005_מסכת שביעית פרק ה

שביעית פרק ה

(א) בנות שוח

בנות שוח - תאנים לבנות המגדלות משלש שנים לשלש שנים:

. שביעית שלהם

שביעית שלהם שנה שניה - של שמטה דפירות החונטים בשביעית אין נגמר בשולן עד שנה שנייה של שמטה שהיא ג׳ לחניטה ואז נוהג בהן דין שביעית, דבתר חנטה אזלינן:

שניה שהן עושות לשלש שנים. רבי יהודה אומר הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח:

פרסיות - מין תאנים שעושים משתי שנים לשתי שנים. ואין הלכה כר׳ יהודה:

(ב) הטומן את הלוף

הטומן את הלוף - מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ:

בשביעית. רבי מאיר אומר לא יפחות מסאתים

לא יפחות מסאתים - משום דמיחזי כזורע, עד שיטמון מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג׳ טפחים, שלא יהיו מפוזרים אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים וטפח עפר על גבי הכרי:

. עד גובה שלשה טפחים. וטפח עפר על גביו. וחכמים אומרים לא יפחות מארבעת קבים עד גובה טפח וטפח עפר על גביו. וטומנו במקום דריסת

וטומנו במקום דריסת האדם - כדי שלא יצמח. והלכה כחכמים:

אדם:

(ג) לוף שעברה עליו שביעית

לוף שעברה עליו שביעית - ונכנסה עליו שמינית שהוא מתקיים זמן מרובה בארץ במחובר:

. רבי אליעזר אומר. אם לקטו

אם לקטו עניים את עליו לקטו - דעלי הלוף יש להן ביעור ועיקרו אין לו ביעור כדתנן לקמן בפ״ז, הלכך אם לקטו עניים את עליו בשביעית לקטו, ואם לאו ונכנסו לשמינית וגדלו העלין נמצאו גדולי שביעית ושמינית מעורבין יחד:

העניים את עליו לקטו. ואם לאו יעשה חשבון

יעשה חשבון - וישער כמה גדל מהן בשביעית ויתן לעניים, דר׳ אליעזר סבר כר׳ יהודה דאמר לקמן עניים אוכלים אחר ביעור ולא עשירים:

עם העניים. ר' יהושע אומר אם לקטו העניים את עליו לקטו. ואם לאו אין לעניים עליו חשבון:

רבי יהושע אומר אין לעניים עמו חשבון - דסבר כרבי יוסי דאמר לקמן אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור. והלכה כר׳ יהושע:

(ד) לוף של ערב שביעית

לוף של ערב שביעית - שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי:

. שנכנס לשביעית. וכן בצלים הקיצונים

הקיצונים - י״מ שנזרעו בקיץ וי״מ מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד:

וכן פואה של

פואה של עדית - הגדילה בשדה שמינה. פואה, צבע אדום שקורין רויי״א בלע״ז:

עידית. בית שמאי אומרים עוקרין אותן במארופות של עץ

במארופות של עץ - במרה שחופרים בו את הקרקע. של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ:

. ובית הלל אומרים בקרדומות של

בקרדומות של מתכת - ולא חיישינן דלמא מיחזי כעבודה:

מתכות. ומודים בפואה של צלעות

בפואה של צלעות - כמו סלעות בסמ״ך, פואה הגדילה בין הסלעים כיון דאין דרך לזרוע שם לא מיחזי כעובד את הארץ. פ״א צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כ״ו:כ׳) כלומר צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:

. שעוקרין אותה בקרדומות של מתכות:

(ה) מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית. ר' יהודה אומר מיד. וחכמים אומרים משירבה החדש:

רבי יהודה אומר מיד - ואע״ג דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לב״ש במארופות של עץ ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא ע״י שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא ומש״ה מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו:

משירבה החדש - בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:

(ו) אלו כלים שאין האומן רשאי

שאין האומן רשאי למכרן בשביעית - למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית:

למכרם בשביעית. מחרישה וכל כליה. העול והמזרה

מזרה - שזורין בו התבואה בגורן:

והדקר

דקר - כמין יתד של ברזל שקורין קולטרו בלע״ז, והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כ״ה:ח׳):

. אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה

מגל יד ומגל קציר ועגלה - מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו, ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר:

וכל כליה. זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור. לאסור ולהתר מותר:

(ז) היוצר

היוצר - אומן העושה כלי חרס מוכר אפילו לחשוד על השביעית חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, וליכא למיחש שמא רוצה כולם לשמן או כולם ליין שניכרים הן אותם של יין מאותם של שמן, שהעפר שעושים ממנו כדי יין אינו דומה לעפר שעושים ממנו כדי שמן:

מוכר חמש כדי שמן וחמשה עשר כדי יין. שכן דרכו להביא מן ההפקר. ואם הביא יותר מכאן מותר

ואם הביא יותר מכאן מותר - ולא חיישינן שמא מן המשומר דשביעית הביא:

. ומוכר לעובדי כוכבים בארץ. ולישראל בחוצה לארץ:

ומוכר לנכרים בארץ - ולא חיישינן שמא יחזור הנכרי וימכרם לישראל החשוד:

ולישראל בחוצה לארץ - ולא חיישינן שמא יוליכם בארץ, אי נמי שמא יכניס לתוכן יין ושמן של שביעית שהביא מארץ ישראל, דלא החמירו חכמים כל כך:

(ח) בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שהוא יכול לשחטה

שהוא יכול לשחטה - ובכל דהוא דמצינן למתלי תלינן. ובית שמאי סברי דאין דרך כלל לשחוט פרה העומדת לחרישה:

. מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע

אפילו בשעת הזרע - ולא אמרינן ודאי לזריעה הוא לוקח, דתלינן לאכילה הוא רוצה:

. ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן

שיש לו גורן - ולא חיישינן שמא מודד להכניס לאוצר, דאיכא למתלי דלטחינה הוא מודד:

. ופורט לו מעות

ופורט לו מעות - מחליף לו מעות בפרוטות:

אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים. וכולן בפירוש אסורין:

אע״פ שהוא יודע שיש לו פועלים - ונמצא מסייע ידי עוברי עבירה, דאמרינן שמא לשאר צרכיו הוא צריך:

וכולם - אם פירש שלדבר אסור רוצה אותם, אסור:

(ט) משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית

החשודה על השביעית - לאכול פירות שביעית אחר הביעור בלא ביעור:

. נפה

נפה - שאני אומר לספור בה מעות היא לוקחת:

וכברה

כברה - שאני אומר לכבור בה את החול:

ורחיים

רחיים - דשמא לטחון בהם סמנין:

ותנור

תנור - שמא לייבש בו אונין של פשתן:

אבל לא תבור ולא תטחן עמה

ולא תטחן עמה - שאסור לסייע ידי עוברי עבירה:

. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת

ובוררת וטוחנת עמה - ולא אסרו הכא באשת עם הארץ החשודה על המעשרות כדאסרו בחשודה על השביעית, משום דרוב עמי הארץ מעשרים הן:

ומרקדת עמה. אבל משתטיל המים

אבל משתטיל המים - בעיסה:

לא תגע

לא תגע עמה - לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים, שהרי הוכשרה לקבל טומאה וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה:

אצלה. שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו

וכולן לא אמרו - לא התירו להשאילן כלים ולסייען בלא שעת עבירה עצמה אלא משום דרכי שלום:

אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי נכרים

מחזיקין ידי נכרים - אגב גררא דדרכי שלום תנא ליה הכא, ומפורש לעיל בפ״ד:

בשביעית. אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום: