027 —מאמרים מלוקט חלק א - יום שמחת תורה ה'תשכ"ג

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שהתורה היא ירושה לכאו"א שמקהלת יעקב.

"Torah tzivah lanu Moshe, morashah kehilas Yaakov" ("The Torah that Moshe commanded us is the inheritance of the congregation of Yaakov"), meaning that the Torah is an inheritance for every single member of the congregation of Yaakov.¹²³

וידועים הדיוקים בזה, הרי אמרו רז"ל התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכאן נאמר שהתורה היא ירושה.

It is well known that there are questions on this, for our Sages said: "Prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you," yet here it is stated that the Torah is an inheritance.⁴⁵

גם צריך להבין, דפירוש ירושה בפשטות הוא שיורש מאבותיו (היינו שמצד עצמו אינו שייך להדבר אלא שירש זה מאבותיו), והרי כל ישראל היו (נשמותיהם) במעמד הר סיני וקיבלו בעצמם את התורה.

It is also necessary to understand that the simple meaning of inheritance is that one inherits from one's ancestors (that is, that by himself he has no connection to the matter, but inherits it from his ancestors), yet all Jews (their souls) were present at the giving of the Torah at Mount Sinai and received the Torah themselves.⁶

גם צריך להבין, דבפסוק שלאח"ז נאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, מהי השייכות דויהי בישורון מלך גו' למורשה קהלת יעקב.

It is also necessary to understand, for in the following verse it says, "Vayehi bishurun melech behisasef roshei am yachad shivtei Yisrael" ("And there was a King in Yeshurun when the heads of the people gathered, the tribes of Israel together"), what is the connection between "Vayehi bishurun melech..." and "morashah kehilas Yaakov"?⁷

גם, דבפסוק זה נקראים ישראל בשם יעקב (מורשה קהלת יעקב), ובהפסוק שלאח"ז בתחלתו נקראים בשם ישורון (ויהי בישורון מלך) ובסיום הפסוק נקראים בשם ישראל (יחד שבטי ישראל).

Furthermore, in this verse the Jewish people are called by the name Yaakov ("morashah kehilas Yaakov"), while in the next verse at its beginning they are called Yeshurun ("Vayehi bishurun melech"), and at the end of the verse they are called Yisrael ("yachad shivtei Yisrael").

ב) ונקודת הביאור בזה (כמובן מהדרושים), דבתורה שני ענינים.

2) The main point of the explanation (as is understood from the discourses) is that there are two aspects in Torah.⁸

התורה כמו שהיא מצד עצמה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכמו שהתורה ירדה למטה, ומבררת ומזככת את העולם, מתחיל מהבירור והזיכוך שבאדם הלומד, שהשכל דנפש הבהמית מתברר ומזדכך ונכלל בקדושה.

The Torah as it is in its essence, which is the wisdom and will of the Holy One, blessed be He, and as the Torah descended below and refines and purifies the world, beginning with the refinement and purification within the person who studies it, so that the intellect of the animal soul is refined, purified, and included in holiness.⁹

וזהו שאמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, דבתחילת העבודה, עסק התורה דהאדם הוא בכדי לברר ולזכך את נפשו,

And this is what our Sages said: "A person should always engage in Torah and mitzvos even not for its own sake, for from doing it not for its own sake, he will come to do it for its own sake," for at the beginning of one's service, one's engagement in Torah is in order to refine and purify his soul.¹⁰¹¹

כמאמר רז"ל מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשי' קא עביד, שעסק התורה שלו הוא בכדי לזכך את נפשו, ועי"ז בא אח"כ לעסק התורה לשמה, לשם התורה עצמה (שלמעלה מענין הבירורים). 

As our Sages said: "Initially, when a person acts, he acts for his own sake," meaning that his Torah study is in order to purify his soul, and through this he later comes to study Torah for its own sake, for the sake of the Torah itself (which is above the concept of refinement).¹²

וזהו שהתורה נקראת ירושה ואעפ"כ אמרו התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה, דזה שהתורה נקראת ירושה הוא מצד הבירורים שע"י התורה.

And this is why the Torah is called an inheritance, and yet it is also said, "Prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you," for the Torah is called an inheritance in relation to the refinement accomplished through Torah.

דהניצוצות שבדברים הגשמיים, וכן הניצוצות שבהשכל דנפש הבהמית, שרשם הוא בתוהו, והשורש דנשמות ישראל הוא בתיקון.

For the sparks found in physical things, as well as the sparks in the intellect of the animal soul, have their root in Tohu, while the root of the souls of Israel is in Tikkun.

דזהו שעשו נקרא גדול ויעקב נקרא קטן, כי שורש עשו הוא בתוהו, שהאורות דתוהו הם אורות מרובים (גדול), ושורש יעקב הוא בתיקון, שהאורות דתיקון הם אורות מועטים וכן מוגבלים בכלים (קטן).

This is why Esav is called "the great one" and Yaakov is called "the small one," for the root of Esav is in Tohu, where the lights are abundant (great), and the root of Yaakov is in Tikkun, where the lights are few and also limited within vessels (small).¹³

וכיון שיעקב ועשו הם אחים, כמ"ש הלא אח עשו ליעקב, והאחים יורשים זה את זה, לכן, על ידי שנשמות ישראל מבררים את הניצוצות, הם יורשים האורות דתוהו.

And since Yaakov and Esav are brothers, as it is written, "Is not Esav a brother to Yaakov?" and brothers inherit from one another, therefore, when the souls of Israel refine the sparks, they inherit the lights of Tohu.¹⁴

ומ"ש התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך הוא בנוגע להתורה כמו שהיא למעלה מענין הבירורים, דהמשכת בחינה זו דתורה היא על ידי לימוד התורה לשמה.

And what is said, "Prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you," refers to the Torah as it is above the concept of refinement, for drawing down this level of Torah is through studying Torah for its own sake.

וזהו התקן עצמך ללמוד תורה, שצריך לייגע עצמו שיהי' לימודו לשמה בלי שום פני' כלל (גם לא הפני' דלזכך את נפשו), ועל ידי לימוד התורה לשמה הוא ממשיך התורה כמו שהיא מצד עצמה.

And this is the meaning of "Prepare yourself to study Torah"—one must exert himself so that his study is for its own sake, with no ulterior motive at all (not even the motive of purifying his soul), and through studying Torah for its own sake, he draws down the Torah as it is in its essence.

שדרגא זו דתורה היא למעלה גם מהאורות דתוהו (שישראל יורשים ע"י עבודת הבירורים), שאינה ירושה לך.

For this level of Torah is even higher than the lights of Tohu (which Israel inherit through the service of refinement), and it is not an inheritance for you.

ג) וזהו יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי, דמטר בא מהעננים שנעשים מלחות הארץ, ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה.

3) And this is the meaning of "Ya'arof kamatar likchi tazal katal imrasi" ("May my teaching drop like rain, may my speech flow like dew"), for rain comes from clouds that are formed from the moisture of the earth, and "a mist rises from the earth and waters the whole surface of the ground."¹⁵¹⁶

וטל בא מלמעלה.

But dew comes from above.

דכמו"כ הוא ברוחניות, שמטר הוא ענין שבא ע"י בירור וזיכוך והעלאת המטה, כמאמר רז"ל על הפסוק יערוף כמטר לקחי גו', שברו הבריות את ערפן מיד מטר יורד, וטל הוא גילוי מלמעלה.

Similarly, in spiritual terms, rain is something that comes through refinement and purification and the elevation of the lower realms, as our Sages said on the verse "Ya'arof kamatar likchi..."—when people break their stubbornness, immediately rain falls, whereas dew is a revelation from above.¹⁷¹⁸

והטעם שהתורה נמשלה לטל ולמטר הוא, כי בתורה שני הענינים.

And the reason the Torah is compared to dew and rain is because there are these two aspects in Torah.

הענין דירידת התורה למטה בכדי לברר את העולם, דהמשכת ענין זה שבתורה הוא על ידי לימוד התורה אדעתא דנפשי' – יערוף כמטר לקחי,

The aspect of the Torah's descent below in order to refine the world, and the drawing down of this aspect of Torah is through studying Torah for one's own benefit—"Ya'arof kamatar likchi" ("May my teaching drop like rain").

והתורה כמו שהיא מצד עצמה (כמו שהיא באצילות, למעלה מירידתה בבי"ע), דהמשכת ענין זה שבתורה הוא על ידי עסק התורה לשמה – תזל כטל אמרתי.

And the Torah as it is in its essence (as it is in Atzilus, above its descent into Beriah, Yetzirah, and Asiyah), the drawing down of this aspect of Torah is through studying Torah for its own sake—"Tazal katal imrasi" ("May my speech flow like dew").

ואולי י"ל דעל זה אמרו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, שעל ידי עסק התורה לשמה הוא המשכת וגילוי התורה כמו שהיא מצד למעלה, הקב"ה קורא ושונה, טל דתורה.

And perhaps it can be said that this is what our Sages meant by "Whoever reads and studies, the Holy One, blessed be He, reads and studies along with him"—that through studying Torah for its own sake, one draws down and reveals the Torah as it is above, Hashem reads and studies, the dew of Torah.¹⁹²⁰

ויש לומר, דשני ענינים אלה (מטר דתורה וטל דתורה) הם גליא דתורה ופנימיות התורה.

And it may be said that these two aspects (the rain of Torah and the dew of Torah) are the revealed part of Torah and the inner dimension of Torah.²¹

שבנגלה דתורה שנתלבשה בדברים גשמיים, האור האלקי הוא בהעלם, ובכדי שהאור יהי' בגילוי באדם הלומד את התורה הוא ע"י שיזכך את עצמו,

For in the revealed part of Torah, which is enclothed in physical matters, the Divine light is concealed, and in order for the light to be revealed in the person studying Torah, he must refine himself.

דזהו שזכה נעשית לו סם חיים, דע"י שזכה מלשון זיכוך אז דוקא נעשית לו סם חיים.

This is the meaning of "if he merits, it becomes for him an elixir of life"—for when he merits, in the sense of purification, then it becomes for him an elixir of life.²²

ובפנימיות התורה האור האלוקי הוא בגילוי.

But in the inner dimension of Torah, the Divine light is revealed.

ולהוסיף, שגם לאחרי שהאדם מזכך את עצמו, שאז גם בנגלה דתורה האור הוא בגילוי, אינו כהגילוי שבפנימיות התורה.

Furthermore, even after a person refines himself, so that even in the revealed part of Torah the light is revealed, it is not the same as the revelation in the inner dimension of Torah.

דכיון שהאור שבנגלה דתורה מלובש בדברים גשמיים המעלימים את האור, לכן גם לאחרי הסרת ההעלם אין האור בגילוי כ"כ כהאור שבפנימיות התורה.

For since the light in the revealed part of Torah is enclothed in physical matters that conceal the light, therefore, even after the concealment is removed, the light is not revealed to the same extent as the light in the inner dimension of Torah.²³

וזהו שנגלה דתורה הוא מטר דתורה, דשני ענינים בזה.

And this is why the revealed part of Torah is the rain of Torah, for there are two aspects here.

שבלימוד נגלה דתורה צריכה להיות העבודה דזכה, הלימוד אדעתא דנפשי' לזכך את נפשו – ע"ד הענין דשברו הבריות את ערפן.

In the study of the revealed part of Torah, there must be the work of "zacha" (meriting), the study for one's own benefit to purify his soul—similar to the idea of people breaking their stubbornness.

וגם אז, האור האלוקי שמאיר להאדם הוא כמו שהוא מלובש בעולם – מטר.

And even then, the Divine light that shines to the person is as it is enclothed in the world—rain.

והענין דטל תורה הוא בפנימיות התורה.

Whereas the aspect of the dew of Torah is in the inner dimension of Torah.

ד) והנה נוסף לשני ענינים הנ"ל שבתורה (ירושה דתורה, והתקן עצמך ללמוד תורה), נקראת התורה בשם מתנה.

4) And in addition to the two aforementioned aspects in Torah (the inheritance of Torah and "prepare yourself to study Torah"), the Torah is also called a gift.²⁴

כהנוסח דברכת התורה ונתן לנו את תורתו וחותמין נותן התורה, וחג השבועות נקרא זמן מתן תורתנו.

As in the wording of the blessing over the Torah: "And He gave us His Torah," and we conclude, "the Giver of the Torah," and Shavuos is called "the time of the giving of our Torah."²⁵

דענין המתנה שבתורה הוא למעלה גם מהענין דהתקן עצמך ללמוד תורה.

The concept of the gift in Torah is even higher than the concept of "prepare yourself to study Torah."

והענין הוא, דהחילוק בין טל ומטר הוא, דירידת מטר תלוי' בעבודת האדם (כמ"ש והי' אם שמוע גו' (ואז) ונתתי מטר ארצכם גו'),

And the explanation is that the difference between dew and rain is that the coming of rain depends on the service of man (as it is written, "And it shall be, if you listen... then I will give the rain of your land..."),²⁶²⁷²⁸

וטל אינו תלוי בעבודת האדם (כמארז"ל טל לא מיעצר), דכמו"כ הוא ברוחניות, דמטר היא ההמשכה שע"י אתעדל"ת וטל היא ההמשכה מלמעלה מצד עצמה.

But dew does not depend on the service of man (as our Sages said, "Dew is never withheld"), and so it is spiritually: rain is the drawing down that comes through isarusa d'letata, and dew is the drawing down from above on its own.²⁹

ומזה מובן, דזה שנת"ל דבחינת טל תורה היא המשכת התורה כמו שהיא למעלה ע"י עסק התורה לשמה (כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו), הוא בכללות, אבל בפרטיות, גם המשכת התורה כמו שהיא למעלה, הקב"ה קורא ושונה,

From this it is understood that what was said above, that the aspect of the dew of Torah is the drawing down of Torah as it is above through the study of Torah for its own sake ("Whoever reads and studies, Hashem reads and studies along with him"), is true in a general sense, but in detail, even the drawing down of Torah as it is above—Hashem reads and studies—

כיון שההמשכה היא ע"י שהאדם קורא ושונה, נכללת בבחינת מטר דתורה, ובחינת טל תורה היא דרגא נעלית יותר בתורה, שאינה נמשכת ע"י עסק התורה דהאדם (גם לא ע"י עסק התורה לשמה), והמשכתה היא מצד עצמה.

since the drawing down comes through the person reading and studying, it is included in the category of the rain of Torah, and the dew of Torah is an even higher level in Torah, which is not drawn down through the person's Torah study (not even through Torah study for its own sake), but its drawing down is from above on its own.

וזהו^[26] שאמרו רז"ל ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה, וידוע הדיוק בזה, הרי כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו,

And this is what our Sages said: "During the first three hours, Hashem sits and studies Torah," and it is well known that there is a question here, for whoever reads and studies, Hashem reads and studies along with him.³⁰

וכיון שישראל עוסקים בתורה במשך כל היום (זה לומד בשעה זו וזה לומד בשעה זו), הרי גם הקב"ה עוסק בתורה במשך כל היום, ואעפ"כ אמרו שבג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה.

And since Jews are studying Torah throughout the entire day (this one studies at this hour, that one at another hour), it would seem that Hashem is also studying Torah all day long, yet it is said that during the first three hours Hashem sits and studies Torah.

ונקודת הביאור בזה, דזה שכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו היא המשכה מלמעלה שע"י אתערותא דלתתא (עסק התורה דהאדם), ולכן, ההמשכה היא לפי ערך האתערותא דלתתא.

The main point of the explanation is that when it is said, "Whoever reads and studies, Hashem reads and studies along with him," this is a drawing down from above that comes through isarusa deletata (the person's Torah study), and therefore the drawing down is according to the measure of the isarusa deletata.

דזהו שאמרו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, דזה שהקב"ה קורא ושונה הוא כנגדו, לפי ערך הלימוד דהאדם.

That is, when it is said, "Whoever reads and studies, Hashem reads and studies along with him," it means that Hashem's reading and studying is in correspondence with the person's study.

וזה שבג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה הוא המשכה מלמעלה מצד עצמה, ממקום שאין אתעדל"ת מגעת לשם.

But when it is said that during the first three hours Hashem sits and studies Torah, this is a drawing down from above on its own, from a place where isarusa deletata does not reach.

וענין זה הוא בחינת טל דתורה, כי שורש הטל הוא בג' ראשונות דעתיק.

And this is the aspect of the dew of Torah, for the root of dew is in the first three sefirot of Atik.

וזוהי השייכות דהקב"ה יושב ועוסק בתורה (טל תורה) לג' שעות ראשונות, כי ג' [שעות] ראשונות הם ג' ראשונות דעתיק.

And this is the connection between Hashem sitting and studying Torah (the dew of Torah) and the first three hours, for the first three hours correspond to the first three sefirot of Atik.

ויש לבאר זה ע"פ הידוע שגם בפנימיות התורה יש חיצוניות ופנימיות.

And this can be explained according to what is known, that even within the inner dimension of Torah there is an external and an internal aspect.³¹

דזה שפנימיות התורה מדברת בהענינים דהשתלשלות הוא הגליא שבה.

For when the inner dimension of Torah speaks of matters of the chain of spiritual worlds, that is its revealed aspect.

[והוא ע"ד נגלה דתורה שמדברת בעניני העולם.

[And this is similar to the revealed part of Torah, which speaks of worldly matters.

אלא שנגלה דתורה מדברת בענינים גשמיים, ופנימיות התורה בענינים רוחניים].

Except that the revealed part of Torah speaks of physical matters, while the inner dimension of Torah speaks of spiritual matters].

ודרגא זו שבפנימיות התורה היא בבחינת השגה.

And this level within the inner dimension of Torah is in the realm of comprehension.³²

ועיקר הענין דפנימיות התורה הוא זה שהתורה היא התענוג דלמעלה, תענוג שלמעלה מהשגה.

But the main aspect of the inner dimension of Torah is that the Torah is the delight above, a delight that is beyond comprehension.

ויש לומר, שההמשכה דפנימיות התורה ע"י עסק התורה לשמה, שעל זה אמרו כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו [הענין דהתקן עצמך ללמוד תורה], הוא הגליא שבפנימיות התורה,

And it may be said that the drawing down of the inner dimension of Torah through studying Torah for its own sake—about which it is said, "Whoever reads and studies, Hashem reads and studies along with him" [the concept of "prepare yourself to study Torah"]—is the revealed aspect of the inner dimension of Torah,

שמדברת בהענינים דהשתלשלות וכיו"ב. וההמשכה דפנימיות התורה מצד עצמה, שעל זה אמרו ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה [ענין המתנה דתורה] הוא בחי' תענוג דתורה שלמעלה מהשגה.

which speaks of matters of the chain of spiritual worlds and the like. And the drawing down of the inner dimension of Torah from above on its own—about which it is said, "During the first three hours Hashem sits and studies Torah" [the concept of the gift of Torah]—is the delight of Torah that is beyond comprehension.³³

ה) וזהו תורה צוה גו' מורשה קהלת יעקב ויהי בישורון מלך גו' יחד שבטי ישראל, דזה שהתורה היא ירושה לכל אחד מישראל הוא מצד בחינת יעקב שבהם (מורשה קהלת יעקב),

5) And this is the meaning of "Torah tzivah... morashah kehilas Yaakov, vayehi bishurun melech... yachad shivtei Yisrael"—that the Torah being an inheritance for every Jew is due to the aspect of Yaakov within them ("morashah kehilas Yaakov"),

והענין דהתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך הוא מצד בחינת ישראל, והמתנה דתורה היא מצד בחינת ישורון.

while the concept of "prepare yourself to study Torah, for it is not an inheritance for you" is due to the aspect of Yisrael, and the gift of Torah is due to the aspect of Yeshurun.

והענין הוא, דיעקב הוא בחינת עבד כמ"ש שמע אלי יעקב עבדי, וישראל הוא בחינת בן כמ"ש בני בכורי ישראל.

And the explanation is that Yaakov is the aspect of a servant, as it is written, "Listen to Me, Yaakov My servant," and Yisrael is the aspect of a son, as it is written, "My son, My firstborn, Yisrael."³⁴³⁵³⁶

והעבודה דיעקב היא שהוא עובד אלקים, לתקן ההסתר הנמשך משם אלקים.

And the service of Yaakov is that he is a servant of Elokim, to rectify the concealment that comes from the name Elokim.³⁷

וישראל הוא על שם כי שרית עם אלקים, שמושל ושולט על שם אלקים.

And Yisrael is so called because "you have struggled with Elokim," meaning he rules and dominates over the name Elokim.³⁸

וזהו שאיתא בזהר שישראל ויעקב הם נגד ב' השמות הוי' ואלקים, דלגבי בחינת יעקב י' עקב ישנו ההסתר דשם אלקים ועבודתו היא לתקן ההסתר.

And this is what is stated in the Zohar, that Yisrael and Yaakov correspond to the two names Havayah and Elokim, for regarding the aspect of Yaakov—Yud-akev—there is the concealment of the name Elokim, and his service is to rectify the concealment.³⁹⁴⁰

וגם לאחרי שמתקן ההסתר דשם אלקים, שעי"ז נמשך הגילוי דהוי', הוא הגילוי דהוי' כמו שהוא ע"י שם אלקים.

And even after he rectifies the concealment of the name Elokim, so that through this the revelation of Havayah is drawn down, it is the revelation of Havayah as it comes through the name Elokim.

וישראל שהוא על שם כי שרית עם אלקים, שלגבי' אין מלכתחילה ההעלם וההסתר דשם אלקים, הגילוי דהוי' שנמשך ע"י ישראל הוא הגילוי דהוי' עצמו.

But Yisrael, whose name comes from "for you have struggled with Elokim," for him there is no concealment or hiddenness of the name Elokim to begin with, and the revelation of Havayah that is drawn down through Yisrael is the revelation of Havayah itself.

ומבואר בלקו"ת שהעבודה בששת ימי החול היא (בדרך כלל) העבודה דיעקב, עבודת הבירורים, לתקן ההסתר דשם אלקים.

And it is explained in Likkutei Torah that the service during the six weekdays is generally the service of Yaakov, the service of refinement, to rectify the concealment of the name Elokim.⁴¹

והעבודה דשבת היא בבחינת ישראל.

Whereas the service of Shabbos is in the aspect of Yisrael.

כי בשבת כתיב ויכל אלקים, שכלתה מדת הצמצום וההסתר דשם אלקים ונמשך הגילוי דהוי', ולכן אין צריך אז לעבודת הבירורים, והעבודה דשבת היא להתענג על הוי', שלמעלה מעבודת הבירורים.

For regarding Shabbos it is written, "Vayechal Elokim" ("Elokim finished"), meaning the attribute of contraction and concealment of the name Elokim is completed, and the revelation of Havayah is drawn down; therefore, there is no need then for the service of refinement, and the service of Shabbos is to delight in Havayah, which is above the service of refinement.⁴²

ובחינת ישורון היא למעלה גם מבחינת ישראל.

And the aspect of Yeshurun is even higher than the aspect of Yisrael.

דישורון הוא מלשון שיר, דבר עגול כטבעת שאין לו ראש וסוף.

For Yeshurun is from the word "shir" (song), something circular like a ring that has no beginning or end.⁴³

ומבואר בלקו"ת דזה שישראל נק' בשם ישורון הוא מצד שורש הנשמות כמו שעלו במחשבה.

And it is explained in Likkutei Torah that the reason Yisrael is called Yeshurun is due to the root of the souls as they arose in thought.⁴⁴

ויש לומר, דהחילוק שבין ישורון לישראל, אף שגם הענין דישראל על שם כי שרית עם אלקים הוא מצד הגילוי דשורש הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף [וכמבואר בכ"מ דיעקב הוא הנשמה שמלובשת בגוף וישראל הוא שורש הנשמה שלמעלה מהתלבשות בגוף],

And it may be said that the difference between Yeshurun and Yisrael is that even though the concept of Yisrael, from "for you have struggled with Elokim," is due to the revelation of the root of the soul as it is above being enclothed in the body [as explained elsewhere, that Yaakov is the soul as it is enclothed in the body, and Yisrael is the root of the soul above being enclothed in the body],⁴⁵

דישראל הוא בחינת בן (כנ"ל), דלשון וענין בן שייך דוקא לאחרי שהבן נמשך ממוח האב, וישורון הוא עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמותו ית', בדוגמת הבן כמו שהוא במוח האב עצמו (טרם שנמשך).

Yisrael is the aspect of a son (as above), for the term and concept of son applies only after the son is drawn from the father's mind, whereas Yeshurun is the essence of the soul as it is rooted in His Essence, like the son as he is in the father's mind itself (before being drawn forth).

וזהו שישורון הוא מלשון שיר שאין בו ראש וסוף, כי בהדרגא דהנשמות כמו שנמשכו כבר ממוח האב (גם כמו שהם למעלה) ישנם חילוקי דרגות,

And this is why Yeshurun is from the word "shir" (song) that has no beginning or end, for at the level of the souls as they have already been drawn from the father's mind (even as they are above), there are differences in levels,

והענין דשיר שאין בו ראש וסוף הוא בעצם הנשמות כמו שהם מושרשים באוא"ס. וזהו מ"ש ויהי בישורון מלך ואיתא בלקו"ת^[44] שזה קאי על ראש השנה, שתמליכוני עליכם,

And the idea of a song that has no beginning or end refers to the essence of the souls as they are rooted in the Infinite Light (Ein Sof). This is the meaning of the verse, "And there was a King in Yeshurun," and as explained in Likkutei Torah,^[44] this refers to Rosh Hashanah, when G‑d says, "Crown Me as King over you."

כי הענין דתמליכוני עליכם הוא ע"י גילוי עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות אוא"ס. וזוהי השייכות דג' ענינים אלה שבישראל (יעקב, ישראל וישורון) לג' הענינים שבתורה,

for the concept of "Make Me King over you" is through the revelation of the essence of the soul as it is rooted in the Essence of the Infinite. And this is the connection of these three aspects within Israel (Yaakov, Yisrael, and Yeshurun) to the three aspects within Torah,

דענין הירושה שבתורה שהוא מצד הבירורים [שע"י הבירורים דתורה יורשים את האורות דתהו, כנ"ל סעיף ב], הוא מצד בחינת יעקב, דעבודת הבירורים היא בבחינת יעקב.

for the aspect of inheritance in Torah, which is through refinement [that through the refinement of Torah they inherit the lights of Tohu, as explained above in section 2], is from the aspect of Yaakov, for the service of refinement is in the aspect of Yaakov.

והענין דהתקן עצמך ללמוד תורה, שע"י עסק התורה לשמה נמשך הגילוי דתורה כמו שהיא למעלה (פנימיות התורה),

And the concept of "prepare yourself to study Torah," that through studying Torah for its own sake the revelation of Torah as it is above (the inner dimension of Torah) is drawn down,

הוא מצד בחינת ישראל, דעסק התורה דבחינת ישראל הוא (לא בכדי לברר בירורים, אלא) בכדי להמשיך גילוי אלקות.

is from the aspect of Yisrael, for the Torah study of the aspect of Yisrael is (not in order to refine, but) in order to draw down a revelation of G‑dliness.⁴⁶

וענין המתנה דתורה שהוא המשכת התענוג דתורה (שלמעלה מהשגה) שלמעלה מהתחלקות הוא מצד בחינת ישורון.

And the concept of the gift of Torah, which is the drawing down of the delight of Torah (which is above comprehension), above division, is from the aspect of Yeshurun.

ו) וצריך להבין, דלפי ביאור הנ"ל, הטעם שהתורה נקראת בשם ירושה הוא לפי שהתורה מביאה לירושה (שע"י הבירורים שע"י התורה יורשים אורות דתהו),

6) And it is necessary to understand, for according to the above explanation, the reason the Torah is called an inheritance is because the Torah brings about inheritance (that through the refinement accomplished by Torah, one inherits the lights of Tohu),

והפירוש דתורה גו' מורשה (בפשטות, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו) הוא, שהתורה עצמה היא ירושה.

but the meaning of "Torah... morashah" (in the simple sense, for the verse never departs from its plain meaning) is that the Torah itself is an inheritance.⁴⁷⁴⁸

ויש לומר, דענין הירושה דתורה (להפירוש שהתורה עצמה היא ירושה) הוא למעלה יותר גם מענין המתנה דתורה.

And it may be said that the concept of the inheritance of Torah (according to the explanation that the Torah itself is an inheritance) is even higher than the concept of the gift of Torah.

דזה שמובא לעיל מהדרושים דירושה היא למטה ממתנה, הוא לפי שירושה היא מצד מציאותו של היורש (שהוא קרובו של המוריש) ואינה תלוי' ברצון המוריש, ומתנה היא מצד רצונו של הנותן.

For what was brought above from the discourses, that inheritance is lower than a gift, is because inheritance comes from the reality of the heir (who is a relative of the bequeather) and does not depend on the will of the bequeather, whereas a gift is from the will of the giver.⁴⁹

דענין זה הוא בירושה שהיא (רק) מצד קורבה.

This is the case with inheritance that is (only) due to kinship.⁵⁰

אבל בירושה שענינה הוא^[50] שהיורש עומד במקום המוריש (ובמילא יורש את נכסיו), אין שייך לומר שהיא באה מצד מציאותו של היורש, כיון שהיורש אינו מציאות אחר מהמוריש אלא עומד במקום המוריש.

But with inheritance whose concept is that the heir stands in the place of the bequeather (and therefore inherits his possessions), it cannot be said that it comes from the reality of the heir, for the heir is not a separate entity from the bequeather, but stands in the place of the bequeather.

ואדרבה, ירושה זו היא למעלה ממתנה.

On the contrary, this type of inheritance is higher than a gift.

דמתנה היא מצד רצון הנותן, ובירושה (באופן זה) היורש עומד במקום המוריש עצמו (שלמעלה מהרצון שלו).

For a gift is from the will of the giver, but in inheritance (in this manner), the heir stands in the place of the bequeather himself (which is above his will).

ועפ"ז צריך לומר, דהטעם על זה שבענין הירושה דתורה (שהיא למעלה גם ממתנה דתורה) נאמר מורשה קהלת יעקב הוא, כי ישראל וישורון הם שם המעלה,

Accordingly, it must be said that the reason that in the matter of the inheritance of Torah (which is higher even than the gift of Torah) it says "morashah kehilas Yaakov" is because Yisrael and Yeshurun are names of elevation,

ולכן שייכים לענין הגילויים, וענין הירושה שהיורש עומד במקום המוריש עצמו מתגלה בהשם יעקב, כאשר הוא שם העצם, שבו כל ישראל הם בשוה.

and therefore are related to the concept of revelations, whereas the concept of inheritance, where the heir stands in the place of the bequeather himself, is revealed in the name Yaakov, which is the essential name, in which all Jews are equal.⁵¹

וצריך להבין, דהענין דעצם הנשמה שמצד זה כל ישראל הם בשוה, מודגש יותר (לכאורה) בהשם ישורון, דישורון הוא מלשון שיר שאין בו ראש וסוף,

And it is necessary to understand, for the concept of the essence of the soul, by virtue of which all Jews are equal, is seemingly emphasized even more in the name Yeshurun, for Yeshurun is from the word "shir" (song) that has no beginning or end,

ואעפ"כ השם ישורון שייך לענין מתנה (דתורה) ששייכת לרצון הנותן, וגבי ירושה ששייכת להמוריש עצמו נאמר מורשה קהלת יעקב.

and yet the name Yeshurun is associated with the concept of a gift (of Torah), which is related to the will of the giver, whereas regarding inheritance, which is related to the bequeather himself, it says "morashah kehilas Yaakov."

ויובן זה בהקדים מ"ש יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב גו', שאומר כאן שני ענינים.

This will be understood by prefacing what is written: "Yivchar lanu es nachalaseinu es gaon Yaakov..." ("He will choose for us our inheritance, the pride of Yaakov..."), where two concepts are mentioned here.⁵²

יבחר לנו, ענין הבחירה, ואת נחלתינו, ענין הירושה.

"Yivchar lanu" (He will choose for us) refers to the concept of choice, and "es nachalaseinu" (our inheritance) refers to the concept of inheritance.

ויש לומר, דענין הבחירה שהקב"ה בחר בישראל הוא שבחר לרצות בהם.

And it may be said that the concept of choice, that Hashem chose the Jewish people, is that He chose to desire them.

וענין הירושה שהיורש עומד במקום המוריש, הוא, שישראל מושרשים בהעצמות עצמו.

And the concept of inheritance, where the heir stands in the place of the bequeather, is that the Jewish people are rooted in the Essence itself.

והגם דענין הבחירה הוא מצד העצמות שאינו מוכרח בשום דבר ויכול לרצות ולא לרצות, מ"מ, ענין הבחירה הוא (לא בנוגע לעצמות עצמו, אלא) בנוגע להרצון שלו,

And although the concept of choice is from the Essence, which is not compelled by anything and can desire or not desire, nevertheless, the concept of choice is (not with regard to the Essence itself, but) with regard to His will.⁵³

דזה שבחר בישראל הוא שבחר לרצות בהם [ועוד ענין בזה, שגם הבחירה עצמה (שהיא הסיבה להרצון) היא הפלאת העצמות (שאינו מוכרח בשום דבר ויכול לרצות ולא לרצות), ולא העצמות עצמו].

That is, that He chose the Jewish people means He chose to desire them [and another point is that even the choice itself (which is the reason for the will) is the wondrousness of the Essence (which is not compelled by anything and can desire or not desire), but not the Essence itself].⁵⁴

ועפ"ז יש לבאר שבענין מתנה נאמר השם ישורון ובענין ירושה השם יעקב, דמתנה היא שהיא מצד רצון הנותן (כנ"ל), באה מצד הבחירה (שבחר לרצות).

Accordingly, it can be explained that in the matter of a gift, the name Yeshurun is used, and in the matter of inheritance, the name Yaakov is used, for a gift, which is from the will of the giver (as above), comes from choice (that He chose to desire).

כמ"ש בברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים (ולכן) ונתן לנו את תורתו.

As it is written in the blessing over the Torah: "Who has chosen us from among all the nations (and therefore) and has given us His Torah."

וכיון שענין הבחירה הוא הפלאת העצמות שאינו מוכרח בשום דבר, לכן, הכלי לזה הוא הענין דישורון מלשון שיר, עיגול שאין בו ראש וסוף, העילוי וההפלאה דעצם הנשמה שהיא למעלה מהתחלקות דראש וסוף.

And since the concept of choice is the wondrousness of the Essence, which is not compelled by anything, therefore, the vessel for this is the concept of Yeshurun, from the word "shir" (song), a circle that has no beginning or end—the elevation and wondrousness of the essence of the soul, which is above division of beginning and end.

וענין הירושה, שישראל מושרשים בהעצמות עצמו, מתגלה בהשם יעקב, שם העצם דישראל עצמם.

And the concept of inheritance, that the Jewish people are rooted in the Essence itself, is revealed in the name Yaakov, the essential name of the Jewish people themselves.

ז) ויש לומר, דזה שבפסוק יבחר לנו את נחלתינו נאמר את גאון יעקב, הוא מצד הענין דנחלתינו, דענין הירושה שייך ליעקב.

7) And it may be said that the reason the verse "Yivchar lanu es nachalaseinu" uses the phrase "es gaon Yaakov" is because of the concept of "nachalaseinu" (our inheritance), for the concept of inheritance is related to Yaakov.

והבקשה יבחר לנו את נחלתינו, היא, שהענין דנחלתינו, עצם הנשמה שמושרשת בהעצמות עצמו, יומשך בגילוי.

And the request, "Yivchar lanu es nachalaseinu," is that the concept of our inheritance—the essence of the soul rooted in the Essence itself—should be drawn down in a revealed way.⁵⁵

וכמו שבראש השנה עיקר ההדגשה הוא נחלתינו את גאון יעקב אלא שמבקשים שענין זה יומשך בגילוי, עד"ז הוא בשמחת תורה, שעיקר ההדגשה היא מורשה קהלת יעקב.

And just as on Rosh Hashanah the main emphasis is on "nachalaseinu es gaon Yaakov," except that we ask that this be drawn down in a revealed way, so too on Simchas Torah, the main emphasis is on "morashah kehilas Yaakov."

ואומר קהלת יעקב, שמצד הענין דיעקב, כל ישראל הם מציאות אחת (קהל), ע"ד שבראש השנה אתם נצבים גו' כולכם, לאחדים כאחד.

And it says "kehilas Yaakov" (the congregation of Yaakov), for in the aspect of Yaakov, all Jews are a single entity (a congregation), similar to what is said on Rosh Hashanah: "Atem nitzavim... kulchem" ("You are all standing... all of you"), united as one.⁵⁶

וזהו שמצות היום (דשמח"ת) הוא בריקודים, דריקוד הוא ברגליים, וברגליים עצמם – בהעקב שבהם (יעקב מלשון עקב), שכל ישראל שוים בזה.

And this is why the mitzvah of the day (of Simchas Torah) is dancing, for dancing is with the feet, and in the feet themselves—with the heel (Yaakov from the word "akev"), in which all Jews are equal.

ולהוסיף, דזה שכל ישראל מתאחדים להיות מציאות אחת, קהלת יעקב, הוא לא מפני שנרגש בהם עילוי שלמעלה מהתחלקות [ע"ד ההתאחדות דישורון מלשון שיר,

And furthermore, this unity of all Jews as a single entity, "kehilas Yaakov," is not because they feel an elevation above division [like the unity of Yeshurun from the word "shir" (song),

שהוא ע"י גילוי המקיף שלמעלה מהתחלקות], שהרי יעקב הוא מלשון עקב, ובעקב אין נרגש עילוי, אלא אחדות עצמית.

which is through the revelation of the encompassing light that is above division], for Yaakov is from the word "akev" (heel), and in the heel there is no sense of elevation, but rather an essential unity.

ועד"ז הוא בנוגע לההתאחדות דישראל בענין הריקוד בעקביים.

And so it is regarding the unity of the Jewish people in the matter of dancing with the heels.

וע"י הענין דקהלת יעקב, מתגלה הענין דמורשה, ירושה דתורה, שישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.

And through the concept of "kehilas Yaakov," the concept of "morashah" is revealed—the inheritance of Torah, where Israel, the Torah, and the Holy One, blessed be He, are all one.

דבמתנה דתורה, יש ג' ענינים.

For in the gift of Torah, there are three elements.

הנותן המקבל והמתנה (תורה), משא"כ בענין הירושה דתורה, ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד.

The giver, the recipient, and the gift (the Torah), whereas in the inheritance of Torah, Israel, the Torah, and the Holy One, blessed be He, are all one.

והמשכת ענין זה (מורשה, ירושה דתורה) בשמחת תורה, היא בשמחה גדולה.

And the drawing down of this concept ("morashah," the inheritance of Torah) on Simchas Torah is with great joy.

ומשמח"ת נמשך זה על כל השנה כולה, שתהי' שנה שמיחה בלימוד התורה בלי שום מניעות ועיכובים,

And from Simchas Torah, this is drawn down for the entire year, that it should be a year of joy in the study of Torah without any obstacles or hindrances,

שמפני זה נתאוו כל ישראל וכו' לימות המשיח כי אז לא יהי' שום מונע ומעכב מלעסוק בתורה ובמצוות כדרוש, ועד שיהי' ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

which is why all Jews have yearned, etc., for the days of Moshiach, for then there will be no obstacle or hindrance to engaging in Torah and mitzvos as is fitting, until "the earth will be filled with the knowledge of Hashem as the waters cover the sea," with the coming of our righteous Moshiach, speedily in our days.⁵⁷⁵⁸