008_מסכת שביעית פרק ח

שביעית פרק ח

(א) כלל גדול

כלל גדול - מלוגמא. תחבושת ורטיה ופירוש מלוגמא מלא לוגמא שדרך אדם ללעוס מלא לוגמיו חטים או תאנים ונותן על גבי מכתו:

אמרו בשביעית. כל המיוחד למאכל אדם. אין עושין ממנו מלוגמא לאדם

אין עושים ממנו מלוגמא - דכתיב (ויקרא כ״ה:ו׳) והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, מה שהוא מיוחד לכם דהיינו למאכל אדם יהיה לאכלה ולא למלוגמא, אבל מה שאינו מיוחד לכם יהיה בין לאכלה בין למלוגמא, הלכך כל שאינו מאכל אדם עושין ממנו מלוגמא לאדם:

עושין ממנו מלוגמא לאדם אבל לא לבהמה - דכתיב (שם) ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול, דבר הראוי לחיה ולבהמה תהיה לאכול לבהמה ולא לעשות לה מלוגמא:

. ואין צריך לומר לבהמה. וכל שאינו מיוחד למאכל אדם. עושין ממנו מלוגמא לאדם. אבל לא לבהמה. וכל שאינו מיוחד לא למאכל אדם. ולא למאכל בהמה. חשב עליו למאכל אדם ולמאכל בהמה. נותנין עליו חומרי אדם

חומרי אדם - שאין עושין מהם מלוגמא:

. וחומרי בהמה

וחומרי בהמה - שאסור לשלקן:

. חשב עליו לעצים. הרי הוא כעצים. כגון הסיאה

הסיאה - עשב שקורין לו בערבי צידר״ג:

והאזוב והקורנית:

ואזוב - צעת״ר בערבי ובלע״ז איספ״ו:

וקורנית - בערבי חש״א ובלע״ז שדריא״ע:

(ב) שביעית ניתנה לאכילה. ולשתיה ולסיכה. לאכול דבר שדרכו לאכול

לאכילה ושתיה וסיכה - בענבים וזיתים מיירי שיש בהם אכילה ושתיה וסיכה:

לאכול דבר שדרכו לאכול - אע״ג דאמרה תורה לאכלה ולא להפסד, אין מחייבים אותו לאכול דבר שאין דרך בנ״א לאכלו כגון תבשיל שנתקלקל, ולא חיישינן אם הולך לאבוד. וכן דבר שאין דרך בנ״א לאכלו אלא ע״י תיקון ובא הוא לאכלו כמות שהוא בלא תיקון, כגון לאכול תרדין חיין או לכוס חטין חיות אין שומעין לו:

ולסוך דבר שדרכו לסוך. לא יסוך יין וחומץ. אבל סך הוא את השמן. וכן בתרומה

וכן בתרומה וכן במע״ש - לא נתנו אלא לאכילה ושתיה וסיכה:

. ובמעשר שני. קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר:

שנתנה להדלקת הנר - משא״כ בתרומה טהורה, אבל תרומה טמאה מדליקין בה את הנר. ובמע״ש כתיב (דברים כ״ו:י״ד) ולא בערתי ממנו בטמא אבל בטהור מותר לבער. ובשביעית בין בטמא בין בטהור מותר:

(ג) אין מוכרין פירות שביעית. לא במדה

לא במדה ולא במשקל ולא במנין - כדי שימכרו בזול. א״נ מתוך שאין מוכרין אותן כדרך שמוכרים בשאר שנים ינהגו בהם קדושת שביעית ולא אתו לזלזולי בהו:

. ולא במשקל. ולא במנין. ולא תאנים במנין. ולא ירק במשקל בית שמאי אומרים אף לא אגודות

אף לא אגודות - שלא ימכור כדרך שמוכרים בשאר שנים:

. ובית הלל אומרים את שדרכו לאגוד בבית. אוגדין אותו בשוק. כגון הכרשין ונץ החלב:

ונץ חלב - מפורש בפרקין דלעיל:

(ד) האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר

שכרו מותר - ואין בו קדושת שביעית. ואע״ג דשביעית תופסת דמיה, האי לאו דמי שביעית הוא:

. לקט לי בו ירק היום שכרו אסור לקח מן הנחתום ככר בפונדיון

לקוט לי בו ירק - לשון מכר הוא, דמשמע לקוט לי שוויו ירק, אבל לקוט לי לשון שכירות הוא ולא לשון מכר:

ככר בפונדיון - לא שאמר לו אתן לך פונדיון, רק ככר שוה פונדיון:

. כשאלקוט ירקות שדה אביא לך. מותר. לקח ממנו

כשאלקט ירקות שדה אביא לך מותר - משום דמתנת חנם יהבי זה לזה, לפי שירקות שדה מצויין:

לקח ממנו בסתם - בהקפה כדרך מוכרים בחנות:

סתם. לא ישלם לו מדמי שביעית

לא ישלם לו מדמי שביעית - דהוי כסחורה:

שאין פורעין חוב מדמי שביעית:

(ה) אין נותנים לא לבייר

בייר - חופר בורות ומספיק מים לבני העיר, לא יתן לו מדמי שביעית להספיק לו מים לכל תשמישו:

ולא לבלן

ולא לבלן - מחמם מרחצאות:

ולא לספר

ולא לספר - שכר התספורת:

ולא לספן

ולא לספן - שכר הספינה:

. אבל נותן הוא לבייר לשתות. ולכולן

ולכולן - לכל הני דתנינן במתניתין יכול ליתן מתנת חנם שלא לשם שכרן, ואע״פ שיודע שבשביל שנתן מתנה לא יתבע ממנו שכר:

הוא נותן מתנת חנם:

(ו) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה

במוקצה - כלי המיוחד לקוץ בו תאנים קרוי מוקצה:

. אבל קוצה אותם בחרבה

בחרבה - סכין, לשון חרב. וטעמא משום דכתיב (ויקרא כ״ה:ה׳) ואת ענבי נזירך לא תבצור כדרך הבוצרים:

אין דורכין ענבים בגת. אבל דורך הוא בעריבה

עריבה - שלשים בה את העיסה:

. ואין עושין זיתים בבד. ובקוטב

ובקוטב - עץ גדול וכבד ובראשו אבן גדולה שנותנים על הזיתים בבית הבד, נקרא קוטב:

. אבל כותש הוא ומכניס לבודידה

בודידה - בית הבד קטן כעין עריבה:

. רבי שמעון אומר

רבי שמעון אומר כו׳ - והלכה כרבי שמעון:

אף טוחן הוא בבית הבד. ומכניס לבודידה:

(ז) אין מבשלין ירק של שביעית בשמן של תרומה. שלא יביאנו לידי פסול

שלא יביאנו לידי פסול - שאם נפסל בשביל שמן של תרומה ישרף הכל ונמצא גורם לפירות שביעית שלא יאכלו:

. רבי שמעון מתיר. ואחרון אחרון נתפס בשביעית. והפרי עצמו אסור:

ורבי שמעון מתיר - להביא קדשים לבית הפסול. ואין הלכה כר׳ שמעון:

והאחרון אחרון נתפס בשביעית - כיצד, לקח בפירות שביעית בשר הבשר והפירות מתבערין בשביעית, לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים לקח בדגים שמן יצאו דגים ונתפס השמן, וחייב לבער הפירות והשמן, נמצא אחרון אחרון נתפס. והפרי של שביעית עצמו אסור לעולם, ומפקינן לה מדכתיב (שם) כי יובל היא קדש, מה קדש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה, אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת דמיה ויוצאת לחולין, תלמוד לומר (שם) תהיה בהוייתה תהא:

(ח) אין לוקחים עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי שביעית. ואם לקח יאכל כנגדן

יאכל כנגדן - כנגד אותם דמים יקנה משלו דברים שהם לצורך אכילה ויאכל בקדושת שביעית:

. אין מביאין קיני זבים. וקיני זבות. וקיני יולדות. מדמי שביעית. ואם הביא יאכל כנגדן. אין סכין כלים בשמן של שביעית. ואם סך יאכל כנגדו:

קני זבים וקני זבות - שתי תורים או שני בני יונה שחייבין להביא הזבים והיולדות:

(ט) עור שסכו בשמן של שביעית. רבי אליעזר אומר ידלק. וחכמים אומרים יאכל כנגדו. אמרו לפני רבי עקיבא. אומר היה רבי אליעזר. עור שסכו בשמן של שביעית ידלק. אמר להם שתוקו. לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:

שתוקו לא אומר לכם מה רבי עקיבא אומר בו - רבי עקיבא קבל מרבי אליעזר רבו דמיקל טפי בסיכה, וכשאמרו לו שהיה רבי אליעזר אומר ידלק, אמר להם שתוקו, שאיני רשאי לפרש כמה היה רבי אליעזר מיקל בו, והלכה כחכמים:

(י) ועוד אמרו לפניו. אומר היה רבי אליעזר. האוכל פת כותים כאוכל בשר חזיר

כאוכל בשר חזיר - לאו דוקא, שאין האוכל פת כותי לוקה מן התורה אלא מכת מרדות מדרבנן:

. אמר להם שתוקו. לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו:

מה שרבי אליעזר אומר בו - דמיקל בו טפי:

(יא) מרחץ שהוסקה בתבן. או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה. ואם מתחשב הוא

ואם מתחשב הוא - אם אדם חשוב הוא שבני אדם למדים ממנו צריך להחמיר על עצמו:

הרי זה לא ירחוץ: