006_מסכת תרומות פרק ו

תרומות פרק ו

(א) האוכל תרומה שוגג

האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש - כדכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו. והחומש הוא רביעית מה שאכל, כגון אם אכל תרומה ששוה דינר משלם דינר ורביע שהם בין הכל חמשה רביעיות דינר, נמצא הקרן עם חומשו חמשה, וכל חומשים האמורים בתורה כך הם:

. משלם קרן וחומש. אחד האוכל. ואחד השותה

אחד השותה - יין:

. ואחד הסך

ואחד הסך - שמן. דשתיה בכלל אכילה דכתיב (דברים י״ד:כ״ו) בבקר ובצאן וביין ובשכר, וכתיב בתריה ואכלת שם. וסיכה כשתיה דכתיב (תהילים ק״ט:י״ח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:

. אחד תרומה טהורה. ואחד תרומה טמאה. משלם חומשה וחומש חומשה

וחומש חומשה - שאם אכל תרומה ושלם קרן וחומש וחזר ואכל תשלומי החומש מוסיף חומש על אותו חומש:

. אינו משלם תרומה

אינו משלם תרומה - שהתרומה לכהן, ותשלומי מה שאכל הם חוב עליו, ואינו יכול לפרוע חובו ממקום אחר:

. אלא חולין מתוקנים

אלא חולין מתוקנים - שהפרישו מהן תרומות ומעשרות, דרחמנא אמר (ויקרא כ״ב:י״ד) ונתן לכהן את הקדש, דבר הראוי להיות קדש. וחומש נמי צריך להיות מחולין מתוקנים דכתיב (שם) ויסף חמישיתו עליו מלמד שחומשו כמותו:

והם נעשין תרומה. והתשלומין תרומה

והן נעשין תרומה - אותן חולין מתוקנים:

והתשלומין תרומה - שאם חזר ואכל בשוגג אותן חולין שנשתלמו, מה שחוזר ומשלם תחתיהן גם הם נעשין תרומה:

. אם רצה הכהן למחול אינו מוחל:

אינו מוחל - דכיון דגזרת הכתוב היא דחייב לשלם דבר הראוי להיות קדש ואינו יכול לפטור עצמו בדמים, אין הדבר תלוי בבעלים:

(ב) בת ישראל

בת ישראל - שהפרישה תרומה ולא נתנה אותה לכהן ואכלתה שוגג:

שאכלה תרומה ואחר כך נשאת לכהן. אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה. משלמת קרן וחומש לעצמה

ואח״כ נשאת לכהן - והרי היא ראויה לאכול בתרומה דאשת כהן אוכלת בתרומה:

משלמת קרן וחומש לעצמה - שהרי אם היתה אותה תרומה שאכלה עכשיו בעין לא היתה חייבת ליתנה לכהן דהיא נעשית כהנת בנשואיה, הלכך עתה נמי התשלומים הן שלה:

. ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה. משלמת קרן לבעלים

משלמת קרן לבעלים - כדין גוזל חבירו, אבל החומש תעכב לעצמה:

. וחומש לעצמה. מפני שאמרו האוכל תרומה שוגג. משלם קרן לבעלים וחומש לכל מי שירצה:

(ג) המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה. הוא משלם את הקרן

הוא משלם את הקרן - דמי תרומה, כדין גוזל שהרי הוא נעשה גזלן עליה:

. והם משלמין את החומש. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים הם משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן:

והן משלמין את החומש - עון אכילתן בשוגג, שאין משלם חומש אלא אוכל ושותה וסך עצמו, אבל המזיק את התרומה אינו משלם חומש דכתיב (ויקרא כ״ב:י״ד) ואיש כי יאכל קדש פרט למזיק:

הן משלמין קרן וחומש - חולין מתוקנים, ויעשו תרומה, והוא משלם להם דמי חולין שהיה צריך להאכילן. ואיכא בינייהו דלר״מ אין המאכיל משלם אלא דמי תרומה, ולרבנן משלם דמי חולין:

(ד) הגונב תרומה ולא אכלה. משלם תשלומי כפל דמי תרומה

דמי תרומה - שאין דמיה יקרים כחולין:

. אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין

קרן וחומש מן החולין - והן נעשין תרומה, כדין כל אוכל תרומה בשגגה:

וקרן דמי תרומה

וקרן דמי תרומה - משום כפל לגנב:

. גנב תרומת הקדש

תרומת הקדש - שהקדיש הכהן תרומה לבדק הבית:

ואכלה. משלם שני חומשים

שני חומשים - חד משום אוכל תרומה, וחד משום נהנה מן ההקדש. אבל כפל בהקדש ליכא דכתיב (שמות כ״ב:ח׳) ישלם שנים לרעהו ולא להקדש:

וקרן. שאין בהקדש תשלומי כפל:

(ה) אין משלמין מן הלקט

מן הלקט מן השכחה ומן הפאה - משום דאין בהם זיקת תרומה ומעשרות, הלכך לא הוי בכלל דבר הראוי להיות קדש. ולא דמי לחולין מתוקנים דהנהו היו ראוין להיות קדש קודם שנתקנו אבל לקט שכחה ופאה מעולם לא נראו להיות קדש:

ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר

ומן ההפקר - לאחר שזכה בו:

. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - ואע״ג דהשתא הוי כחולין המתוקנים, כיון דקודם שנטלה תרומתו לא חזי השתא נמי לא חזי:

. ולא ממעשר שני והקדש שנפדו שאין הקדש פודה

שאין הקדש פודה הקדש - ואלו חשובים כהקדש קודם שנפדו, ואין אדם יכול לפטור עצמו בממון גבוה. וסבר ר׳ מאיר מעשר שני ממון גבוה, הוא וכיון דקודם שנפדו לא חזו תו לא חזו לאחר שנפדו:

את הקדש דברי רבי מאיר. וחכמים מתירין באלו:

וחכמים מתירין באלו - במעשר שני והקדש שנפדו. והלכה כחכמים:

(ו) רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו. בלבד שישלם מן היפה על הרע

שישלם מן היפה על הרע - כגון שאכל גרוגרות, ולפי מדה שאכל גרוגרות ישלם תמרים, ולא לפי דמים דכיון דבזוזא אכל ובזוזא משלם מאי נפקא מינה שישלם מן היפה על הרע. ואיכא למ״ד דאפי׳ לפי דמים מצינן למימר דאי אכל מידי דלא קפץ עליה זבינא משלם מידי דקפץ עליה זבינא:

ורבי עקיבא אומר אין משלמין אלא ממין על מינו. לפיכך

לפיכך - שאין יכול לשלם ממין אחר, אם אכל קשואים של תרומה של ערב שביעית ואין קשואים של אותה שנה מצויים עוד שכבר נתקשו ולא חזו לאכילה, ומין אחר אינו יכול לשלם צריך להמתין למוצאי שביעית וישלם מקשואין של מוצאי שביעית, דמשל שביעית אסור לפרוע חובו, דדמי לסחורה:

אם אכל קשואין של ערב שביעית. ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהם. ממקום שרבי אליעזר מקל משם ר' עקיבא מחמיר שנאמר (ויקרא כב, יד) ונתן לכהן את הקדש. כל שהוא ראוי להיות קדש דברי רבי אליעזר. ורבי עקיבא אומר ונתן לכהן את הקדש. קדש שאכל: