008_מסכת תרומות פרק ח

תרומות פרק ח

(א) האשה

האשה - בת ישראל הנשואה לכהן:

שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך. וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך

מת רבך - וירשו בן בתו מישראל, או בתו הנשואה לישראל:

. או מכרך לישראל. או נתנך במתנה. או עשאך בן חורין. וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה

שהוא בן גרושה או בן חלוצה - ופסול מלאכול בתרומה:

. רבי אליעזר מחייב קרן וחומש

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש - בכולהו:

ורבי יהושע פוטר

ורבי יהושע פוטר - בגמרא מוקי לה דוקא באוכל תרומת חמץ בערב פסח, מפני שזמנו בהול שהשעה דחוקה ועומד לבער החמץ של תרומה. והלכה כרבי יהושע:

. היה עומד ומקריב על גבי המזבח. ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה. ר' אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולים. ור' יהושע מכשיר. נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה:

ורבי יהושע מכשיר - דכתיב (דברים ל״ג:י״א) ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה, אפילו חלל שבו פעל ידיו תרצה:

נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה - אף לרבי יהושע דכתיב (במדבר כח) את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והלכה כרבי יהושע:

(ב) וכולם

וכולם - עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר, בהא קאמר ר׳ אליעזר דיבלעו, אבל בן גרושה או בן חלוצה דמעולם לא אכלו בהיתר מודה רבי אליעזר דיפלוט, מידי דהוה אטמא היית, או טמאה היתה התרומה קודם שנתנה לתוך פיו דמודה ר׳ אליעזר דיפלוט:

שהיתה תרומה בתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו ורבי יהושע אומר יפלוטו. אמרו לו נטמאת ונטמאת תרומה. ר' אליעזר אומר יבלע ורבי יהושע אומר יפלוט. טמא היית. וטמאה היתה תרומה. או נודע שהוא טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו. או שטעם טעם פשפש

או שטעם טעם פשפש - שרץ, כשמוללין אותו ריחו מאוס ביותר, והוא מצוי בכותלים ובמטות וקורין לו בערבי בק״י ובלע״ז צימיצ״א והלכה כרבי יהושע:

לתוך פיו הרי זה יפלוט:

(ג) היה אוכל באשכול

היה אוכל באשכול - תלש אשכול מגפן שבגינה והיה אוכל והולך עד שנכנס לחצר, וחצר קובעת למעשר, ואפילו אכילת עראי אסורה עד שיתרום ויעשר:

ונכנס מן הגנה לחצר. רבי אליעזר אומר יגמור ורבי יהושע אומר לא יגמור

ר׳ אליעזר אומר יגמור - לא שיאכל בחצר. אלא יצא חוץ לחצר ויגמור לאכול האשכול בגינה:

לא יגמור - ואפילו בגינה, עד שיעשר:

. חשיכה לילי שבת

חשיכה לילי שבת - והיה אוכל אכילת עראי, ושבת קובעת למעשר ואפילו אכילת עראי אסורה:

רבי יהושע אומר יגמור

יגמור - למוצאי שבת, אבל בשבת עצמו מודה דאסור:

ורבי אליעזר אומר לא יגמור:

לא יגמור - אפילו למוצאי שבת, עד שיעשר. והלכה כרבי יהושע:

(ד) יין של תרומה שנתגלה ישפך

ישפך - ואין כאן משום אבוד תרומה, מפני שאסור לשתותו, שמא שתה ממנו נחש:

ואין צריך לומר של חולין. שלשה משקין אסורים משום גלוי. המים והיין והחלב. ושאר כל

ושאר כל המשקים מותרים - שאין נחש שותה מהן. אלא שהדבש והציר והמורייס ושומים כתושים, כל אלו הוזכרו בגמ׳ לאסור, שהנחש שותה מהן:

המשקין מותרים. כמה ישהו

כמה ישהו - כמה יעמדו מגולין:

ויהיו אסורין. כדי שיצא הרחש

הרחש - הנחש, ולפי שהולך על גחונו קרוי רחש, שאינו נראה כמהלך אלא כרוחש ומתנענע:

ממקום קרוב

ממקום קרוב - פירשו בו (חולין י:) כדי שיצא מתחת אזן הכלי וישתה ויחזור לחורו:

וישתה:

(ה) שיעור המים

שיעור המים - להיות אסורים משום גלוי:

המגולין כדי שתאבד

כדי שתאבד בהן מרה - אם היו מרובים כל כך עד שארס הנחש יפסד ויאבד בהן אין בהן משום גלוי. ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל בפעם אחת:

בהם המרה

מרה - הארס שהנחש מטיל קרוי מרה:

. רבי יוסי אומר בכלים כל שהן

בכלים כל שהן - אפילו מרובין כל שהן יש בהן משום גלוי כשהמים בכלים:

. ובקרקעות ארבעים סאה:

ובקרקעות עד ארבעים סאה - יש בהם משום גלוי, טפי מהכי אין בהן משום גלוי שהארס מתבטל בהם. ואין הלכה כר״י. ומעין המושך אפילו כל שהוא אין בו משום גלוי. ומים מגולים כשם שאסור לשתותן כך אסור להשקותן לבהמתו ולרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו ולגבל בהן את הטיט ולהשתמש בהן בשום תשמיש:

(ו) נקורי תאנים

נקורי תאנים - תאנה שנראה בה נקור, אסור, שמא נקר בה נחש והטיל בה ארס:

וענבים וקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הם ככר. אחד גדול ואחד קטן. אחד תלוש ואחד מחובר. כל שיש בו ליחה

אפילו הן ככר - כלומר שהן גדולים הרבה והנקור מצד אחד, לא יאמר הוא אכל מצד אחד אני מצד אחר:

כל שיש בו ליחה - הארס מתערב עם הליחה ומתחלחל כולו, אבל בדבר יבש חותך את הניקור ואוכל את השאר:

אסור. ונשוכת הנחש

ונשוכת הנחש - בהמה שנשכה נחש ושחטה אסורה, שהארס מתחלחל בכל גופה:

אסורה מפני סכנת נפשות:

(ז) המשמרת של יין

משמרת של יין - אע״פ שהכלי התחתון מכוסה במשמרת, יש בו משום גלוי, שהארס עובר דרך המשמרת והולך לכלי התחתון:

אסורה משום גלוי רבי נחמיה מתיר:

רבי נחמיה מתיר - לפי שהארס צף ואינו עובר. ואין הלכה כרבי נחמיה:

(ח) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה

ספק טומאה - כגון שתי חביות ברשות היחיד ונגע שרץ באחת מהן ולא ידיע להי מינייהו, ושתיהן תלויות:

רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה יניחנה במקום המוצנע

במקום התורפה - מקום של הפקר ועומדת ליפסד שם:

יניחנה במקום המוצנע - דעדיין מוזהר על שמירתה, דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) את משמרת תרומתי, בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, דתרווייהו בעו שמור:

. ואם היתה מגולה יכסנה. ורבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה. ואם היתה מכוסה יגלנה. רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר:

ר׳ יהושע אומר וכו׳ - דסבר תרומתי כתיב בלא וי״ו, ויש אם למסורת:

אל יחדש בה דבר - שאין צריך לשמרה, ואף אסור לגרום לה טומאה. והלכה כרבן גמליאל:

(ט) חבית שנשברה בגת העליונה

בגת העליונה - מקום שעוצרים שם:

. והתחתונה

והתחתונה - בור על פני הגת שהיין יורד לתוכו:

טמאה

טמאה - חולין טמאים יש בה, וראויין לו בימי טומאתו, או למי שאינו אוכל חוליו בטהרה, ואם תפול לתוכו התרומה הוה ליה מדומע טמא, ואף לכהן לא חזיא:

. מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכולים להציל ממנה רביעית

שאם יכולים להציל ממנה רביעית - אם יכול לחזר אחר כלים ולהציל ממנה רביעית בטהרה קודם שתרד כולה ותטמא:

בטהרה יציל

יציל - יחזר אחר כלים ויציל, ואעפ״י שבתוך כך שיחזר אחר כלים תרד מן התרומה לחולין שבתחתונה ויפסדו החולין, לא יטמא התרומה בידים להציל החולין, כיון שיכול להציל ממנה רביעית הלוג בטהרה שהוא דבר חשוב:

. ואם לאו

ואם לאו - שלא ימצא כלי טהור, וסוף סוף כולה לטומאה אזלא, בהא פליגי, דרבי יהושע סבר יטמאנה ביד, להציל את החולין כדקתני סיפא ועל זו ועל זו אמר ר׳ יהושע וכו׳. ור׳ אליעזר סבר אף ע״ג דסוף סוף כולה לטומאה אזלא לא יטמאנה ביד להציל החולין. ואין הלכה כרבי אליעזר:

ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו:

(י) וכן חבית של שמן

וכן חבית של שמן - טהורה שנשפכה וכולה הולכת לאבוד, פליגי כדלעיל. ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין, משום דבחבית של שמן [שנשברה] בגת העליונה, ובתחתונה חולין טמאים מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו תרד ואל יטמאנה ביד, משום דשמן ראוי להדליק ולא חשו להפסד מועט. וביין נמי לא נחלקו אלא דוקא בדאיכא בתחתונה פחות ממאה חולין, שנעשין החולין כולן מדומע ואיכא הפסד, אבל אי איכא מאה חולין כולהו מודו דאל יטמאנה ביד משום דליכא הפסד:

שנשפכה מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר' אליעזר אומר תרד ותבלע ואל יבלענה בידיו:

(יא) ועל זו ועל זו

על זו ועל זו - על זו שנולד לה ספק טומאה, ועל זו שהולכת לאבוד, אמר רבי יהושע שאינו מוזהר על טומאתן, ואותה שמוזהר עליה בל תטמא כיצד, היה עובר וכו׳ דקאמר רבי יהושע יניח לפניו אחת על הסלע כדי שלא יגרום טומאה לאחרות, ואף אותה אחת יניח על הסלע ולא יתננה בידו, שלא יטמאנה בידים. והלכה כרבי יהושע:

אמר רבי יהושע לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה אלא מלאכלה. ובל תטמאה כיצד היה עובר ממקום למקום וככרות של תרומה בידו אמר לו עובד כוכבים תן אחת מהן ואטמאה ואם לא הרי אני מטמא את כולה רבי אליעזר אומר יטמא את כולה ואל יתן לו אחת מהן ויטמא. רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע:

(יב) וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו אחת מכם ונטמא ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל:

תנו לנו אחת מכם - שרוצים לבא עליה באונס:

יטמאו כולן - דאין דוחים נפש מפני נפש. ובהא מודו רבי אליעזר ורבי יהושע: