תרומות פרק ז
(א) האוכל תרומה מזיד
האוכל תרומה מזיד - בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע״ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:
משלם את הקרן ואינו משלם את החומש
ואינו משלם את החומש - דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה בשגגה:
. התשלומין חולין
התשלומין חולין - דתשלומין דשוגג בלבד קרנהו רחמנא קדש, כדכתיב ונתן לכהן את הקדש, אבל תשלומין דמזיד חולין הן, והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל, משא״כ בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהן קדש:
. אם רצה הכהן למחול מוחל:
(ב) בת כהן שנשאת לישראל
בת כהן שנשאת לישראל - ואסורה לאכול בתרומה:
ואחר כך אכלה תרומה. משלמת את הקרן
משלמת את הקרן - כדין גוזל את חבירו, אבל לא חומש דכהנת היא, וכתיב (ויקרא כ״ב:י׳) וכל זר לא יאכל קדש יצאה זאת שאינה זרה ואפשר לה שתשוב לבית אביה כנעוריה ותהא מותרת לאכול בתרומה:
ואינה משלמת את החומש. ומיתתה בשרפה
ומיתתה בשרפה - אם זנתה תחת בעלה ישראל, כדכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) ובת איש כהן כי תחל לזנות וכו׳, כל שהיא בת כהן לא שנא אשת כהן ולא שנא אשת ישראל באש תשרף:
. נשאת לאחד מכל
נשאת לאחד מכל הפסולים - כגון חלל נתין וממזר, משלמת קרן וחומש, שהרי נתחללה בביאתו ואינה ראויה עוד לאכול בתרומה והרי היא כזרה:
הפסולין משלמת קרן וחומש. ומיתתה בחנק
ומיתתה בחנק - דכתיב ובת איש כהן כי תחל לזנות, מי שראויה לחזור לבית אביה אלמלא זנות זה היא בשרפה, יצתה נבעלת לפסול לה שאינה ראויה לחזור לבית אביה שזו אינה בשרפה:
דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים
וחכמים אומרים וכו׳ - דלא הויא זרה עד שתהא זרה מתחלתה ועד סופה וזו הואיל וכבר אכלה בתרומה אינה משלמת את החומש:
זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש ומיתתן בשרפה:
ומיתתה בשרפה - ובת איש כהן כתיב מכל מקום. והלכה כחכמים:
(ג) המאכיל את בניו קטנים
המאכיל את בניו קטנים - דלאו בני חיובא נינהו, ועבדיו אפילו גדולים:
. ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים. האוכל תרומת חוצה לארץ. והאוכל פחות מכזית תרומה. משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. והתשלומין חולין. אם רצה הכהן למחול מוחל:
ותרומת חוץ לארץ - אע״פ שהיא מדמעת אין מוסיפין חומש עליה:
(ד) זה הכלל כל המשלם קרן וחומש. התשלומין תרומה. אם רצה הכהן למחול אינו מוחל. וכל המשלם את הקרן ואינו משלם את החומש התשלומין חולין. אם רצה הכהן למחול מוחל:
(ה) שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין. שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפלה. הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה. אין ידוע איזו היא של תרומה. ואיזו היא של חולין. אכל אחת מהן פטור
לתוך של תרומה נפלה. ושל חולין מותרת. ודוקא בשתי קופות א׳ של חולין ואחת של תרומה, תלינן תרומה לתוך תרומה נפלה שיש היתר לשתי הקופות. אבל אחת חולין ואחת טבל או מעשר ראשון וכיוצא בזה, לא תלינן שנפלה התרומה לטבל כדי להתיר החולין, מאחר שהטבל נדמע ונאסר, דמאי חזית לאסור קופה זו יותר מזו. וכן טמאה וטהורה תלינן בטמאה או מדומעת ושאינה מדומעת תלינן במדומעת. כללא דמלתא כל היכא דאחת אינה מתקלקלת תלינן בה:
אכל אחת מהן פטור - דשמא של חולין אכל:
והשניה נוהג בה בתרומה וחייבת בחלה
וחייבת בחלה - דספק חולין היא:
דברי ר' מאיר. ר' יוסי פוטרה. אכל
ורבי יוסי פוטר - דכיון דלא ידיע הוה ליה כמדומע דפטור מן החלה. והלכה כרבי יוסי בכל הני תלתא בבי דמתניתין:
אכל - אדם אחר את השניה, פטור:
אחר את השניה פטור. אכל אחד את שתיהן משלם כקטנה שבשתיהן:
כקטנה שבשניהן - להקל:
(ו) נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעת
אינה מדמעת - דשמא היינו אותה של חולין:
ן. והשניה נוהג בה בתרומה וחייבת בחלה דברי ר' מאיר. ור' יוסי פוטר. נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן. נפלו שתיהן למקום אחד. מדמעות כקטנה שבשתיהן:
(ז) זרע את אחת מהן פטור. והשניה נוהג בה בתרומה. וחייבת בחלה דברי ר' מאיר. ור' יוסי פוטר. זרע אחד את השנייה פטור. זרע אחד את שתיהן. בדבר שזרעו כלה
זרע אחת מהן פטור - שהזורע את התרומה בשוגג צריך להפך את הקרקע, ואם לא הפך הגדולים תרומה, והכא פטור דכחולין הם:
בדבר שזרעו כלה - כגון חטים ושעורים, מותר לזרים, דאין זו תרומה ודאי, וחשבינן לה כגדולי [מדומע] דתנן לקמן בפרק ט׳ שהן חולין:
מותר. ובדבר שאין זרעו כלה
בדבר שאין זרעו כלה - כגון שום ובצלים, אסור, ואע״ג דחשבינן ליה כמדומע ולא כתרומה, בדבר שאין זרעו כלה יש להחמיר טפי:
אסור: