001_מסכת תרומות פרק א

תרומות פרק א

(א) חמשה לא יתרומו

חמשה לא יתרומו - מנינא למעוטי הא דא״ר יהודה לקמן קטן שלא הביא שתי שערות תרומתו תרומה קמ״ל דאין תרומתו תרומה:

. ואם תרמו אין תרומתן תרומה. החרש. והשוטה. והקטן. והתורם את שאינו שלו. עוכד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות

החרש והשוטה והקטן כו׳ - כולהו מחד קרא נפקא לן דכתיב (שמות כ״ה:ב׳) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו. אל בני ישראל פרט לנכרי, מאת כל איש פרט לקטן, אשר ידבנו לבו פרט לחרש ושוטה שאין בהם דעת להיות נודבין. וקטן לא מצי ממעיט מאשר ידבנו לבו, דאיכא קטן שהגיע לעונת נדרים שיש לו דעת להיות נודב. וזאת התרומה אשר תקחו מאתם פרט לתורם שאינו שלו. ושוטה, המאבד מה שנותנים לו קרוי שוטה:

אפילו ברשות - של ישראל שעשאו ישראל שלוחו לתרום, אין תרומתו תרומה. דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) כן תרימו גם אתם, גם לרבות שלוחכם, מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית:

אין תרומתו תרומה:

(ב) חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום

לא יתרום - לכתחלה דצריך להשמיע לאזנו כשיברך:

. ואם תרם תרומתו תרומה. חרש שדברו בו חכמים בכל מקום

חרש שדברו בו חכמים בכל מקום וכו׳ - לאו כללא הוא, דבריש חגיגה תני חרש, ומדבר ואינו שומע בכלל, ובפרק מצות חליצה לענין חליצה:

. שאינו לא שומע ולא מדבר.

שאינו שומע ואינו מדבר - שנולד חרש ממעי אמו, וכיון שלא שמע מעולם מה שמדברים לו א״א לו שידבר:

(ג) קטן שלא הביא שתי שערות. רבי יהודה אומר תרומתו תרומה

רבי יהודה אומר תרומתו תרומה - בדיעבד, דלית ליה לרבי יהודה הך דרשא מאת כל איש פרט לקטן:

. רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדרים

עד שלא בא לעונת נדרים - הזכר בן י״ב שנה ויום אחד, והנקבה בת י״א שנים ויום אחד. ומאותה עונה ואילך אם תרם תרומתו תרומה. והלכה כרבי יוסי:

אין תרומתו תרומה. ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה:

(ד) אין תורמין זיתים על השמן

אין תורמין זיתים על השמן - מי שיש לו שמן שחייב להפריש ממנו תרומה, וזיתים שחייב להפריש מהן תרומה, אינו יכול לתרום מן הזיתים כפי השיעור שיש לו לתרום על הזיתים ועל השמן, ולפטור השמן בתרומת הזיתים דכתי׳ (במדבר יח) כדגן מן הגורן, מן הגמור על הגמור, ולא ממה שאינו גמור על הגמור:

ולא ענבים על היין. ואם תרמו בית שמאי אומרים תרומת עצמן בהם ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה:

ואם תרם בית שמאי אומרים תרומת עצמן יש בהן - כלומר אין כאן תרומה אלא על הזיתים בלבד אבל לא על השמן:

וב״ה אומרים אינה תרומה - הואיל ונתכוון לתרום גם על השמן אין כאן תרומה לא על הזיתים ולא על השמן, והרי הוא כאילו לא תרם כלל:

(ה) אין תורמין מן הלקט

אין תורמין מן הלקט מן השכחה ומן הפאה - מי שיש לו כרי של טבל אינו יכול להפריש עליו תרומה מלקט ושכחה ופאה שבידו, שאלו מתנות עניים הן ואינו יכול לתקן טבלו במתנות עניים:

ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר

ההפקר - דכתיב (דברים יד) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואין לו אתה חייב ליתן, יצא הפקר שידך וידו שוין בו:

. ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו

ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו - אין תורם ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל שבידו. ואיצטריך לאשמועינן היכא שהקדימו בן לוי לכהן בשבלים שהוא פטור מתרומה גדולה, ודוקא שנטלה תרומתו, אבל לא נטלה תרומתו יכול לתרום, דתניא בספרי מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון שלו תרומה גדולה, מנין שעושה ת״ל (במדבר יח) כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה׳ תרומה, מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה, יכול אף לאחר שנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים, ת״ל (שם) את מקדשו ממנו, בזמן שקדשו בתוכו הוא עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשו בתוכו אין עושה אותו תרומה לאחרים:

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו

ולא ממעשר שני והקדש שנפדו - האי תנא סבר מעשר שני ממון גבוה הוא. והיכא דלא נפדו פשיטא דאינו יכול לתקן טבלו בממון של גבוה, אבל היכא דנפדו סד״א דיכול לעשותן תרומה גדולה על טבלו. וכי תימא הא נמי פשיטא דחולין גמורים הוא, אצטריך היכא דהקדימו בשבלים, דפטור מתרומה גדולה כדפרישית במעשר ראשון. והקדש שנפדה, נמי איצטריך, כשהקדיש טבל ומרחו הגזבר ואח״כ פדאו דפטור מן התרומה:

. ולא מן החייב על הפטור. ולא מן הפטור על

מן הפטור על החיוב - כגון מפירות שלא הביאו שליש שהן פטורין מן המעשרות, על הפירות שהביאו שליש שהן חייבין במעשרות:

החייב. ולא מן התלוש על המחובר

ולא מן התלוש על המחובר - דכתיב (שם) והרמותם ממנו, שלא יתרום מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש, דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש, וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהם שוין:

ולא מן המחובר על התלוש. ולא מן החדש על הישן

מן החדש על הישן - מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו, דכתיב (דברים יד) היוצא השדה שנה שנה. אבל שדה שעושה שני גרנות בשנה כגון שדה בית השלחין תורמים ומעשרים מזה על זה:

ולא מן הישן על החדש. ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ

ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ - דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ, גלי קרא במעשר וה״ה לתרומה. וכן אין תורמין מפירות הארץ על פירות שבסוריא, ולא מפירות שבסוריא על פירות שבארץ:

ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. ואם תרמו אין תרומתן תרומה:

(ו) חמשה לא יתרומו

חמשה לא יתרומו - מנינא למעוטי מדרבי יהודה, דאמר קטן שתרם תרומתו תרומה:

ואם תרמו תרומתן תרומה. האלם

האלם - והוא ששומע אלא שנשתתק מחמת חולי, לא יתרום, לפי שאינו יכול לברך. וכן הערום אינו יכול לברך דכתיב (דברים כג) ולא יראה בך ערות דבר, בשעה שאתה מדבר בו לא יראה בך ערוה:

והשכור והערום והסומא ובעל קרי

ובעל קרי - נמי בזמן התקנה מקמי דבטלוה לטבילותא לא הוה מצי לברך, דתנן בעל קרי מהרהר בלבו:

לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה:

והשכור והסומא - אינם יודעים לברור מן היפה, ואנן בעינן שיהא התורם בורר ותורם מן היפה דכתיב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו. ושכור מקרי כל שאינו יכול לדבר בפני המלך מחמת שכרותו:

(ז) אין תורמין לא במדה

אין תורמין לא במדה - דכתיב (שם) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם כלומר מאומד, ואי אתה תורם לא במדה ולא במשקל ולא במנין. ואף על גב דהאי קרא בתרומת מעשר הוא דכתיב, אם אינו ענין לתרומת מעשר שהרי נתנה בו תורה שיעור מעשר מן המעשר וצריך שימדוד כדי שיתן השיעור הראוי, תנהו ענין לתרומה גדולה שלא נתנה בו תורה שיעור:

ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד

אבל תורם הוא את המדוד - שמודד הוא את טבלו, או מונה ושוקל את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, וכשמפריש התרומה גדולה ממנו מפריש מאומד ולא ימדוד ולא ישקול ולא ימנה:

ואת השקול ואת המנוי. אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה

אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה - שהרואה אומר במדה הוא תורם:

אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן

אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן - דכיון דאינו ממלא אותן ליכא למגזר:

. לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה:

שחציה מדה - שיש בסאה פעמים סימנין עד מקום חציה ואיכא למגזר דלמא אתו לתרום במדה:

(ח) אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין. ולא יין על ענבים הנדרכים. ואם תרם תרומתו תרומה

הזיתים הנכתשים - רגילים היו לכתוש הזיתים במכתשת להוציא שמנן:

תרומתו תרומה - גמורה היא מדאורייתא:

ויחזור ויתרום

ויחזור ויתרום - מדרבנן, לאחר שישלים כתישת אותן הזיתים ודריכת הענבים יחזור ויוציא תרומה שנית כשיעור הצריך לשמן וליין שיצא:

. הראשונה מדמעת

הראשונה מדמעת - אם נפלה לפחות ממאה חולין נעשה הכל מדומע ואסור לזרים, וימכר הכל לכהן. דתרומה גמורה היא מדאורייתא:

בפני עצמה וחייבין עליה חומש

וחייבין עליה חומש - זר האוכלה בשגגה משלם קרן וחומש, כדין כל זר אוכל תרומה:

אבל לא שניה:

אבל לא שניה - לפי שאינה אלא מדרבנן, לפיכך אינה נאכלת עד שיפרישו עליה תרומה ומעשרות ממקום אחר, דמדאורייתא היא טבל גמור. ואי קשיא מאי שנא הכא בתורם שמן על הזיתים הנכתשים דתרומתו תרומה ויחזור ויתרום, ומאי שנא לעיל גבי התורם זיתים על השמן וענבים על היין דאין תרומתו תרומה, וי״ל דהתורם זיתים על השמן איכא פסידא לכהן לפיכך אין תרומתו תרומה, אבל בתורם שמן על הזיתים הנכתשים דליכא פסידא לכהן תרומתו תרומה, אלא דרבנן הוא דגזור דיחזור ויתרום:

(ט) ותורמין שמן על זיתים הנכבשים

זיתים הנכבשים - זיתים מלוחים וכבושים ביין או בחומץ כדי שיתקיימו, וחשיבי דבר שנגמרה מלאכתו, הלכך תורמין מן השמן עליהם, דדוקא שמן על זיתים העומדים להוציא שמנן, וכן יין על ענבים העומדות לידרך הוא דאסור לתרום, אבל יין על צמוקים ושמן על זיתים הנכבשים שרי, וכשהוא תורם מן השמן על הזיתים הנכבשים ומן היין על הצמוקים תורם לפי השמן הראוי שיצא מן הזיתים הנכבשים ולפי היין הראוי שיצא מן הצמוקים:

ויין על ענבים לעשותם צמוקים. הרי שתרם שמן על זיתים לאכילה. וזיתים על זיתים לאכילה. ויין על ענבים לאכילה. וענבים על ענבים לאכילה. ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום:

אין צריך לתרום - הואיל וכי קא תרם שפיר קא תרם, שהרי באותה שעה היו עומדות לאכילה:

(י) אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו

אין תורמים מדבר שנגמרה מלאכתו - מדבר שנתמרח בכרי:

על דבר שלא נגמרה מלאכתו - שלא נתמרח בכרי, דכתיב (במדבר יח) כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, מן הגמור על הגמור ולא מן הגמור על שאינו גמור ולא משאינו גמור על הגמור:

. ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו. ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו. ואם תרמו תרומתן תרומה:

ואם תרם תרומתו תרומה - ודוקא בשאר פירות, אבל התורם מן הזיתים על השמן, או מן הענבים על היין, הא אמרינן לעיל דאין תרומתו תרומה משום דאית ביה פסידא לכהן כדאמרן: