסיכה, כדתנן בפרק שמיני דשביעית וכן בתרומה וכן במעשר שני, ולא קא מפלגת בתרומה:

חמורה. לא נקל במעשר שני הקל. אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים ובתלתן. נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן:

שהקל בכרשינין ובתלתן - של תרומה יותר מבמעשר שני, כדבעינן למימר לקמן, הלכך דין הוא נמי שנקל בסיכה גבי תרומה. ואין הלכה כר׳ שמעון:

(ג) תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים

תאכל צמחונים - כשהן ירקות לחין, ולא יניחם עד שיגדלו ולא יהיו ראויות לאכילה. אבל בתרומה תאכל בין צמחונין בין יבישים:

. ושל תרומה. בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה

בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה - אע״ג דתלתן לאו אוכל גמור הוא, ואין תרומה נוהגת בו אלא לפי שנאכל לקצת בני אדם, הילכך נאכל בטומאה, מכל מקום לבית שמאי צריך שיהיו כל מעשיה בטהרה ובנטילת ידים, כדין כל שאר אוכלים של תרומה שהנוגע בהם צריך נטילת ידים תחלה, וטעמא כדי שידעו שהם תרומה ולא יאכלו לזרים:

חוץ מחפיפתה

חוץ מחפיפתה - שבלא נטילת ידים יכולים לחוף בהן ראשן. וכך היה דרכן לחוף ראשן בתלתן:

. ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה:

כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה - במים, שצריך לשרותן בטהרה. שאם שורה אותן בלא נטילת ידים שרייתן מכשירתן לקבל טומאה, והוא מטמאן מיד בידיו. ואסרו זה בלבד משום היכר כדי שידעו שהיא תרומה:

(ד) כרשיני

כרשיני - בלשון ערבי כרסנ״א, ואינם מאכל אדם אלא מדוחק בשנות רעבון:

מעשר שני יאכלו צמחונים. ונכנסים לירושלם ויוצאין. נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות וחכמים אומרים יפדו

ונכנסים לירושלים ויוצאים - אע״ג דבשאר פירות קיימא לן דמעשר שני הנכנס לירושלים אין יכולין להוציאו משם, בכרשינין הקילו:

יתחלקו לעיסות - ואינו כשאר מעשר שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים, אבל כרשינים לפי שאינן מאכל אדם אין פודין אותן, דסבר רבי טרפון אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, הלכך יתחלקו לעיסות טהורות של מעשר שני וישימו בכל עיסה ועיסה מן הכרשינים הללו שנטמאו פחות פחות מכביצה, דאוכל פחות מכביצה אינו לא מיטמא מאחרים, ולא מטמא אחרים, וככה יאכלו אותן:

וחכמים אומרים יפדו - כשאר מעשר שני. והלכה כחכמים:

. ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין

שורין - במים ושפין על הבשר, בטהרה, בנטילת ידים, שסתם ידים שניות ופוסלות את התרומה:

ושפין בטהרה ומאכילין

ומאכילין - לבהמה:

בטומאה. ובית הלל אומרים שורין בטהרה. ושפין ומאכילין בטומאה. שמאי אומר יאכלו צריד

יאכלו צריד - לשון יובש, כמו צריד של מנחות [פסחים כ] שהוא מקום של המנחה שלא הגיע שם שמן. כלומר יאכלו יבשים שלא יהא עליהם משקה בשעת אכילה, כדי שלא יהיה ניכר שהוכשרו לקבל טומאה:

. רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה:

כל מעשיהם בטומאה - ואפילו השרייה. ואין הלכה כרבי עקיבא:

(ה) מעות חולין ומעות מעשר שני שנתפזרו מה שלקט לקט למעשר שני. עד שישלים. והשאר חולין. אם בלל וחפן. לפי חשבון

מה שליקט ליקט למעשר - כל מה שמלקט הכל למעשר עד שישלים דמי מעשר. ויתנה ויאמר, אם כל מה שלקטתי הם מעות מעשר מוטב, ואם לאו אותם של מעשר שנשארו יהיו מחוללין על אלו:

ואם בלל וחפן - ואם לא ליקט אותן אחד אחד מכאן ומכאן, אלא שהיו בלולין ומעורבים ולקח אותם מלא חפניו:

לפי חשבון - שאם לזה מנה ולזה מאתים, נותן לזה של מנה שליש ולזה של מאתים שני שלישים:

. זה הכלל. המתלקטים למעשר שני. והנבללים לפי חשבון:

(ו) סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו

שנתערבו - ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלים:

מביא בסלע מעות

מביא בסלע מעות - של נחשת שיש עליהם צורה, ששוין סלע של כסף:

ואומר סלע של מעשר שני בכל מקום שהיא מחוללת על המעות האלו. ובורר את היפה

ובורר את היפה שבהן - שבשני הסלעים, ומחלל אלו המעות עליה, והסלע השני והמעות נשארים חולין:

שבה ומחללן עליה. מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק

מדוחק - כשהוא דחוק ואינו יכול לעשות בדרך אחרת:

. ולא שיתקיים כן

ולא שיתקיים כן - שישאר המעות של נחושת מעשר, אלא חוזר ומחללם על הכסף. ואי קשיא ולמה מביא בסלע מעות, יקח אחד משני סלעים שנתערבו ויאמר אם זו היא של מעשר מוטב ואם לאו הרי השני שהיא של מעשר מחוללת עליה. אי שריית ליה ליקח אחת מהן ולהתנות, חיישינן דלמא אתי למשקל חד מינייהו בלא תנאי:

. אלא חוזר ומחללם על הכסף:

(ז) בית שמאי אומרים לא יעשה אדם

לא יעשה אדם סלעיו דינרי זהב - סלעים של כסף שיש לו ממעשר שני לא יעשה אותם דינרי זהב, שמא ישהה עליותיו עד שיחליף סלעיו ויתבטל מלעלות לרגל. וב״ה סברי לא גזרינן:

את סלעיו דינרי זהב. ובית הלל מתירין. אמר רבי עקיבא אני עשיתי לרבן גמליאל ולרבי יהושע את כספן דינרי זהב:

(ח) הפורט סלע ממעות מעשר שני

הפורט סלע ממעות מעשר שני - מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך:

. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל. אומרים שקל

ב״ש אומרים בכל הסלע מעות - אם בא לפורטן יכול לפרוט כולן ולתת בשביל כל הסלע:

וב״ה אומרים - לא יפרוט אלא חציין, שהפרוטות יוצאות בירושלים וכשיבא שם יהיה צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט יוקירו הפרוטות ונמצא מעשר שני נפסד. לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, ולכשיכלו יפרוט בכסף שבידו מעט מעט:

שקל - הוא חצי סלע:

כסף ושקל מעות. רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על

אין מחללין כסף ופירות על כסף - מי שיש לו חצי דינר כסף של מעשר ופירות של מעשר שוין חצי דינר, לא יצרפם יחד לחללם על דינר:

הכסף. וחכמים מתירים:

וחכמים מתירין - בכי האי גונא ע״י צירוף פירות, כיון שאין לו אלא חצי דינר כסף. אבל לחלל דינר כסף ופירות שוין דינר על חצי סלע שהוא שני דינרין מודים חכמים שאין מחללים. והלכה כחכמים:

(ט) הפורט סלע של מעשר שני

הפורט סלע של מעשר שני בירושלים - שהיה מחליף סלע שבידו ונוטל פרוטות להוציאן לצרכי סעודת מעשר:

בירושלם. בית שמאי אומרים כל הסלע מעות. ובית הלל אומרים

ב״ש אומרים - אם בא להחליף כל הסלעים שבידו במעות, יחליף:

ובית הלל אומרים לא יחליף אלא חציין - שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקידם בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות, ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שולחני משתכר שני פעמים ומעשר שני נפסד:

שקל כסף ושקל מעות. הדנין לפני חכמים

הדנין לפני חכמים - שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי:

אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות. רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות. ר' טרפון אומר ארבע אספרי כסף. שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה:

בשלשה דינרין כסף ובדינר מעות - הסלע הוא ד׳ דינרים, וכשבא להחליף הסלע לא יקח אלא בדינר א׳ פרוטות ושלשה דינרים יהיו כסף:

רביעית כסף ברביעית מעות - בדינר רביעי של כסף לא יקח אלא ברביעיתו מעות של נחשת, וג׳ חלקים כסף. שנמצא לוקח מעות אחד מששה עשר בסלע בלבד:

ארבעה אספרי כסף - הדינר ה׳ אספרי, ומטבע הוא בארץ יון ועד היום קורין לו אספרי. נמצא הסלע עשרים אספרי. וכשהוא מחלל הדינר יחללנו על ד׳ אספרי כסף ואספר א׳ נחשת. נמצא לוקח נחשת א׳ מעשרים בסלע בלבד:

יניחנה בחנות ויאכל כנגדה - לא יחלל כלל על פרוטות שמא ישכח ויעשה אותן חולין, אלא יניח הסלע אצל החנוני ויאכל כנגדה עד שתכלה. ואין הלכה אלא כדברי ב״ה בלבד:

(י) מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים

מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים - ורוצה שישתו יחד מכד אחד, והטמאים אסורים ביין הקנוי בדמי מעשר:

. מניח את הסלע ואומר

מניח את הסלע ואומר - מה שישתו הטהורים מן היין, לכשישתו תהא סלע זו מחוללת עליו מעכשיו. נמצא מה ששתו טהורים היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין. ואינו חולין ומעשר שני מעורבים זה בזה, שאין היין קדוש בקדושת מעשר, אלא לכשישתו חוזר היין ששתו בלבד להיות מעשר למפרע:

מה שהטהורים שותים סלע זו מחוללת עליו. נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד: