007_מסכת שביעית פרק ז

שביעית פרק ז

(א) כלל גדול

כלל גדול - ולדמיו שביעית. אם מכרן וקבל הדמים שלהם יש בדמיהן קדושת שביעית:

אמרו בשביעית. כל שהוא מאכל אדם. ומאכל בהמה. וממין הצובעים. ואינו מתקיים בארץ. יש לו שביעית. ולדמיו שביעית. יש לו ביעור

יש לו ביעור - כשכלה לחיה חייב לבער:

ולדמיו ביעור. ואיזה זה עלה הלוף השוטה ועלה הדנדנה

עלה לוף שוטה - אצטריך למתני לוף שוטה משום דתנן בפ׳ בתרא דעוקצים עלה לוף שוטה אין מטמא טומאת אוכלים, סד״א ה״נ לא ליחול עלייהו קדושת שביעית קמשמע לן:

הדנדנה - בערבי נענ״ע ובלע״ז מינטו״א:

. העולשין

העולשין - תרי גווני עולשין הן עולשי גינה ועולשי שדה, ובשאר שנים דשכיחי עולשי גינה עולשי שדה לא חשיבי אוכל ואין מטמא טומאת אוכלים והכא קמ״ל דבשביעית דאין עולשי גינה מצויין עולשי שדה חשיבי ומטמאין טומאת אוכלים ושביעית נוהגת בהן:

והכרישין והרגילה

וכרישין - נמי תרי גווני נינהו כרישי גינה וכרישי שדה, וכרישי שדה אצטריך לאשמועינן:

הרגילה - הם חלוגלוגות ובלע״ז בירדולגי״ש:

ונץ החלב

ונץ החלב - פרחים לבנים כחלב. פ״א עשב הוא כשנחתך יוצא ממנו חלב:

. ומאכל בהמה החוחים והדרדרים

החוחים והדרדרים - מיני קוצים הן:

. וממין הצובעים ספיחי איסטיס וקוצה

אסטיס - הוא שצובעין בו כמין תכלת וקורים לו בערבי ני״ל, וקוצרים אותו והוא צומח ודומה לספיח לכך קורהו התנא ספיחי אסטיס:

וקוצה - מין ממיני הצבעים י״א שהוא אלעצפו״ר בערבי:

. יש להם שביעית ולדמיהן שביעית. יש להם ביעור. ולדמיהן ביעור:

יש להן שביעית - קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהם סחורה:

ויש להם ביעור - כשיגיע זמן הביעור צריך לבערם, ולקמן בפנים מפורשים דיני הביעור:

(ב) ועוד כלל אחר אמרו. כל שאינו מאכל אדם ומאכל בהמה. וממין הצובעין. ומתקיים בארץ. יש לו שביעית. ולדמיו שביעית. אין לו ביעור. ואין לדמיו ביעור. איזהו עקר הלוף השוטה. ועקר הדנדנה. והערקבנין. והחלבצין

עיקר - שרש:

ערקבלין - רבותי מפרשים עשב הגדל אצל הדקל ועולה ונכרך סביבות הדקל. ואני שמעתי שהוא עשב שעלין שלו דומות לעקרב:

והחלבצין - השרשים של נץ חלב האמור למעלה:

. והבוכריה. וממין הצובעים. הפואה

הבכרייה - קורין לו בערבי כנג״ר:

הפואה - בערבי פו״א ובלע״ז זרויי״א:

. והרכפא. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. אין להם ביעור

הרכפה - שרשים שתחת הקרקע, ושולקין אותן ושותין מימיהן ומי שיש לו תולעים בבטנו ימיתם:

אין להם ביעור - לפי שמתקיימים בארץ ולא כלה לחיה מן השדה לפיכך א״צ לבערו מן הבית:

. ולא לדמיהן ביעור. ר' מאיר אומר דמיהם מתבערין עד ראש השנה. אמרו לו להן אין ביעור קל וחומר לדמיהן:

דמיהם מתבערים עד ר״ה - ה״ק דמיהם צריך שיתבערו מן העולם קודם ר״ה של שמינית. וה״ה דהוי מצי למתני מתבערים אחר ר״ה שאם ישנן לאותן דמים בעולם אחר ר״ה של שמינית חייב לבערם בקדושת שביעית:

ק״ו לדמיהן - ור״מ סבר מחמיר אני בדמיהן יותר מבהן עצמן, דפרי עצמו מינכר ולא אתי למיעבד ביה סחורה אבל דמים לא מנכרי ואתי למיעבד ביה סחורה. ואין הלכה כר״מ:

(ג) קליפי רמון והנץ שלו

והנץ שלו - פרח שעל הפטמא:

. קליפי אגוזים והגלעינין. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו

וקליפי אגוזים - כל הני צובעים בהן:

והגלעינים - גרעיני פירות. כגון הגרעינים שבזיתים שמוציאים מהן שמן. וגרעיני תמרים שראוין למאכל בהמה:

צובע לעצמו - דכתיב לכם לכל צרכיכם:

. ולא יצבע בשכר. שאין עושים סחורה בפירות שביעית

שאין עושים סחורה בפירות שביעית - וצביעה בשכר היינו סחורה:

. ולא בבכורות ולא בתרומות

לא בבכורות ולא בתרומות - דלמא משהי להו לגביה ואתי בהו לידי תקלה. ודוקא בבכור חי גזרו אבל שחוט שרי למכרו אפילו מדרבנן, ובלבד שלא ימכרנו באטליז:

ולא בנבלות ולא בטרפות

לא בנבלות ולא בטרפות - דמאחר דכתב רחמנא טמאים הם מה צריך לומר תו וטמאים יהיו לכם, אלא אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה. ואם תאמר הרי חמור הרי גמל וסוס ופרד, שאני הני דלמלאכתן הן גדלים ולא אסרו לעשות סחורה אלא בדבר העומד לאכילה. וכל דבר שאיסורו מן התורה אסור לעשות בו סחורה, אבל דבר שאסורו מדבריהם אין אסור לעשות בו סחורה, אלא סתם יינן דאף על גב דאסורו מדבריהם אסור לעשות בו סחורה:

ולא בשקצים ולא ברמשים. ולא יהיה לוקח ירקות שדה. ומוכר בשוק. אבל הוא לוקט. ובנו מוכר על ידו. לקח לעצמו

ולא יהא לוקח - כלומר לוקט ומוכר בשוק דנראה כסחורה. אבל כשבנו מוכר על ידו, פירוש בשבילו, אע״פ שהוא לקטן למכרן לא מיחזי כסחורה:

לקח לעצמו - לקט לעצמו לאכול והותיר, מותר למכרן אפילו הוא עצמו:

והותיר. מותר למכרן:

(ד) לקח בכור

לקח בכור - בעל מום דמותר לזרים:

למשתה בנו או לרגל ולא צריך לו. מותר למכרו

מותר למכרו - ובלבד שלא ימכרנו אלא בדמים שקנה אותו, שלא ישתכר בו:

. צדי חיה עופות ודגים שנזדמנו להם מיני טמאין. מותרים למכרן. רבי יהודה אומר אף מי שנתמנה

מותרין למכרן - דהא כתיב גבי נבלה (דברים י״ד:כ״א) או מכור לנכרי הא לא אסרה תורה אלא לקיימן לעשות בהן סחורה אבל בנזדמן מותר:

ר״י אומר אף מי שנתמנה - אעפ״י שאינו צייד אלא שמצא עופות טמאים כמו כי יקרא קן צפור (דברים כ״ב:ו׳). ופליג אתנא קמא דאמר ציידי דווקא:

נתמנה - נזדמן, לשון וימן המלך (דניאל א):

לו לפי דרכו לוקח ומוכר. ובלבד שלא תהא אומנותו בכך. וחכמים אוסרין:

וחכמים אוסרים - למי שאינו צייד ואפילו אין אומנתו בכך, וטעמייהו דרבנן לפי שהציידים שצריכים ליתן מס למלך מאומנותם התירו להם למכור חיה עופות ודגים טמאים כדי שיוכלו לפרוע למלך המס שעליהם, אבל שאר כל אדם לא. והלכה כרבי יהודה:

(ה) לולבי זרדים והחרובין יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית יש להן ביעור ולדמיהן ביעור. לולבי האלה

לולבי זרדין - לולבי אילן ששמו זרדתא:

לולבי האלה - לשון כאלה וכאלון (ישעיהו ו׳:י״ג) בערבי באלו״ט ובלע״ז גלנד״י:

והבטנה

בטנה - מלשון בטנים ושקדים בלשון ערבי פאסת״ק:

. והאטדין. יש להם שביעית. ולדמיהן שביעית. אין להם ביעור. ולא לדמיהן ביעור. אבל לעלין יש ביעור. מפני שנושרין מאביהן:

ואטדים - מין ממיני הקוצים שצומחים בו גרעינים שחורים קשים והן נאכלים:

אבל לעלים - של כל אלו יש ביעור, דאע״ג דלולבים אין נושרים ואין אני קורא בהם ולבהמתך ולחיה, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית, מ״מ העלים נושרים הן ממקום חבורן. ולענפים שהם מחוברים בו קרי אביהן, וכיון שהם נושרים יש להם ביעור:

(ו) הוורד

וורד - שושן:

והכפר. והקטף

והכופר - הוא שקורים לו בערבי אלחנ״א. וי״א שהוא בושם שקורין גרופול״י:

והקטף - אילן אפרסמון:

והלוטם

לוטם - תרגום לוט ולטום. י״א שהוא צינוב״ר בערבי פניולי״ש בלע״ז:

יש להם שביעית ולדמיהן שביעית

יש להם שביעית ולדמיהן שביעית - וה״ה דיש להן ביעור ולדמיהן ביעור ואע״פ שלא נזכר במשנה:

. ר' שמעון אומר אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי:

מפני שאינו פרי - ודינן כעצים דאין להם קדושת שביעית משום דהנאתן אחר ביעורן, והתורה אמרה לאכלה דומיא דאכילה שהנאתן וביעורן שוה יצאו עצים דהנאתן אחר ביעורן. ות״ק סבר דקטפו זהו פריו. והלכה כר״ש:

(ז) ורד חדש שכבשו בשמן ישן

ורד חדש שכבשו בשמן ישן - ורד של שביעית שכבשו בשמן של ששית, ילקט את הורד קודם שיגיע זמן הביעור והכל מותר. אבל ורד של שביעית שכבשו בשמן של שמינית וכבר הגיע זמן הביעור של הורד, חייב לבער את הכל, כדקתני סיפא דשביעית אוסרת מין בשאינו מינו בנותן טעם:

. ילקט את הוורד. וישן בחדש. חייב בביעור. חרובין חדשים שכבשן ביין ישן. וישנים בחדש. חייבין בביעור. זה הכלל

וחרובין חדשים וכו׳ - הכא מיירי בבא לשתות היין אחר זמן הביעור דבכל ענין חייב לבער. ואם לא נשתהו החרובים ביין עד זמן הביעור ילקט החרובין והיין מותר כמו בורד, והכי תניא בהדיא בתוספתא:

זה הכלל וכו׳ - בכל אסורים שבתורה מיירי, דבכולן במינו במשהו ומין בשאינו מינו בנ״ט. ואינה הלכה:

כל שהוא בנותן טעם חייב לבער מין בשאינו מינו. ומין במינו כל שהוא. שביעית אוסרת כל שהוא במינה. ושלא במינה

השביעית אוסרת בכל שהוא במינה - לאחר הביעור. אבל קודם הביעור אין בהם קדושת שביעית שיהא אסור להפסידה ולעשות בהם סחורה עד שיהא בהם בנ״ט, בין במינה בין שלא במינה:

ושלא במינה - אפילו לאחר הביעור בנותן טעם:

בנותן טעם: