006_מסכת שביעית פרק ו

שביעית פרק ו

(א) שלש ארצות לשביעית

שלש ארצות לשביעית - חלוקות לענין דין שביעית:

. כל שהחזיקו עולי בבל

כל שהחזיקו עולי בבל - עזרא וסיעתו כשעלו מבבל:

מארץ ישראל ועד כזיב. לא נאכל ולא נעבד

לא נאכל ולא נעבד - שעבודת הארץ ההיא אסורה בשביעית, ואם נעבדה וגדלה אסור לאכול מאותן גדולים. פירוש אחר ועיקר, לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית:

. וכל שהחזיקו עולי מצרים. מכזיב ועד הנהר

מכזיב ועד הנהר ועד אמנום - כזיב משוך כלפי הצפון לצד מזרח ורצועה יוצאת מעכו שיושבת ברבועה של ארץ ישראל במקצוע צפונית מזרחית ואותה רצועה משוכה כלפי צפון והולכת עד כזיב ורצועה אחרת משוכה מעכו כלפי מזרח ובה הנהר האמור כאן, ואלו השתי רצועות כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל:

. ועד אמנה. נאכל אבל לא נעבד. מן הנהר ומאמנה ולפנים. נאכל ונעבד:

ועד אמנום - הוא הר ההר הכתוב בגבולות הארץ בפרשת אלה מסעי, תתאו לכם הר ההר מתרגמינן בירושלמי טורי אמנום, והוא בצפונה של ארץ ישראל לצד מערב אצל הים הגדול, וגם זו לא כבשו עולי בבל הלכך נאכל לאחר הביעור, ולאידך לישנא אם נעבד בשביעית נאכל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, ולא נעבד, דלענין עבודה החמירו לאסור מדרבנן:

מנהר ומאמנום ולפנים - כך כתוב בכל הספרים, וטפי הוה ניחא אי הוה גרסינן ולחוץ. ואפשר לפרש בדוחק מהנהר ולפנים מתחלת הנהר ולפנים לצד הנהר חוצה לארץ, וכן מתחלת טורי אמנום ולפנים לצד ההר קרויה לפנים:

(ב) עושין בתלוש בסוריא

סוריא - ארם נהרים וארם צובה שכבש דוד, ואינה כא״י לכל דבר מפני שכבשה קודם שכבש א״י כולה, ובקצת דינים עשאוה כא״י ובקצתן כחוצה לארץ:

. אבל לא במחובר

עושים בתלוש - אפילו אצל החשודים, ואילו בארץ ישראל תנן לא תבור ולא תטחון עמה:

אבל לא במחובר - כגון מסיקה קצירה ובצירה, ודוקא בשמור אבל במופקר אפילו בארץ מותר, דתניא בת״כ מן השמור אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר. וטעמא דגזור בסוריא במחובר כדי שלא יהיו מניחים את ארץ ישראל והולכים ומשתקעים בסוריא, ובתלוש התירו כדי שימצאו העניים שבארץ ישראל קצת ריוח בסוריא שהיא קרובה להם, ולא יצטרכו לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ:

. דשים וזורין ודורכין ומעמרין אבל לא קוצרין. ולא בוצרין. ולא מוסקים. כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בא

כל שכיוצא בו מותר בא״י - מדאורייתא, כגון תלוש אף ע״ג דמדרבנן אסור בלא שינוי עושין אותו בסוריא כי אורחיה ואינו צריך לשנות. אי נמי הכי קאמר כל שכיוצא בו מותר בארץ במופקר עושים אותו בסוריא אפילו בשמור, אבל במחובר אסור מדרבנן בארץ אפילו במופקר:

רץ ישראל. עושין אותו בסוריא:

(ג) בצלים שירדו עליהם גשמים

בצלים שירדו עליהם גשמים - בצלים של ששית שנכנסו לשביעית, וירדו עליהם גשמים וצמחו, אם השחירו העלין בידוע שגדלו והוסיפו ואתו גדולי שביעית ומבטלים העיקר אע״פ שהוא מרובה, אבל אם הוריקו העלין אז הולכים וכמשין ולאו מארעא קא רבו:

וצמחו. אם היו העלין שלהם שחורין אסורין. הוריקו הרי אלו מותרין. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר. אם יכולין

אם יכולין ליתלש בעלין - דרך בצלים כשנגמרים יוצאין מעצמן מן הארץ ונוחין ליתלש, ואם העלין חזקים וכשאוחז בהן יכול ליתלוש הבצלים מן הארץ אז ודאי גדלו בשביעית:

להיתלש בעלין שלהן אסורין. וכנגד כן

כנגד כן למוצאי שביעית מותרים - לאו בבצלים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית מיירי, דלא מקילינן בהו כולי האי שגדולי היתר כל שהו יעלו את האיסור, אלא סיפא נמי מיירי בבצלים של ששית שעקרן בששית וחזר ונטען בשביעית ולאחר שגדלו מעט בשביעית עקרן וחזר ונטען בשמינית, ומתוך שכבר גדלו בששית לא הוסיפו כי אם מעט בשביעית ונאסרו וכשחזרו והוסיפו מעט בשמינית חזר אותו היתר ובטל איסור המועט, שגם של ששית מסייע לבטלו אחר שסוף גדולו היתר. ואין הלכה כר׳ חנניה בן אנטיגנוס:

מוצאי שביעית מותרין:

(ד) מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית. משיעשה כיוצא בו

משיעשה כיוצא בו - ממה שנזרע במוצאי שביעית יש גדול כיוצא בזה דתלינן ביה. אי נמי מפני שרבה ההיתר על האסור ונתבטל:

. עשה הבכיר

הבכיר - מקום שממהר לבכר פירותיו יותר משאר מקומות:

הותר האפיל. רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד:

הותר האפל - דתלינן שממקום הבכיר הביאום:

מוצאי שביעית מיד - לפי שהיו מביאים ירק מחוצה לארץ והיה רבה על ירק שבארץ ישראל. ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו:

(ה) אין מוציאין שמן שרפה

שמן שרפה - שמן של תרומה טמאה מתוך שלשריפה עומד קרי ליה שמן שריפה, ומעלה עשו לשרפה בארץ כדאשכחן בקדשים פסולים שהן נשרפים במקומן, וכן פירות שביעית צריכים ביעור בארץ דכתיב (ויקרא כ״ה:ז׳-ח׳) בארצך תהיה כל תבואתה. ואין הלכה כרבי שמעון:

ופירות שביעית מהארץ לחוצה לארץ. אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא. ואין מוציאין לחוץ לארץ:

(ו) אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ

אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ - לפי שהתרומה כהנים מחזרין אחריה לבית הגרנות, חיישי רבנן שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו חוצה לארץ להביא את התרומה. ואין הלכה כר׳ שמעון:

. אמר ר' שמעון שמעתי בפירוש שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ: