001_מסכת מעשר שני פרק א

מעשר שני פרק א

(א) מעשר שני אין מוכרין אותו

מעשר שני אין מוכרין אותו - אפילו להוליכו לירושלים לפי שהוא קדש. וסתם מתניתין כר״מ דאמר מעשר [שני] ממון גבוה הוא:

. ואין ממשכנין אותו. ואין מחליפין אותו

ואין מחליפין אותו - לא יאמר לו הילך יין ותן לי שמן, שמן ותן לי יין:

. ולא שוקלין כנגדו. ולא יאמר אדם

ואין שוקלין כנגדו - סלע של חולין כנגד סלע של מעשר שני, משום בזוי מצוה:

ולא יאמר אדם לחבירו בירושלים - לעיל איירי חוץ לירושלים, והכא קמשמע לן דאפילו בירושלים שקונין בדמיו מאכל ומשתה אינו רשאי להחליף:

לחברו בירושלם הילך יין ותן לי שמן. וכן שאר כל הפירות

וכן שאר כל הפירות - אפילו אותן פירות דמעשר דידהו לא הוי אלא מדרבנן:

. אבל נותנין זה לזה מתנת חנם:

אבל נותנים זה לזה מתנת חנם - כגון שמזמינו לאכול עמו על שולחנו. ודברי הכל היא, אבל לתת לו במתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור:

(ב) מעשר בהמה אין מוכרין אותו

אין מוכרין אותו - דגמרינן גאולה גאולה מחרמים, נאמר במעשר (ויקרא כ״ז:כ״ח) לא יגאל, ונאמר בחרמים (שם) לא ימכר ולא יגאל, מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו:

תמים חי

תמים חי - והוא הדין נמי שחוט, שנאמר לא יגאל אינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תמים ולא בעל מום. אלא תמים, חלבו ודמו קרבין על גבי המזבח והבשר אוכלין אותו הבעלים בירושלים. ובעל מום אוכלים אותו הבעלים בכל מקום. ואיידי דבעי למתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי, תני נמי רישא תמים חי:

. ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו

ואין מקדשין בו את האשה - דהוי כמכר:

האשה. הבכור מוכרין אותו תמים חי

הבכור מוכרין אותו תמים חי - משום דבבכור כתיב (במדבר יח) לא תפדה אבל נמכר הוא:

. ובעל מום חי ושחוט. ומקדשין בו

ומקדשין בו את האשה - דממונו של כהן הוא ומותר למוכרו:

האשה. אין מחללין מעשר שני על אסימון

אסימון - מטבע שאין עליו צורה, ואין מחללין עליו מעשר שני דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך, כסף שיש עליו צורה:

. ולא על המטבע שאינו יוצא

ולא על המטבע שאינו יוצא - דכתיב (שם) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, פרט לכסף שאינו יוצא, שאינו יכול לקנות ממנו מה שהוא רוצה:

. ולא על המעות שאינן ברשותו:

ולא על המעות שאינן ברשותו - כגון שנפל כיסו לים הגדול אינו יכול לפדות מעשר שני על מעות שבתוכו, שהוא צריך לשכור מי ששט על פני המים להוציאו:

(ג) הלוקח בהמה לזבחי שלמים

הלוקח בהמה לזבחי שלמים - ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:

. או חיה לבשר תאוה. יצא העור לחולין

וחיה - שאינה ראויה להקרבה, וקנאה ממעות מעשר שני לאכול אותה בשר תאוה, כלומר חולין:

יצא העור לחולין - וא״צ לאכול דמיו בירושלים:

. אף על פי שהעור מרובה על הבשר. כדי יין סתומות. מקום שדרכן למכור סתומות. יצא קנקן לחולין. האגוזים והשקדים. יצאו קלפיהם לחולין. התמד

יצא הקנקן לחולין - ואין צריך למכרו ולאכול דמיו בקדושת מעשר בירושלים. והני מילי כשהמוכר והקונה הדיוטים ואין נותנים עיניהם אלא בבשר לאכול וביין לשתות אבל אם אחד מהם אומן לעבד עורות, או יוצר חרס דעכשיו ודאי נותן עיניו בעורות או בקנקנין, נעשה כקונה זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ולא יצאו לחולין:

התמד - פסולת של ענבים שנתן עליהם מים:

עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר

אינו נלקח בכסף מעשר - דחשיב כמו מים, ואנן בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:

. ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר:

נלקח בכסף מעשר - דכיון שהחמיץ חשיב אוכל, והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:

(ד) הלוקח חיה לזבחי שלמים

הלוקח חיה לזבחי שלמים - ואין קרבן בא מן החיה, דכתיב (ויקרא א׳:ב׳) מן הבקר ומן הצאן:

בהמה לבשר תאוה. לא יצא

ובהמה לבשר תאוה - חכמים גזרו שלא יקנו בהמה ממעות מעשר שני אלא שלמים, לפי שבראשונה היה מותר ליקח בהמה לבשר תאוה, כיון שראו שהיו הכל לוקחים בהמה לבשר תאוה ומבריחים אותה מעל גבי המזבח חזרו ואמרו לא יקחו:

אין העור יוצא לחולין - כלומר אינו בתורת זו שיצא העור לחולין, אלא לא קנה מעשר לא החיה ולא הבהמה, דנעשה כקונה שור לחרישה בדמי מעשר, דלא קנה מעשר:

לא יצא הקנקן לחולין - כיון שנהגו למכור היין בלא הקנקן:

העור לחולין. כדי יין פתוחות. או סתומות. מקום שדרכן לימכר פתוחות. לא יצא קנקן לחולין. סלי זיתים. וסלי ענבים עם הכלי. לא יצאו דמי הכלי לחולין:

לא יצאו דמי הכלי לחולין - לפי שדרך למכרן בלא הכלי:

(ה) הלוקח מים ומלח

הלוקח מים ומלח וכו׳ - מים ומלח אין נקנים בכסף מעשר שני, דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך, כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר, פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך, חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע, דבקר וצאן גדלים מן הצמחים שהם גדולי קרקע, ותלוש, ודבר המתקיים עד שמוליכן לירושלים, אף כל דבר שהוא אוכל וגדולי קרקע ותלוש, ודבר המתקיים, יצאו מים ומלח שאע״פ שהן אוכל אינן גדולי קרקע, יצאו פירות המחוברים לקרקע, שאינן תלושים, יצאו פירות הנרקבים קודם שיגיעו לירושלים שאינן דבר המתקיים, שכל אלו אין נקחים בכסף מעשר:

. ופירות המחוברים לקרקע. או פירות שאינן יכולין להגיע לירושלם. לא קנה מעשר

לא קנה מעשר - ולא חלה קדושת מעשר על הדבר הקנוי ולא יצאו המעות לחולין:

. הלוקח פירות שוגג

הלוקח פירות שוגג - שלא היה יודע שמכסף מעשר הוא קונה:

. יחזרו דמים למקומן

יחזרו דמים למקומן - המוכר לוקח פירותיו ומחזיר הדמים, משום דהוי כמקח טעות, שאם היה יודע הלוקח שהם דמי מעשר לא היה לוקח בהם פירות הללו, משום טורח הדרך, וכיון דשוגג הוא בטל מקח:

. מזיד

מזיד - שידע שכסף מעשר הוא:

יעלו ויאכלו במקום

יעלו ויאכלו במקום - אשר יבחר ה׳, כלומר בירושלים:

. ואם אין מקדש ירקבו:

ואם אין מקדש ירקבו - שהדבר הקנוי בכסף מעשר אינו נפדה טהור בריחוק מקום, כדתנן לקמן בפרק ג׳:

(ו) הלוקח בהמה שוגג יחזרו דמיה למקומן. מזיד תעלה ותאכל במקום. ואם אין מקדש תקבר ע

תקבר ע״י עורה - עם עורה, לפי שגם עורה אסור:

ל ידי עורה:

(ז) אין לוקחין עבדים

אין לוקחין עבדים וקרקעות - לפי שאינן אוכל, ורחמנא אמר (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן ואכלת שם:

. ושפחות. וקרקעות. ובהמה טמאה. מדמי מעשר שני. ואם לקח יאכל כנגדן

יאכל כנגדן - כנגד מעות מעשר שני שהוציא בדברים הללו, יוציא משלו ויקנה דבר שהוא אוכל ויאכל בקדושת מעשר בירושלים. והכא מיירי כשברח המוכר ומשום הכי לא תנא יחזרו דמים למקומן. אי נמי מתניתין איירי במזיד, אבל שוגג יחזרו דמים למקומן:

. אין מביאין קיני זבים

קיני זבים וקיני זבות - שתי תורים או שני בני יונה שחייבין הזבים והזבות להביא. וקיימא לן דכל דבר שהוא חובה אינו בא אלא מן החולין, שאין אדם פורע חובו במעות מעשר שני:

. וקיני זבות. וקיני יולדות. חטאות ואשמות. מדמי מעשר שני. ואם הביא יאכל כנגדם. זה הכלל כל שהוא חוץ לאכילה ולשתיה ולסיכה מדמי מעשר שני יאכל כנגדו: