036 —מאמרים מלוקט חלק א - ש"פ וירא, כ"ף מרחשון ה'תשל"ז

וה' אמר המכסה אני מאברהם גו' ואברהם היו יהי' לגוי גדול גו' כי ידעתיו למען אשר יצוה גו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט גו'.

"And G‑d said, 'Shall I conceal from Avraham… And Avraham will surely become a great nation… For I have known him, because he will command [his children and his household after him], and they will keep the way of G‑d, to do righteousness and justice…'"¹

ומדייק בזה בעל יום ההולדת במאמרו ד"ה זה דשנת תרס"ז (בהמשך תרס"ו), הרי דרך הוי' זהו תומ"צ, וא"כ מה מוסיף הכתוב בלעשות צדקה גו' (ענין המצוות) על ושמרו דרך הוי'.

The one whose birthday it is (the Rebbe Rashab) points out in his maamar beginning with this verse, of the year 5667 (in the series of 5666²): "the way of G‑d" is Torah and mitzvos³ — so what does the verse add with "to do righteousness…" (the mitzvos⁴) beyond "they will keep the way of G‑d"?

ומבאר שם, דדרך הוי' היא המשכה מלמעלה למטה, וצדקה ומשפט היא העבודה בבחי' מלמטה למעלה, העבודה דאור חוזר.

He explains there⁵ that "the way of G‑d" is a drawing down from above to below, while "righteousness and justice" are the service from below to above — the service of or chozer, "returning light".

[ועפ"ז מבואר שם גם השייכות דושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט למ"ש לפנ"ז והוי' אמר המכסה אני מאברהם גו'].

[On this basis he also explains there⁶ how "they will keep the way of G‑d, to do righteousness and justice" connects with what is said just before: "And G‑d said, 'Shall I conceal from Avraham…'"]

והנה הפסוק כי ידעתיו גו' ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט נתבאר בהמשך הנ"ל בד"ה כי ידעתיו דשנת תרס"ו (מאמר דש"פ וירא הראשון שבההמשך), ובמאמר זה (מאמר דש"פ וירא השני שבההמשך) מבאר הפסוק באופן אחר, נוסף על זה שמאמר הראשון מתחיל בפסוק כי ידעתיו ומאמר השני מתחיל בפסוק והוי' אמר המכסה אני גו', הנה גם בפסוק כי ידעתיו גופא, במאמר השני מפרש באופן אחר, דבמאמר הראשון מביא שני פירושים בכי ידעתיו, פירוש התרגום שידעתיו הוא לשון ידיעה, ארי גלי קדמי, ופירוש רש"י שידעתיו הוא לשון חיבה.

Now, the verse "For I have known him… and they will keep the way of G‑d, to do righteousness and justice" was explained earlier in that series, in the maamar beginning Ki Yedaativ of the year 5666⁷ (the first Shabbos Parshas Vayeira maamar of the series). In this maamar (the second Shabbos Parshas Vayeira maamar of the series) he explains the verse differently. Apart from the fact that the first maamar opens with the verse "For I have known him" and the second with the verse "And G‑d said, 'Shall I conceal…'", even the verse "For I have known him" itself is interpreted differently in the second maamar. In the first maamar he brings two interpretations of "I have known him": that of the Targum⁸, that yedaativ means knowing — "it is revealed before Me" — and that of Rashi, that yedaativ is an expression of endearment.

ומבאר שםדידעתיו לשון ידיעה הו"ע רצון העצמי (דזהו ארי גלי קדמי, כי הרצון הוא בהתגלות), וידעתיו לשון חיבה הו"ע תענוג העצמי, משא"כ במאמר השני מפרש ידעתיו לשון חיבה, שחיבב אותו בבחי' תענוג העצמי.

He explains there⁹ that "I have known him" in the sense of knowing is the essential will (for this is "it is revealed before Me", since will is revealed), while "I have known him" in the sense of endearment is the essential delight. In the second maamar⁵, by contrast, he interprets¹⁰ yedaativ as endearment only: that He held him dear on the level of essential delight.

ועוד חילוק בין שני המאמרים בהפירוש דושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט.

There is a further difference between the two maamarim in how they interpret "they will keep the way of G‑d, to do righteousness and justice".

דבמאמר הראשון משמע (כפשטות לשון הכתוב, וכמבואר גם בכמה דרושים) דלעשות צדקה ומשפט הוא הפירוש דושמרו דרך הוי', או שצדקה ומשפט הוא פרט בדרך הוי'.

From the first maamar it is evident (as the plain wording of the verse implies, and as is explained in several discourses) that "to do righteousness and justice" is the explanation of "they will keep the way of G‑d"¹¹, or that righteousness and justice are a detail within the way of G‑d.

ויש לומר שדרך הוי' (לשון יחיד) היא התורה (בחינת כלל שלמעלה מהתחלקות), ומזה נמשך לעשות צדקה, עשיית המצוות (רמ"ח אברין דמלכא, אברים פרטים).

It may be said that "the way of G‑d" (in the singular) is the Torah (a general whole, above division), and from it comes "to do righteousness"¹² — the doing of the mitzvos ("the two hundred and forty-eight limbs of the King"¹³, individual limbs)¹⁴.

ובמאמר זה (מאמר דש"פ וירא השני שבההמשך) מבאר דלעשות צדקה גו' (עם היות שבא בהמשך לושמרו דרך הוי') הוא לא פירוש או פרט בדרך הוי' אלא שהוא ענין נוסף.

In this maamar, however (the second Shabbos Parshas Vayeira maamar of the series), he explains that "to do righteousness…" (although it follows "they will keep the way of G‑d") is not an explanation or a detail of the way of G‑d, but an additional matter.

דלאחרי ושמרו דרך הוי', המשכה מלמעלה למטה, באים אח"כ לעבודה נעלית יותר, לעשות צדקה, עבודה מלמטה למעלה.

After "they will keep the way of G‑d", a drawing down from above to below, one then comes¹⁵ to a higher service — "to do righteousness", a service from below to above.

ב) ויובן כ"ז ע"פ המבואר בד"ה זכור תרע"ח לבעל יום ההולדת (עה"פ ושמרו דרך הוי'), ובארוכה בביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי (עה"פ כי ישרים דרכי הוי') ובכ"מ, דענין דרך למעלה הוא בדוגמת דרך כפשוטו (בגשמיות), שהוא ממוצע שמחבר שני מקומות שמצד עצמם הם רחוקים זמ"ז בתכלית.

2) All this will be understood in light of what is explained in the maamar beginning Zachor of 5678¹⁶ by the one whose birthday it is (on the verse "they will keep the way of G‑d"), and at length in the Mitteler Rebbe's Biurei HaZohar¹⁷ (on the verse¹⁸ "For the ways of G‑d are straight") and elsewhere¹⁹: a "way" above is like a way in the plain sense (in the physical world) — an intermediary that connects two places which, of themselves, are utterly far from each other.

וכמו דרך המלך הנמשך והולך מעיר המלוכה מקום מושב המלך לכל מרחבי המדינה (שעל ידו מגיעים לכל העיירות הגדולות), וממנו מסתעפים עוד דרכים ונתיבות שעל ידם יכולים להגיע לעיירות הקטנות וכו' עד לפינה הכי נדחת, דהריחוק שבין עיירות הקטנות ומכש"כ פינה הנדחת לעיר הבירה מקום מושב המלך הוא נוסף על הריחוק במקום גם ריחוק במעלה, ועד לריחוק שבאין ערוך, וע"י אמצעות הדרך נעשה קישור וחיבור דפינה הנדחת עם מקום מושב המלך.

Like the king's highway that runs from the royal city, the seat of the king, to every corner of the realm (by which one reaches all the large towns); from it branch further roads and paths by which one can reach the small towns, and so on, down to the most remote corner. The distance between the small towns — and all the more so the remote corner — and the capital where the king sits is not only a distance in place but also a distance in standing, to the point of a distance beyond all comparison; and through the road, the remote corner is linked and joined with the seat of the king.

וזהו מה שהקו הנמשך מאוא"ס נקרא בשם דרך, כי הקו הוא הממוצע שעל ידו נמשך מאוא"ס לעולמות, דנוסף על זה שהתהוות העולמות (המשכת אוא"ס להוות את העולמות) הוא ע"י אמצעות הקו [דענין זה הוא ע"י חיצוניות הקו, דשרשו הוא ממל' דא"ס], הרי ע"י הקו נעשה גם המשכת הגילויים דאוא"ס בעולמות [דענין זה הוא ע"י פנימיות הקו, דשרשו הוא מת"ת הנעלם].

This is why the kav (the "line") drawn from the infinite light (Or Ein Sof) is called a "way": the kav is the intermediary through which the infinite light is drawn into the worlds. Not only is the coming into being of the worlds (the drawing of the infinite light to bring the worlds into being) through the kav [this is through the external aspect of the kav, rooted in the malchus of Ein Sof]; through the kav the revelations of the infinite light are also drawn into the worlds [this is through the inner aspect of the kav, rooted in the hidden tiferes].

ג) ועפ"ז מבאר בעל יום ההולדת בד"ה זכור הנ"ל זה שהתומ"צ נק' דרך הוי', כי ענין תומ"צ הוא לאתקנא רזא דשמי', המשכת בחי' שמו הגדול (שם הוי'), שהוא הגילוי דעצמות אוא"ס (בחי' ת"ת הנעלם שלמעלה מבחי' מל' דא"ס).

3) On this basis the one whose birthday it is explains, in the maamar Zachor mentioned above²⁰, why Torah and mitzvos are called "the way of G‑d": the purpose of Torah and mitzvos is "to perfect the mystery of His Name"²¹ — to draw down His great Name (the Name Havayah), which is the revelation of the essence of the infinite light (the hidden tiferes, which is above the malchus of Ein Sof).

ולכן נק' דרך הוי', הדרכים שעל ידם נמשך בעולם הגילוי דשם הוי', שמו הגדול.

That is why they are called "the way of G‑d" — the ways through which the revelation of the Name Havayah, His great Name, is drawn into the world.

ועי"ז נשלמה הכוונה דדירה בתחתונים, הגילוי דעצמות אוא"ס (שלמעלה מבחי' סובב וממלא) למטה בתחתונים, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו.

And through this the intent of a dwelling place in the lower realms²² is fulfilled: the revelation of the essence of the infinite light (which is above sovev and memaleh) down below in the lower realms, in the lowest level, below which there is nothing lower²³.

ומבאר שם, דענין דירה בתחתונים הוא כמשל אדם הדר בבית חבירו, שכל עצמותו כמו שהוא דר בביתו הוא דר בבית חבירו.

He explains there²⁴ that a dwelling place in the lower realms is like a man who lives in his fellow's house, where his whole self lives in his fellow's house just as he lives in his own home.

ויש לומר, שהכוונה בהמשל דאדם הדר בבית חבירו, הוא לבאר, דענין דירה בתחתונים הוא לא באופן שמצד הגילוי דאוא"ס בהתחתון נעשה בו זיכוך ועלי' (באופן שמתבטל ה"תחתון" שבו), כי אם, שגם לאחרי הגילוי הוא נשאר תחתון, ואעפ"כ נמשך בו הגילוי דעצמות אוא"ס.

It may be said that the purpose of the analogy of a man living in his fellow's house is to explain that a dwelling place in the lower realms does not mean that the revelation of the infinite light in the lower realm refines and elevates it (in a way that its "lowness" is nullified); rather, even after the revelation it remains lower²⁵, and nevertheless the revelation of the essence of the infinite light is drawn into it.

דזהו תוכן המשל דאדם הדר בבית חבירו, שגם לאחרי שהוא דר שם הבית הוא בית חבירו, ואעפ"כ הוא דר שם בכל עצמותו כמו שהוא דר בביתו.

This is the content of the analogy of a man living in his fellow's house: even after he lives there, the house is still his fellow's house, and nevertheless he lives there with his whole self, just as he lives in his own home.

ד) והנה לאחרי זה ממשיך בהמאמר (ד"ה זכור הנ"ל), דכמו שדרך כפשוטו משמש לא רק להליכה אלא גם לחזרה, עד"ז הוא גם בדרך הוי', דאמיתית ענינו הוא שהוא באופן כזה שעל ידו נעשה לא רק ההמשכה מלמעלה למטה (ענין הליכה), אלא גם העלאת התחתון, שיהי' כלי לההמשכה.

4) Further on in that maamar (Zachor mentioned above²⁶) he continues: just as a road in the plain sense serves not only for going but also for returning²⁷, so too the way of G‑d — its true nature is that through it there comes about not only the drawing down from above to below (going), but also the elevation of the lower realm, so that it becomes a vessel for what is drawn down²⁸.

ושני ענינים אלו (ההמשכה מלמעלה והעלאת המטה) נעשים על ידי לימוד התורה וקיום המצוות.

Both of these (the drawing down from above and the elevation of the lower) come about through Torah study and the observance of the mitzvos²⁹.

ע"י לימוד התורה נעשה ההמשכה דעצמות אוא"ס (דהחכמה דתורה היא מבחי' החכמה דעצמות א"ס) בשכל האדם (שכל אנושי שמלובש במוח גשמי), ובפרט כשלומד היטב בעיון שכלו שאז היא מתאחדת עמו ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו, ועד שנקראת על שמו.

Through Torah study the essence of the infinite light is drawn down (for the wisdom of the Torah derives from the wisdom of the essence of Ein Sof) into the intellect of man (a human intellect clothed in a physical brain) — especially when a person studies well, with intellectual depth, for then it becomes one with him in a wondrous union like no other union³⁰, to the point that it is called by his name³¹.

ובירור והעלאת התחתון נעשה ע"י מעשה המצוות, ובפרט כשמעשה המצוות הוא באופן דאתכפיא, מעשה מלשון כפי'.

The refining and elevation of the lower realm come about through the practical performance of the mitzvos — especially when the performance is in the manner of iskafya (subduing oneself), "doing" (maaseh) in the sense of kefiyah, compulsion³².

וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה גו', דאמיתית ענין הדרך שמשמש לא רק להליכה (המשכה מלמעלה) אלא גם לחזרה (בירור והעלאת התחתון) הוא שנוסף ללימוד התורה יש גם עשיית צדקה, דכל המצוות נק' בשם צדקה.

This is "they will keep the way of G‑d, to do righteousness…": the true nature of a way, which serves not only for going (drawing down from above) but also for returning (refining and elevating the lower realm), is that in addition to Torah study there is also the doing of righteousness (tzedakah) — for all the mitzvos are called tzedakah³³.

ומוסיף צדקה ומשפט, דעשיית הצדקה (צדקה כפשוטה) צ"ל במשפט, שישפוט את עצמו מהמותרות ויחשוב היטב מה שהוא מוכרח לנפשו וכל השאר יתן לצדקה.

The verse adds "righteousness and justice"³⁴: giving tzedakah (tzedakah in its plain sense) must be with justice — a person must judge himself, deny himself luxuries, consider well what he truly needs for himself, and give all the rest to tzedakah.

ועד"ז הוא בכל המצוות (שנק' בשם צדקה, כנ"ל) שקיומם צ"ל באופן דמשפט.

The same applies to all the mitzvos (which are called tzedakah, as mentioned): they must be observed with "justice".

ומוסיף לעשות (צדקה ומשפט), שגם זה (שהצדקה היא באופן דמשפט) אינו מספיק עדיין, וצריך להיות באופן דאתכפיא, מעשה מלשון כפי'.

And it adds "to do" (righteousness and justice): even this (that the tzedakah is with justice) is not yet enough; it must be in the manner of iskafya — "doing" in the sense of kefiyah.

ועי"ז נעשה בירור והעלאת התחתון, שנעשה כלי להגילוי שלמעלה.

Through this the lower realm is refined and elevated, becoming a vessel for the revelation from above.

ה) והנה העילוי שבבירור והעלאת התחתון, מובן מהמאמר (ד"ה זכור הנ"ל) שיש בזה ב' ענינים.

5) The superiority of refining and elevating the lower realm, as is understood from the maamar (Zachor mentioned above), has two aspects.

א' שזה נוגע לההמשכה שלמעלה. וכמ"ש במאמר הנ"ל דכמו שבדרך כפשוטו באם א"א לילך בו בחזרה אזי אינו נקרא דרך (לא רק לגבי המקום שבא לשם, אלא) גם לגבי המקום שהלך משם, דכשלא ישנה העלי' (שהתחתון אינו כלי לההמשכה), אין ההמשכה אמיתית.

First, it bears on the drawing down from above. As it says in that maamar²⁶: just as a road in the plain sense, if one cannot go back along it, is not called a road (not only in relation to the place one reached but) even in relation to the place one left — so when there is no elevation (the lower realm is not a vessel for what is drawn down), the drawing down is not a true one.

ויש לומר הביאור בזה, דאמיתית ענין ושלימות ההמשכה (שאין בה הגבלה) היא, דלא רק שהיא נמשכת בכל מקום גם במקום הכי תחתון, אלא שהיא נמשכת וחודרת בכל חלקי המקום עד שמתעצמת עמו.

It may be explained that the true nature and the completeness of the drawing down (with no limitation) is not only that it reaches everywhere, even the lowest place, but that it is drawn into and permeates every part of the place until it becomes one with it.

שזה (ההתעצמות) הוא דוקא כשהתחתון הוא כלי להגילוי.

This (becoming one with it) happens only when the lower realm is a vessel for the revelation.

דהגם שמצד למעלה אפשר להיות ההמשכה גם בתחתון שאינו כלי, דמי יאמר לו מה תעשה, הרי בנוגע להתחתון, מכיון שמצדו אינו כלי ראוי לההמשכה, אינו מתעצם עם האור, ובמילא חסר גם בההמשכה כנ"ל.

For although from the side of Above the drawing down can be also into a lower realm that is not a vessel — for "who³⁵ can say to Him, 'What are You doing?'"³⁶ — the lower realm itself, since of itself it is not a fit vessel for the drawing down, does not become one with the light³⁷, and so the drawing down too is lacking, as explained.

ועוד ענין בבירור והעלאת התחתון, ובפרט כשהבירור הוא באופן דאתכפיא, שזה דוקא מגיע בהעצמות.

There is a further aspect in refining and elevating the lower realm³⁸, especially when the refining is in the manner of iskafya: this alone reaches the Essence.

וזהו"ע מעשה גדול, כי מעשה מלשון כפי' (בירור התחתון) מגיע בהעלם העצמי שלמעלה מכל ההמשכות והגילויים.

This is "great is the deed"³⁹: "doing" (maaseh) in the sense of kefiyah (refining the lower realm) reaches the essential concealment⁴⁰, which is above all drawings down and revelations⁴¹.

ו) ועפ"ז יש לבאר תוכן הפנימי של החילוקים דהמאמרים דש"פ וירא בהמשך תרס"ו.

6) On this basis the inner content of the differences between the Shabbos Parshas Vayeira maamarim in the series of 5666 can be explained.

דבמאמר הראשון מבאר ענין המצוות, זה שע"י קיום המצוות נמשכים ענינים הכי נעלים, רצון עצמי ותענוג עצמי.

In the first maamar he explains the mitzvos in terms of the most sublime things being drawn down through their observance — the essential will and the essential delight.

היינו שהעילוי דעבודת המטה הוא שעי"ז נעשה ההמשכה מלמעלה וגם ענין בירור התחתון הוא שעי"ז היא השלימות דההמשכה.

That is, the superiority of the service below is that through it the drawing down from above takes place, and the refining of the lower realm too is the completion of that drawing down.

ולכן מפרש (כפשטות לשון הכתוב) דלעשות צדקה ומשפט הוא פירוש ופרט בדרך הוי', ההמשכה מלמעלה.

That is why he interprets (as the plain wording of the verse implies) "to do righteousness and justice" as an explanation and detail of "the way of G‑d", the drawing down from above.

ולשנה הבאה במאמר השני מבאר העילוי דמעשה המצוות (עבודת המטה) כמו שהוא מצד עצמו, בדוגמת הגילוי דלעתיד שאז תתגלה מעלת המעשה, מעשה גדול, לא רק זה שהמעשה מעורר וממשיך את אור הבל"ג כמו שהוא למעלה מהתלבשות בחכמה (תלמוד), אלא גם העילוי דהמעשה גופא, שהוא מגיע בהעלם העצמי (שלמעלה גם מאור הבל"ג שנמשך על ידו).

In the following year, in the second maamar, he explains the superiority of the practical performance of the mitzvos (the service below) as it is in itself⁴² — like the revelation of the Future, when the superiority of deed, "great is the deed", will be revealed: not only that the deed arouses and draws down the infinite light as it is above being clothed in wisdom (study), but also the superiority of the deed itself, which reaches the essential concealment⁴⁰ (which is above even the infinite light drawn down through it)⁴¹.

ולכן מפרש דלעשות צדקה ומשפט הוא (לא פרט וביאור בדרך הוי', כ"א) ענין נוסף (שבא לאחרי וע"י ושמרו דרך הוי') וזהו מה שמאמר זה מתחיל בפסוק והוי' אמר המכסה אני, ומבאר דהמכסה אני הוא בחי' העלם העצמי דא"ס, ופירוש המכסה אני מאברהם הוא שלאברהם נתגלה בחי' זו, דע"י עבודתו בבחי' אור חוזר מלמטה למעלה, וגם יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו' לעשות צדקה ומשפט, לכן נתגלה לו בחי' העלם העצמי.

That is why he interprets "to do righteousness and justice" (not as a detail and explanation of the way of G‑d, but) as an additional matter (which comes after, and through, "they will keep the way of G‑d")⁴³. And this is why this maamar opens with the verse "And G‑d said, 'Shall I conceal…'" and explains that "Shall I conceal" refers to the essential concealment of Ein Sof, and that "Shall I conceal from Avraham" means that this level was revealed to Avraham: because of his service of or chozer from below to above, and because "he will command his children and his household after him… to do righteousness and justice", the essential concealment was revealed to him.

[ואומר על זה המכסה בתמי', כי מצד העבודה שלו (בבחינת אור חוזר) אין שייך שלא יתגלה לו בחינה זו].

[And it says "Shall I conceal" as a question⁴⁴, for in view of his service (of or chozer) it is not possible that this level should not be revealed to him.]

ומכיון שבמאמר זה מדובר בענין הגילוי דהעלם העצמי (המכסה אני), לכן, גם בפסוק כי ידעתיו גו' מפרש שידעתיו הוא לשון חיבה שחיבב אותו בבחי' תענוג העצמי [דגילוי תענוג העצמי הוא נעלה יותר מגילוי הרצון, שלכן גילוי הרצון יש גם עכשיו משא"כ גילוי התענוג יהי' רק לעתיד], כי ע"י המשכת וגילוי העלם העצמי, גם הגילויים הם באופן נעלה יותר.

Since this maamar speaks of the revelation of the essential concealment ("Shall I conceal"), it interprets yedaativ in the verse "For I have known him…" as endearment — that He held him dear on the level of essential delight [the revelation of essential delight is higher than the revelation of will; that is why the revelation of will exists even now, whereas the revelation of delight will be only in the Future⁴⁵] — for through drawing down and revealing the essential concealment, the revelations too are on a higher level⁴⁶.

והנה שני ענינים אלו דושמרו דרך הוי' (המשכה מלמעלה למטה) לעשות צדקה ומשפט (עבודה מלמטה למעלה) ישנם בכאו"א מישראל, במשך כל הדורות.

These two matters — "they will keep the way of G‑d" (a drawing down from above to below) and "to do righteousness and justice" (a service from below to above) — exist in every Jew, throughout all the generations.

דנוסף על זה שכל עניני התורה הם נצחיים, ובפרט הענינים דמעשה אבות סימן ונתינת כח לבנים, הרי בנוגע לענין זה אומר בפירוש אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, עד סוף כל הדורות.

Not only are all matters of the Torah eternal⁴⁷, and especially "the deeds of the Avos are a sign and empowerment for the children"⁴⁸; regarding this matter the verse says explicitly "that he will command his children and his household after him" — to the end of all generations.

וציווי זה (שאברהם מצוה את בניו גו') הוא נתינת כח מיוחד (נוסף על הנתינת כח שמצד מעשה אבות) לכל אחד מישראל על שתי עבודות הנ"ל.

This command (that Avraham commands his children…) is a special empowerment (beyond the empowerment that comes from the deeds of the Avos) for every Jew for these two services.

ז) ויש לקשר זה עם הפסוק (בתהלים קאַפּיטל קטז, הקאַפּיטל דבעל יום ההולדת דשנה שעברה) אתהלך לפני הוי' בארצות החיים, ארצות לשון רבים, ומבואר בתו"א שהם (בכלל) ב' ארצות, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דב' ארצות אלו הם המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה.

7) This can be connected with the verse (in Tehillim chapter⁴⁹ 116, the chapter of the one whose birthday it is⁵⁰ for the past year⁵¹): "I will walk before G‑d in the lands of the living"⁵² — "lands" in the plural. Torah Ohr⁵³ explains that they are (in general) two lands, the hidden world and the revealed world, and these two lands are the drawing down from above to below and the elevation from below to above.

ויש לבאר זה בב' אופנים. א' שעלמא דאתכסיא הו"ע העלאה מלמטה למעלה (דעלי' למעלה הו"ע של התעלמות) ועלמא דאתגליא (ענין הגילוי וירידה) הו"ע המשכה מלמעלה למטה.

This can be explained in two ways. First: the hidden world is the elevation from below to above (for rising upward is a matter of concealment), and the revealed world (revelation and descent) is the drawing down from above to below.

וע"פ המבואר בתו"א שם שעלמא דאתכסיא הוא בחי' לאה (מחשבה) ועלמא דאתגליא הוא בחי' רחל (דיבור), יש לומר, שעלמא דאתכסיא בעבודת האדם הוא לימוד התורה, שעיקר ענינה הוא הבנה והשגה (מחשבה), ועלמא דאתגליא הוא קיום המצוות בדיבור ומעשה.

But according to what Torah Ohr explains there — that the hidden world is the level of Leah (thought) and the revealed world is the level of Rachel (speech) — it may be said that in man's service the hidden world is Torah study, whose main point is understanding and comprehension (thought)⁵⁴, and the revealed world is the observance of the mitzvos in speech and deed.

ועפ"ז, עלמא דאתכסיא הוא המשכה מלמעלה למטה ועלמא דאתגליא הוא העלאה מלמטה למעלה, כנ"ל בארוכה שתורה היא המשכה מלמעלה למטה ומצוות הם העלאה מלמטה למעלה.

Accordingly, the hidden world is the drawing down from above to below and the revealed world is the elevation from below to above, as explained at length above: Torah is the drawing down from above to below and the mitzvos are the elevation from below to above.

ח) וע"י העבודה דאתהלך לפני הוי' בארצות החיים, באים לתוכן הקאַפּיטל דבעל יום ההולדת דשנה זו, הללו את הוי' כל גוים גו' כי גבר עלינו חסדו גו', שגם שני ענינים אלו הו"ע העלאה והמשכה.

8) Through the service of "I will walk before G‑d in the lands of the living" one comes to the content of the chapter of the one whose birthday it is⁵⁰ for this year⁵⁵: "Praise G‑d, all nations… for His kindness has prevailed over us…" — these two are likewise elevation and drawing down.

הללו גו' כל גוים גו' הו"ע בירור זיכוך והעלאת העולם, עד שגם הגוים והאומים מהללים ומשבחים את הוי'.

"Praise… all nations…" is the refining, purifying and elevating of the world⁵⁶, until even the nations and peoples praise and laud G‑d.

וגבר עלינו חסדו גו' הו"ע המשכה מלמעלה למטה, דנוסף על זה שחסד (בכלל) הוא המשכה מלמעלה למטה, הנה החסד (ההמשכה) הוא בתוקף ובהתגברות, גבר גו' חסדו.

"His kindness has prevailed over us…" is the drawing down from above to below: not only is kindness (in general) a drawing down from above to below, but the kindness (the drawing down) is with strength and might — "His kindness has prevailed".

והוא, שההמשכה היא מלמעלה מעלה ביותר, קצה הכי עליון, וביחד עם זה באה ההמשכה למטה מטה, עד לתחתון שאין תחתון למטה ממנו, וזהו מה שממשיך בכתוב ואמת הוי' לעולם, דאמת הוי' היא בחינה נעלית ביותר [וי"ל שזהו"ע מ"ש הרמב"ם שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, דאמיתת המצאו שייך לשם הוי', שלכן מביא ברמב"ם (בהמשך הענין שם) הפסוק והוי' אלקים אמת], ואעפ"כ הוא נמשך לעולם, לעולם הזה הגשמי, ובזה גופא גם לגוים ואומים.

That is, the drawing down comes from the highest of heights, the uppermost extreme, and together with this it comes down to the lowest of the low, to the lowest level, below which there is nothing lower. This is what the verse continues: "and the truth of G‑d is forever" — "the truth of G‑d" is a most sublime level [it may be said that this is what the Rambam writes⁵⁷, that all existing things exist only from the truth of His existence; "the truth of His existence" relates to the Name Havayah, which is why the Rambam (as the matter continues there)⁵⁸ cites the verse⁵⁹ "And G‑d, the L‑rd, is truth"], and nevertheless it is drawn "forever" (le'olam) — into the world (olam), this physical world, and within it even to the nations and peoples.

אמנם לאחרי כל העילוי דהמשכה זו, נאמר זה בכתוב (לא בתור ענין בפ"ע, אלא) בתור טעם (כי) על הללו גו' כל גוים.

Yet after all the superiority of this drawing down, the verse states it (not as a matter in its own right, but) as a reason ("for") for "Praise… all nations".

דתכלית הכוונה של ההמשכה היא שעי"ז יהי' אח"כ בירור ועליית המטה, שגם הגוים גופא יהללו את הוי'.

For the ultimate purpose of the drawing down is that through it there will afterwards be the refining and elevation of what is below, so that even the nations themselves will praise G‑d.

וע"ד העילוי דלעשות צדקה ומשפט שבא ע"י קדימת דרך הוי'.

This is like the superiority of "to do righteousness and justice", which comes through the prior "way of G‑d"⁶⁰.

וסיום וחותם המזמור הוא הללוי', דאמיתית ההילול יהי' בשירה העשירית לע"ל, שאז יתגלה העילוי דהעלאת התחתון, מעשה גדול, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.

The conclusion and seal of the psalm is "Halleluyah": the true praise will be in the tenth song⁶¹ in the Future, when the superiority of elevating the lower realm — "great is the deed" — will be revealed, with the coming of Moshiach, speedily in our days, truly.

*) יצא לאור בקונטרס כ"ף מרחשון – תשמ"ז, "לקראת ש"ק פ' וירא, כ"ף מרחשון הבעל"ט, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע . . ערש"ק וירא כ"ף מ"ח ה' תהא זו שנת משיח".

*) Published in the booklet Chof MarCheshvan 5747, "in preparation for Shabbos Parshas Vayeira, the coming 20 MarCheshvan, the birthday of the Rebbe (Rashab) . . Erev Shabbos Vayeira, 20 MarCheshvan, may this be the year of Moshiach (5747)."