009_מסכת תרומות פרק ט

תרומות פרק ט

(א) הזורע תרומה שוגג יופך

הזורע תרומה שוגג יופך - חורש ומהפך, כדי שלא יגדל, ואין בכך כלום:

. ומזיד יקיים

ומזיד יקיים - כיון שנקרא שם תרומה על השדה היה נראה כמאבד את התרומה:

. אם הביאה שליש בין שוגג בין מזיד יקיים. ובפשתן מזיד יופך:

ואם הביאה שליש אפילו שוגג יקיים - משום דאסור לאבד את התרומה:

ובפשתן מזיד יופך - ואפילו הביאה שליש, כדי שלא יהנה בקסמין ויחשוב שהזרע בלבד הוא דהוי תרומה ואסור, ועיקר פשתן משום קסמין הוא ולא משום זרע:

(ב) וחייבת בלקט ובשכחה ובפאה. ועניי ישראל ועניי כהנים מלקטים. ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה

בדמי תרומה - דגידולי תרומה אסורים לזרים:

והדמים שלהם. רבי טרפון אמר לא ילקטו אלא עניי כהנים

לא ילקטו אלא עניי כהנים - דחיישינן אדמלקטי ליה שדו לפומייהו:

שמא ישכחו ויתנו לתוך פיהם. אמר לו ר' עקיבא אם כן לא ילקטו אלא טהורים:

אם כן לא ילקטו אלא טהורים - דהא כהן טמא אסור בתרומה. והלכה כר״ע:

(ג) וחייבת במעשרות

וחייבת במעשרות - מעשר ראשון ושני. והוא הדין בתרומה:

ובמעשר עני

ובמעשר עני - אם היא שנה שלישית או ששית של שמטה שמעשר עני נוהג בהן:

. ועניי ישראל ועניי כהנים נוטלים. ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה והדמים שלהם. החובט

החובט - גדולי תרומה הללו במקלות, הרי זה משובח, כדי שלא יצטרך לחסום את הבהמה שדש בה, שאסור להניחה לאכול בתרומה אם אינה פרתו של כהן:

משובח. והדש כיצד יעשה. תולה כפיפות

כפיפות - סלין:

בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין

מאותו המין - של חולין, אם חטים חטים ואם שעורים שעורים:

. נמצא לא זומם

נמצא לא זומם - כלומר אינו חוסם ונותן זמם לתוך פיה שהרי היא אוכלת מאותו המין:

את הבהמה ולא מאכיל את התרומה:

ולא מאכילה תרומה - דמשל חולין שבכפיפה התלויה בצוארה היא אוכלת:

(ד) גדולי תרומה תרומה

גדולי תרומה תרומה - מדרבנן עבדו רבנן תקנתא משום תרומה טמאה ביד כהן, כי היכי דלא לישהי לה לגביה עד זמן הזרע כדי לזרעה ואתי בה לידי תקלה, ומשום הכי גזרו שיהיו גדולי תרומה כתרומה:

. וגדולי גדולין חולין

וגדולי גדולין חולין - אם חזר וזרע אותן גדולין, גדוליהן חולין:

. אבל הטבל

הטבל - גדוליו חולין, משום דרובו חולין:

ומעשר ראשון

ומעשר ראשון - נמי משום דרובו חולין:

וספיחו שביעית. ותרומת חוצה לארץ

וספיחי שביעית - לפי שאינן מצויין ואינן נוהגים בכל שנה:

ותרומת חוצה לארץ - נמי לפי שאינה מצויה:

והמדומע

והמדומע - שרובו חולין:

והבכורים. גדוליהן חולין. גדולי הקדש ומעשר שני חולין

ובכורים - שאינן מצויין [שאינן] נוהגים אלא בשבעת המינים:

גדולי הקדש ומעשר שני חולין - שאם זרע מהן סאה אחת והוסיף כמה סאה, חולין. אף בדבר שאין זרעו כלה:

. ופודה אותם בזמן זרעם:

ופודה אותם בזמן זרעם - פודה כל האוצר בדמי אותה סאה:

(ה) מאה לגנה של תרומה

מאה לגנה של תרומה - שדה שנזרעה ערוגות ערוגות ויש בה מאה ערוגות של תרומה ואחת של חולין ולא ידיע הי דחולין:

. ואחת של חולין. כולן מותרין בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה

כולן מותרים - קולא הוא שהקילו בגדולי תרומה דערוגה אחת של חולין מתרת ערוגות רבות בדבר שזרעו כלה:

אבל בדבר שאין זרעו כלה - אחת של תרומה אוסרת מאה של חולין, לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה:

. אפילו מאה של חולין. ואחת של תרומה כולן אסורין:

(ו) הטבל גדוליו

הטבל גדוליו מותרים - באכילת עראי, כשאכל [צ״ל כשאר] טבל שלא נגמרה מלאכתו:

מותרין. בדבר שזרעו כלה

בדבר שזרעו כלה - השתא מפרש תנא למלתיה דתנן לעיל הטבל גדוליו חולין לא הויא אלא בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גדולי גדולין אסורים באכילת עראי:

. אבל בדבר שאין זרעו כלה. גדולי גדולין אסורין. איזהו דבר שאין זרעו כלה. כגון הלוף והשום והבצלים. ר' יהודה אומר השום כשעורים.

השום כשעורה - כלומר השום חשוב זרעו כלה כמו השעורה. ונקט שעורה לפי שאין בתבואות דבר שיהיה זרעו כלה ונאבד מהרה כמו השעורה. פירוש אחר השום שהוא גדול כשעורה אין זרעו כלה, אבל פחות מכשעורה זרעו כלה. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ז) המנכש

המנכש - תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות:

עם העובד כוכבים בחסיות

בחסיות - כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות:

אף על פי שפירותיו טבל. אוכל מהם עראי. שתילי תרומה

אע״פ שפירותיו - של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי.

שתילי תרומה - כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו ושתלן, טהרו מלטמא. דכיון שנתחברו לקרקע ונבטלו מתורת אוכל. וא״ת כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה. וי״ל דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא היה [צ״ל מפסיד] מבטל שדהו, אבל אם היו הגדולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה:

שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול. עד שיגום

ואסורים לאכול - מעלה בעלמא היא:

עד שיגום האוכל - יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח״כ יהא מותר:

את האוכל. רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה:

עד שיגום וישנה - שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה: