001_מסכת שביעית פרק א

שביעית פרק א

(א) עד אימתי

עד אימתי חורשים בשדה האילן - לקמן מפרש איזהו שדה אילן:

חורשין בשדה האילן ערב שביעית

ערב שביעית - שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:

. בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי

כל זמן שהוא יפה לפרי - כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית:

. ובית הלל אומרים עד העצרת

עד העצרת - דעד העצרת יפה לפרי ותו לא, ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן והתירום ומותר לחרוש עד ר״ה של שביעית:

. וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו:

(ב) איזהו שדה האילן. כל שלשה אילנות לבית סאה

לבית סאה - קרקע שהיא נ׳ אמה על נ׳ אמה:

. אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי

ככר דבלה - התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה:

באיטלקי - במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו והמנה מאה דינרים והדינר שש מעות ומשקל כל מעה ט״ז שעורות בינוניות:

. חורשים כל בית סאה בשבילן. פחות מכאן

פחות מכאן - מככר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו:

אין חורשין להן אלא מלא האורה וסלו חוצה לו:

כמלא אורה וסלו - המלקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים. וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:

(ג) אחד אילן סרק

אחד אילן סרק - שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה:

ואחד אילן מאכל. רואין אותן כאילו הם תאנים. אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי. חורשים כל בית סאה בשבילן. פחות מכאן אין חורשים להם אלא לצרכן:

אם ראויין לעשות - רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה:

לצרכן - מלא אורה וסלו חוצה לו:

(ד) היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין. או שנים עושין ואחד אינו עושה. אין חורשין להם אלא לצרכן. עד שיהיו

עד שיהיו מג׳ ועד ט׳ - כלומר דין זה שאמרנו היינו מג׳ ועד ט׳, אבל אם היו עשרה או יותר אע״פ שאינן עושין חורשין:

משלשה ועד תשעה. היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין. חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר (שמות לד, כא) בחריש ובקציר תשבות. אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית. אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית. וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר:

שנאמר בחריש ובקציר תשבות - ארישא קאי דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן. ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות, ואם אינו ענין לשבת בראשית שכבר נאמר (שמות כ׳:ט׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמטה שכבר נאמר (ויקרא כ״ה:ג׳) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאסור ב׳ פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות. ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי תשבות, שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית:

ר׳ ישמעאל אומר - לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמעינן מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר רחמנא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה שזה דוחה את השבת:

(ה) שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין

הרי אלו מצטרפין - ונחשבין כאילו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:

וחורשין כל בית סאה בשבילן. וכמה יהא

וכמה יהא ביניהן - בין אילן לאילן:

ביניהם רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו:

כמלא בקר וכליו - צמד בקר עם העול, והיינו ד׳ אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:

(ו) עשר נטיעות

נטיעות - ילדות, ולזקנות קרי אילן, והכא קמ״ל דאע״ג דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה:

מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין

שורות - שנטועות במקום א׳ כחומה ואינן מפוזרות:

אין חורשין אלא לצרכן - משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות:

להם אלא לצרכן:

שורה - תרגום חומה שורה:

עטרה - גדר סביב:

(ז) הנטיעות והדלועים מצטרפין

הנטיעות והדלועים מצטרפין לבית סאה - בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן:

לתוך בית סאה ר' שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועים לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה:

רשב״ג אומר - אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ח) עד אימתי נקראו נטיעות. רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו

עד שיחולו - עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע״י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:

. רבי יהושע אומר בת שבע שנים. רבי עקיבא אומר נטיעה כשמה

נטיעה כשמה - בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פ״א כשמה כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא:

. אילן שנגמם

שנגמם - שנחתך:

והוציא חליפין

חליפין - גידולים, לשון גזעו מחליף:

. מטפח ולמטה כנטיעה

כנטיעה - בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון:

. מטפח ולמעלה כאילן. דברי ר' שמעון: