תרומות פרק ג
(א) התורם קישות. ונמצאת מרה. אבטיח ונמצא סרוח. תרומה ויחזור ויתרום. התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ
התורם וכו׳ - בשוגג איירי, ואפ״ה יחזור ויתרום דהוי קרוב למזיד משום דהוה ליה [למטעמיה]:
ונמצאת של חומץ כו׳, - שהתורם מן החומץ על היין אין תרומתו תרומה, דיין וחומץ שני מינים הן:
. אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה. אם משתרמה החמיצה הרי זו תרומה. אם ספק
אם ספק - עד שלא תרמה החמיצה או לאחר שתרמה החמיצה:
. תרומה ויחזור ויתרום
תרומה ויחזור ויתרום - ונותן שתיהן לכהן וכהן נותן לו דמי הראשונה שהיא גדולה מן השניה שהשניה מתמעטת כפי מה שעולה תרומת הראשונה, ולפי שהכהן הוא המוציא מחבירו ואנן קיימא לן בכל דוכתא המוציא מחבירו עליו הראיה לפיכך אינו לוקח בלא דמים אלא הקטנה וצריך שיתן לו דמי הגדולה שהיא הראשונה:
. הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה
הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה - אם נפלה לפחות ממאה של חולין אין נעשית מדומע, דשמא אינה תרומה אלא השניה היא תרומה, וכן השניה אינה מדמעת בפני עצמה שמא הראשונה תרומה ולא השניה:
. ואין חייבין עליה חומש וכן השניה:
ואין חייבים עליה חומש - זר שאכל הראשונה לבדה או השניה לבדה אינו משלם חומש כדין שאר אוכלי תרומה בשגגה:
(ב) נפלה אחת מהן לתוך החולין אינה מדמעתן. נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן. נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהן:
מדמעות כקטנה שבשתיהן - כשיעור השניה שהיא קטנה שבשתיהן, ואם יש בחולין מאה כנגד הקטנה אין נעשים מדומע, אלא נוטל מן החולין כשיעור אלו השתי תרומות שנפלו בהן ונותנן לכהן והשאר חולין כמו שהיו:
(ג) השותפין שתרמו זה אחר זה ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה
תרומת שניהם תרומה - היינו דתרומת כ״א מהן חציה תרומה וחציה חולין, נמצא כשתרמו שניהם מנ׳ סאין זה סאה וזה סאה, שלא קדשה תרומה כי אם חצי סאה בשל זה וחצי סאה בשל זה כל אחד כפי חלקו:
וחכמים אומרים תרומת הראשון תרומה. רבי יוסי אומר אם תרם הראשון כשעור
אם תרם הראשון כשעור - אחד מחמשים כשעור שנתנו חכמים, תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי דלפרושי מלתייהו דחכמים קאתי. ואית דמפרשי אם תרם הראשון כשעור מה שתרם חברו אחר כך תרומתו תרומה, דחזינן דהוה ניחא ליה להיאך בתראה במה שתרם הראשון שהרי היתה דעתו מסכמת עמו בשיעור התרומה. ופירוש ראשון נראה בעיני עיקר:
אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור תרומת השני תרומה:
(ד) במה דברים אמורים
במה דברים אמורים - הא דפליג רבי עקיבא לעיל ואמר תרומת שניהם תרומה:
בשלא דבר
בשלא דבר - שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו:
אבל הרשה
אבל הרשה - שנתן בעל הבית רשות לתרום תרומתו תרומה:
את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה. בטל
בטל - אם לאחר שמינה שליח לתרום בטל שליחותו לאחר שהלך השליח מלפניו:
אם עד שלא תרם בטל אין תרומתו תרומה. ואם משתרם בטל תרומתו תרומה. הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ
חוץ - בעלים עמי הארץ שהשכירו פועלים חברים כדי להפריש תרומה בטהרה, רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלים עמי הארץ ויטמאו את התרומה, מפני שהן מטמאים את הגת, שהבעלים עמי הארץ מיד כשהתחילו הדורכים לדרוך והלכו בגת שתי וערב אינם נזהרים יותר מליגע בגתן ומטמאים אותה, לפי שהם חושבים שמיד כשהתחילו לדרוך הפרישו החברים תרומה גדולה. הילכך מפרישים החברים הדורכים מן היין כדי שיעור תרומה הצריכה לכל הגת מיד כשהלכו בה שתי וערב. שאם יבואו בעלים ויטמאו הגת קודם שיגמרו יש להן יין מזומן להפריש על הכל בטהרה:
מן הדרוכות שהן מטמאים את הגת מיד:
(ה) האומר תרומת הכרי זה בתוכו: ומעשרותיו בתוכו. תרומת מעשר זה בתוכו. רבי שמעון אומר קרא שם
קרא שם - וצריך לתרום ולעשר מתוכו, ואינו יכול להפריש עליו ממקום אחר. ואע״ג דרחמנא קרייה לתרומה ראשית ובעינן שיהיו שיריה נכרים, כיון דאמר בתוכו משמע באמצע הכרי תהא התרומה והא איכא סביביו שהם שיריה נכרים:
. וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו
עד שיאמר בצפונו או בדרומו - אע״ג דבתוכו משמע באמצעיתו, לא הוי מקום מסויים, והרי הוא כאילו לא אמר כלום עד שיאמר בצפונו או בדרומו. וכן הלכה:
. ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם
תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם - דלא בעינן שיריה נכרים:
. ר' אליעזר בן יעקב אומר האומר עשור מעשר זה
עשור מעשר זה וכו׳ - ר׳ אליעזר בן יעקב פליג אר׳ שמעון דאמר תרומת מעשר זה בתוך הכרי קרא שם, וקאמר דתרומת מעשר זה בתוכו קודם שהופרש המעשר לא קרא שם, אבל לאחר שהופרש המעשר אם אמר תרומת מעשר עליו קרא שם. ולית הלכתא כחד מינייהו אלא כחכמים בלבד:
עשוי תרומת מעשר עליו. קרא שם:
(ו) המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון. אע"פ שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי. שנאמר (שמות כב, כח) מלאתך ודמעך לא תאחר:
שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר - הכי קאמר אף על פי שהוא עובר בלא תעשה שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר, אף על פי כן מה שעשה עשוי. מלאתך אלו הבכורים שמתמלאים בבכיר, ודמעך זו תרומה, ומעשר ראשון נמי יש בו תרומת מעשר. לא תאחר, לא תשנה הסדר:
(ז) ומנין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית
זה קרוי תרומה וראשית - בכורים קרויין תרומה דאמר מר [פסחים לח.] ותרומת ידך (דברים יב) אלו בכורים דכתיב בהו (שם כו) ולקח הכהן הטנא מידך. וקרויין ראשית, ראשית בכורי אדמתך (שמות כג). תרומה קרוי תרומה את משמרת תרומתי (במדבר יח) וקרויה ראשית דגנך (דברים יח):
וזה קרוי תרומה וראשית. אלא יקדמו בכורים לכל. שהן בכורים לכל. ותרומה לראשון שהיא ראשית. ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית:
בכורים שהן בכורים לכל - לשון בכורים דריש לכך קרינהו רחמנא בכורים. אי נמי משום דכתיבי בפרשת כי תשא עד שלא נצטוו על התרומות:
שיש בו ראשית - דבמעשר ראשון יש בו תרומת מעשר, והתרומה קרויה ראשית, לפיכך דין הוא שיקדים ראשון לשני:
(ח) המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר. מעשר ואמר תרומה. עולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. שאיני נכנס לבית זה ואמר לזה. שאיני נהנה לזה ואמר לזה. לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין:
עד שיהיו פיו ולבו שוין - דכתיב (שם כג) מוצא שפתיך תשמור וכתיב (שמות לד) כל נדיב לב, הא כיצד, בעינן גומר בלבו ומוציא בשפתיו:
(ט) העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה ומעשרותן מעשר והקדשן הקדש. ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי. וחכמים אומרים יש לו
הנכרי והכותי תרומתן תרומה - אם הפרישו תרומה מן התבואה שלהן, אבל אם תרם הנכרי משל ישראל בשליחותו אין תרומתו תרומה, כדדרשינן מכן תרימו גם אתם (במדבר י״ח:כ״ח) מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:
וחכמים אומרים יש לו - והלכה כחכמים:
. תרומת העובד כוכבים מדמעת וחייבים עליה חומש. ור' שמעון פוטר:
תרומת הנכרי מדמעת - אם נפלה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע ואסור לזרים:
וחייבין עליה חומש - זר שאכלה בשגגה משלם קרן וחומש:
ורבי שמעון פוטר - מחומש אבל מודה הוא דמדמעת. ואין הלכה כרבי שמעון: