004_מסכת תרומות פרק ד

תרומות פרק ד

(א) המפריש מקצת תרומה ומעשרות

המפריש מקצת תרומה ומעשרות - כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין השאר, חוזר ומוציא מאותו הכרי עצמו עד שישלים שני סאין כשיעור התרומה, דהטבל הוא שיעלה בידו ולא מה שכבר מתוקן:

מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר

אבל לא למקום אחר - אם יש לו מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מקצת תרומתן, דלגבי אחרים תלינן דלמא מן המתוקן הוא מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו, ור׳ מאיר שרי אף למקום אחר. ואין הלכה כר׳ מאיר:

. ר' מאיר אומר אף מוציא הוא ממקום אחר תרומה ומעשרות:

(ב) מי שהיו פירותיו במגורה

במגורה - באוצר, כדכתיב (חגי ב) העוד הזרע במגורה:

. ונתן סאה לבן לוי

ונתן סאה לבן לוי - מתניתין איירי בפועל חבר הבא לסעוד אצל בעל הבית ואינו מאמינו על המעשרות וראה הפועל את בעל הבית נותן ממגורתו סאה לבן לוי וסאה לעני. ר״מ אומר דאותו פועל יכול לאכול מן המגורה שמנה סאים דמסתמא בתורת מעשר ראשון נתן ללוי ובתורת מעשר עני נתן לעני, והרי יש כאן ח׳ סאים מתוקנים ומעט יותר. ואע״פ שלא ראהו מפריש תרומה גדולה לא נחשדו עמי הארץ על התרומה:

. וסאה לעני. מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון:

וחכ״א לא הפריש בעל הבית אלא לפי חשבון - סעודה זו שרוצה הפועל לאכול אצלו, והשאר מתנה בעלמא הוא דיהיב ללוי ולעני, הלכך אין הפועל יכול לאכול אצלו עד שיכלו ח׳ סאין כדברי ר״מ, אלא אותה סעודה שהיה לו לאכול אצלו ותו לא. פירוש אחר ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני והלכו להם, וכשבא להפריש שמנה סאין מן המגורה ולאכול אותם על סמך השני סאין שנתן לבן לוי ולעני אינו יודע אם אותן שני סאין קיימים אם לאו, ר״מ אומר מפריש שמונה סאין ואוכלן, על סמך אותן שני סאין שנתן לבן לוי ולעני בחזקת שהן קיימים. וחכ״א אינו מפריש אלא לפי חשבון, הקיימים, אם כל השני סאין קיימים מפריש עליהן ח׳ סאין ומעט יותר, ואם אין קיימים אלא חציין אינו מפריש עליהם אלא ארבע סאין, לפי חשבון מה שנמצא מהן קיימים כך מפריש עליהם ולא יותר. והלכה כחכמים:

(ג) שיעור תרומה עין יפה

עין יפה אחד מארבעים - מי שהוא נדיב לב ותורם בעין יפה מפריש א׳ מארבעים:

אחת מארבעים. בית שמאי אומרים משלשים. והבינונית מחמשים. והרעה מששים. תרם ועלה בידו אחד מששים

והבינונית אחד מחמשים - לאו דברי ב״ש נינהו אלא תנא קמא קאמר לה. ומעין יפה דבית שמאי אתה למד לדבריהם עין רעה ובינונית אע״ג דלא תני לה במתניתין:

ועלה בידו אחד מששים - כגון שתרם מאומד ועלה בידו אחד מששים והוא עין רעה:

תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב במעשרות

חזר והוסיף חייב במעשרות - דכבר נפטרו ואין שם תרומה חל על מה שמוסיף, הלכך התוספת הזאת הויא טבל גמור וחייבת במעשרות:

. עלה בידו מששים ואחד

מששים ואחד - כגון שהיו בכרי ששים ואחד סאין ועלה בידו סאה, אותה סאה תרומה:

. תרומה. ויחזור ויתרום כמו

ויחזור ויתרום כמו שהוא למוד - [אם הוא רגיל] לתרום אחד מששים יפריש עדיין אחד מששים בסאה, ואם הוא רגיל לתרום אחד מחמשים נמצאו דנשארו עדיין י״א סאין שלא נתרמו:

ת שהוא למוד. במדה ובמשקל

במדה ובמשקל - כלומר אותו מותר שהוא תורם, מותר לתרום במדה ובמשקל ובמנין. דלא אמרו לתרום מאומד, אלא בתחלת התרומה:

ובמנין. ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף:

אף שלא מן המוקף - דסבר ר״י אין צריך לתרום מן המוקף אלא בתחלת תרומה. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מוקף - קרוב וסמוך ובאותו מקום עצמו:

(ד) האומר לשלוחו צא ותרום. תורם כדעתו של בעל הבית

כדעתו של בעל הבית - לפי שיש תורם בעין יפה, ויש בעין רעה, ויש בבינונית:

. אם אינו יודע דעתו של בעל הבית. תורם כבינונית אחת מחמשים. פיחת עשרה

פיחת עשרה - ותרם מארבעים:

או הוסיף עשרה

או הוסיף עשרה - ותרם מששים:

תרומתו תרומה

תרומתו תרומה - דכיון דבאחד משעורי חכמים תרם יכול למימר ליה אנא להכי אמדתיך:

. אם נתכוין להוסיף אפילו אחת. אין תרומתו תרומה:

ואם נתכוין להוסיף - שהיה יודע דעתו של בעל הבית ובמתכוין הוסיף, אפילו אחד, אין תרומתו תרומה:

(ה) המרבה בתרומה. רבי אליעזר אומר אחד מעשרה

אחד מעשרה - יכול להרבות ולהפריש תרומה, הואיל ואשכחן שם תרומה במקום אחר שהיא אחד מעשר. ואם רבה יותר אין שם תרומה על אותו רבוי, והוא חולין הטבולין למעשר ומדומע בתרומה, וזו היא תקנתו שיעשנו תרומת מעשר למקום אחר ויתנהו ללוי שיעשנו תרומת מעשר על מעשר טבל שלו והלוי יתן לו חולין כנגד אותו רבוי. והא דקאמר יעשנו תרומת מעשר למקום אחר ולא אמר יעשנו תרומה למקום אחר, לפי שאין תורמין שלא מן המוקף, אבל תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף:

כתרומת מעשר. יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר למקום אחר. רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה

מחצה חולין ומחצה תרומה - דסבר יכול אדם לעשות חצי כריו תרומה, דכתיב (דברים י״ח:ד׳) ראשית דגנך, דיו לראשית שיהיה כדגן, [ראשית היא תרומה], ודגן הוא השיריים:

. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין:

עד שישייר שם חולין - לא בעינן רק שיהיו שיריה ניכרין. והלכה כר״ט ור״ע:

(ו) בשלשה פרקים משערים את הכלכלה

הכלכלה - הסל שמודדים בו להפריש המעשרות ותרומת מעשר, שאין מפרישים אותן אלא במדה ובמנין ובמשקל, כדתנן ואל תרבה לעשר אומדות. אבל תרומה גדולה אין מפרישים אותה אלא מאומד כדתנן לעיל:

. בבכורות

משערין את הכלכלה - לידע מה שיכנסו בה מן הפירות:

בבכורות - בזמן שהפירות בבכוריהן הן במלואן והכלכלה מכילה מהן פחות ממה שהיא מכילה מהן בסוף הקיץ, שכבר התחילו להצטמק והן צנומות דקות:

ובסיפות. ובאמצע הקיץ

ובאמצע הקיץ - שהן מבושלות ואינם מצומקות, הכלכלה מחזקת מן הפירות יותר ממה שמחזקת מהן כשהן מבוכרות במלואן, ופחות ממה שהיא מחזקת מהן בסוף הקיץ כשכבר נצטמקו. הלכך משערין בג׳ זמנים הללו:

. המונה משובח

ובסייפות - פירות שבסוף הקיץ:

המונה משובח - מן המוציא באומד:

. והמודד משובח

והמודד משובח וכו׳ - ודוקא במעשרות ובתרומת מעשר, אבל לא בתרומה גדולה כדפרישית:

ממנו. והשוקל משובח משלשתן:

(ז) רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה

תרומה עולה באחד ומאה - סאה של תרומה שנפלה למאה סאין של חולין, שהם בין הכל אחד ומאה, נוטל אחת מהן ונותנה לכהן והשאר חולין כמו שהיו:

. רבי יהושע אומר במאה ועוד

במאה ועוד - אם נפלה סאה של תרומה לתוך תשעה ותשעים סאין של חולין ומשהו יותר מתשעים ותשעה, וזה המשהו אין לו שיעור, הואיל ויש כאן מאה ועוד משהו, נוטל סאה אחת ונותנה לכהן, והשאר חולין כשהיו:

. ועוד זה אין לו שיעור. רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדמע:

קב למאה סאה שתות למדמע - אם נפלה סאה של תרומה בצ״ט של חולין וקב יותר, שהקב הוא שתות לסאה של תרומה המדמעת שהסאה ו׳ קבים. אז נוטל סאה אחת והשאר חולין כשהיו. אבל אם היו החולין פחות מתשעים ותשעה וקב, הכל מדומע, וימכרו כולם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי סאה של תרומה שבה. והלכה כרבי אליעזר שאין תרומה עולה בפחות מאחת ומאה. דסתם לן תנא כוותיה בכמה דוכתי. והכל מודים שאין התרומה עולה במאה בלבד, וכל שכן בפחות ממאה דכתיב בתרומת מעשר (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו, דבר שאתה תורם ממנו אם נפל לתוכו מקדשו, והיינו אחד ממאה, דממאה סאין מפרישין עשרה למעשר ראשון, ומאותן עשרה סאה לתרומת מעשר, ואמר רחמנא שאם חזרה אותה סאה לתשעים ותשעה מקדשתן ונעשה הכל מדומע:

(ח) רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות

תאנים שחורות מעלות את הלבנות - תאנה של תרומה, שחורה או לבנה, שנפלה למאה תאנים של חולין חציין שחורות וחציין לבנות, כולן מצטרפין לבטלה, שאם היה רוצה היה דורסן ומערבן הכל ביחד. ואם שחורה נפלה, מעלה אחת מן השחורות, ואם לבנה מעלה אחת מן הלבנות, והשאר חולין כשהיו:

. לבנות מעלות את השחורות. עגולי דבלה

עגולי דבלה - דבלות תאנים הנדרסים בעגול, גדולים מעלים את הקטנים, אם יש שם חמשים עגולים קטנים ועשרים וחמשה עגולים גדולים, ואחד מן הגדולים כשנים מן הקטנים, ונפל לתוכן עגול קטן של תרומה, מסייעות כולן לבטל. וכן עגולים ומלבנים. עגולים הם הנדרסות בעגול, מלבנים תאנים הנדרסות בצורת רבוע כמין דפוס שעושים בו הלבנים מרובעות:

הגדולים מעלים את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים. העגולים מעלין את המלבנים והמלבנים מעלין את העגולים. רבי אליעזר אוסר. ורבי עקיבא אומר בידוע מה נפלה

ורבי אליעזר אוסר - אם שחורה נפלה השחורות אסורות, ואם לבנה נפלה הלבנות אסורות, וכן בגדולים וקטנים, ועגולים ומלבנים, הדומין לאותה שנפלה אסורים:

בידוע מה נפלה - שחורה או לבנה, אין מעלות, לפי שיכול לאכול האחרות וכיון דמותרות הן אין מסייעות לבטל. אבל אם אין ידוע אם שחורה נפלה או לבנה נפלה, כיון דכולן בספק איסור, מעלות זו את זו. והלכה כרבי עקיבא:

. אין מעלות זו את זו. וכשאינו ידוע מה נפלה. מעלות זו את זו:

(ט) כיצד

כיצד - לפרושי מלתיה דרבי עקיבא קאתי:

חמשים תאנים שחורות. וחמשים לבנות. נפלה שחורה שחורות אסורות. והלבנות מותרות. נפלה לבנה לבנות אסורות. ושחורות מותרות. בשאינו ידוע מה נפלה מעלות זו את זו. בזו ר' אליעזר מחמיר. ורבי יהושע מקל:

ובזו ר׳ אליעזר מחמיר - בהא דתנינן לעיל, אבל במאי דבעינא למימר לקמן הוי איפכא:

(י) ובזו רבי אליעזר מקל. ורבי יהושע מחמיר. בדורס ליטרא קציעות

בדורס ליטרא קציעות - ליטרא של תאנים יבשים של תרומה:

על פי הכד

על פי הכד - של חולין, והרבה כדין יש:

. ואינו יודע איזוהי רבי אליעזר אומר רואין אותן כאילו הם פרודות. והתחתונות מעלות את העליונות. רבי יהושע אומר לא תעלה. עד שיהיו שם מאה כדים:

ואין ידוע - באיזה כד דרסה, ובכל כד יש מאה ליטרות של חולין, אפילו אין כאן מאה כדין שרי רבי אליעזר. ואע״פ שידוע הוא שהליטרא של תרומה היא בפי הכד ואינה מעורבת עם החולין, רואין אותן כאילו נפרדו ממקומן ונתערבו החולין בתרומה ועולין באחד ומאה. ורבי יהושע סבר כיון דאינה מעורבת אין התחתונות מסייעות לבטל את העליונות, אלא השולים מותרים והפומים אסורים, עד שיהיו שם מאה כדין ויתבטל פי חבית זה במאה פומין, והלכה כרבי יהושע:

(יא) סאה תרומה שנפלה על פי מגורה

מגורה - אוצר שאוגרים בו התבואה:

וקפאה

וקפאה - הסיר מה שלמעלה, תרגום ויצף הברזל (מ״ב ו) וקפא פרזלא:

. רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי

אם יש בקפוי תעלה באחד ומאה - מפרש בירושלמי דהכי קאמר אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה, ורבי אליעזר לטעמיה דאמר התחתונות מעלות את העליונות, וקמ״ל דאע״ג דקפאה וגלי דעתיה שלא נתערבה עם התחתונות, אף עפ״כ התחתונות מסייעות לבטל:

מאה סאה תעלה באחד ומאה. ורבי יהושע אומר לא תעלה

ורבי יהושע אומר לא תעלה - רבי יהושע לטעמיה דאמר לעיל שאין התחתונות מסייעות לבטל:

. סאה תרומה

סאה תרומה וכו׳ - סיומא דמלתיה דר׳ יהושע היא, והכי קאמר כיון דלא תעלה כיצד יעשה, יקפיאנה. יסיר מה שצף למעלה ומעט סביב לה עד שידע שהסיר כולה, והשאר הכל חולין:

שנפלה על פי מגורה. יקפיאנה. ואם כן למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אם אינו ידוע אם בלולות הן. או לאין נפלה:

א״כ למה אמרו - מתניתין פריך על מלתיה דר׳ יהושע. אם כן באיזה מקום אמרו תרומה צריכה א׳ ומאה, כיון שיש תקנה בקפוי. ומשני בשאין ידוע אם נבללה הסאה במגורה אחר שנפלה על פי המגורה, אי נמי מתחלה אין ידוע להיכן נפלה. והלכה כרבי יהושע:

(יב) שתי קופות

שתי קופות - בכל אחת חמשים סאה:

ושתי מגורות. שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהם. ואין ידוע לאיזו מהן נפלה

ואין ידוע לאיזו מהן נפלה - ושתיהן אסורות מספק, מסייעות זו את זו לבטל, ואם רצה להעלות סאה מזו מעלה, מזו מעלה, מחצה מזו ומחצה מזו מעלה. ושתי קופות אפילו הן בשני בתים ואין ידוע לאיזו מהן נפלה סאה של תרומה, מעלות זו את זו, מפני שדרכן להתפנות, והן מטלטלות ממקום למקום, ופעמים שמתערבות זו עם זו. אבל שתי מגורות שאינן מטלטלות, בזמן ששתיהן בבית אחד, מעלות זו את זו, ואם הן בשני [בתים] אין מעלות זו את זו:

. מעלות זו את זו. רבי שמעון אומר אפילו הם בשתי עיירות מעלות זו את זו:

ר״ש אומר אפילו הן בשתי עיירות - ואין הלכה כר״ש:

(יג) אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת

שנפלה אחת מהן - אגודה אחת כיוצא בהן, ואינה ניכרת מביניהן. ואותה אגודה היתה חציה חולין וחציה תרומה:

מהם לתוכן חציה תרומה ואמרתי לפניו תעלה. לא שהתרומה תעלה בחמשים ואחד. אלא שהיו שם מאה ושני חציים:

שהיו שם מאה ושני חציים - עם החצי של תרומה שבה. ואשמעינן רבי יוסי שאין האגודה שחציה תרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה, ולא אמרינן שהאגודה כולה תדמע, כיון שהיא תרומה מעורבת בחולין: