Support Torah
Recordings

026 —מאמרים מלוקט חלק א - יום ב' דחג הסוכות, תשל"א

הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם הללוי'.

Mamer - "Hallelu Es Havayah Kol Goyim Shabchuhu Kol Ha'umim Ki Gavar Aleinu Chasdo Ve'emes Havayah Le'olam Halleluyah."
Second day of Sukkos 5731
This maamar explores why all nations are called to praise Hashem on Sukkos, revealing the connection between the seventy bulls, the seventy nations, and the Ushpizin. The Rebbe explains the deeper unity of G-dliness drawn down through our avodah, especially through tzedakah.
Watch on YouTube Part 1 Part 2

Video part 1  Video part 2

בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, תשל"א

(הנחה)
הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם הללוי'[1]. וצריך להבין, מהו הטעם דכי גבר עלינו חסדו שבשביל זה יהללו וישבחו אותו הגוים והאומים, וכמו שמקשה בגמרא פסחים[2] אומות העולם מאי עבידתייהו. והנה רש"י מפרש (בתירוץ הגמרא שם), דאף שגבר עלינו חסדו, מ"מ, מכיון שזהו בגילוי שגם הם רואים זאת ("דחזיתו שעשה לי"), לכן עליהם להלל ולשבח. אמנם אין זה מספיק וכמש"כ במאמר ד"ה הללו את הוי' לרבינו הזקן[3] ש"אין זה טעם מספיק". שמלשון זה משמע ש"כי גבר עלינו חסדו" הוא טעם להללו את הוי' כל גוים גו' (שמזה משמע שמפרש כפירוש רש"י הנ"ל), אלא שאי"ז טעם מספיק[4]. ולכן מפרש הרשב"ם שם שכי גבר עלינו חסדו הו"ע בפ"ע, וכי כאן פי' כש"כ שהגוים והאומים עליהם להלל ולשבח על הגבורות ונפלאות שעשה בעולם, וכ"ש אנו שגבר עלינו חסדו יותר מכל אומה ולשון.
והנה השייכות מיוחדת דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים לחג הסוכות הוא כדאיתא בגמרא[5] ובמדרש[6] שהע' פרים שמקריבים בחג הסוכות הם כנגד הע' אומות, שהם כללות כל האומות, שמצד זה הנה בחג הסוכות הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. וצריך להבין[7], שהרי איתא בזהר[8] שבז' ימי החג זמין לבחי' אושפיזין והם אבותינו אברהם יצחק ויעקב וכו' עד דוד מלכא משיחא שהוא השביעי, ואיך זה מתאים עם המבואר בגמרא ומדרש שהע' פרים הם כנגד הע' אומות. והגם שכתב הרמ"ז שם[9] והשכל היטיב כו' שהאושפיזין שבזהר הוא פי' אחר, עדיין אינו מספיק וכמש"כ בהמאמר שם, והרי אלו ואלו דברי אלקים חיים[10], ואיך יבואו שני פירושים אלו יחד, ובפרט על פי הידוע[11] (וגם להלכה למעשה) שכל הענינים שבתיבה אחת שייכים זל"ז, הרי מובן מזה במכ"ש בנדו"ד (שב' הפירושים אינם רק בתיבה אחת אלא בכל הענין כולו) שפירוש הגמרא והמדרש וכן פי' המדרש דבז' הימים ה"ז סעודת המלך לבני המדינה והסועדים כל שבעת ימי הסוכות הם הע' שרים ופירוש הזהר שבחג הסוכות זמין להסעודה לבחי' אושפיזין עילאין כו', מכיון ששני הענינים הם בתורת אמת, יש ביניהם שייכות אמיתית. ובפרט לפי מה שמסיים בגמרא ומדרש שם דבשמיני עצרת פר יחידי כו' כנגד אומה יחידה משל למלך כו' שאמר עשו לי סעודה גדולה וזימן את כל בני המדינה ליום אחרון אמר לאוהבו עשו לי סעודה קטנה, באו ונגלגל אני ואתה במה שתמצא. שסעודה גדולה בהנמשל הו"ע הע' פרים וסעודה קטנה הו"ע פר אחד שמקריבין בשמיני עצרת. והרי מובן ריחוק הערך דע' פרים (שעבור כל בני המדינה) לפר אחד (דאוהבו), הנה לפי פירוש הזהר שגם ז' ימי החג זמין לאושפיזין עילאין (דמזה עצמו שאומר הלשון זמין לאושפיזין כו' דוגמת לשון המדרש משל למלך שזימן כו' משמע שהם שייכים זל"ז), שהם אבותינו אברהם יצחק ויעקב כו' עד לדוד מלכא, צריך להבין, מהו החידוש שבהסעודה קטנה דשמיני עצרת על סעודת ז' ימי החג.
והנה מ"ש כי גבר עלינו חסדו, חסדו דייקא ולא חסד סתם, י"ל שהוא ע"ד מרז"ל[12] גבי כ"ו כי לעולם חסדו שקאי על כ"ו דורות שלפני מ"ת שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה, ומבואר בזה בכמה מקומות[13] שקאי על בחי' חסד שלמעלה מהשתלשלות, חסד דאריך אנפין. שמזה מובן גם בכי גבר עלינו חסדו, שחסדו הוא בחי' חסד שלמעלה מהשתלשלות, וגבר עלינו חסדו הוא התגבורת בבחי' חסדו, היינו שהוא נעלה יותר גם מבחי' חסד דאריך. שהיא בחינה נעלית ביותר. וכן גם בנוגע למ"ש לאח"ז ואמת הוי' לעולם – שענין "והוי' אמת" הוא כמ"ש הרמב"ם בהתחלת ספרו[14] הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו, ובענין זה כותב ברמב"ם שם "הוא שהנביא אומר", כי נבראים ובדעתם[15] אין להם ידיעה בהענין דאמיתתו ית', לכן מדגיש "הוא שהנביא אומר" [וכ"ה גם במש"כ שם לאח"ז "והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו", שמדייק בלשונו והוא שהתורה אומרת (ולא שנאמר), כי ידיעת הפלאת מציאותו אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו אי"ז בכחו של הנברא, ורק שהתורה אומרת כו']. שמזה מובן גודל ההפלאה דבחי' ואמת הוי', ועכ"ז נאמר ואמת הוי' לעולם, שבחינת ואמת הוי' נמשך לעולם. ויתירה מזו, לפי הפירוש אשר כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' גו' הוא טעם להללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים (כפירש"י), נמצא שבחי' גבר עלינו חסדו, שהוא נעלה יותר גם מבחי' חסדו שלמעלה מהשתלשלות (כנ"ל), וכן בחי' ואמת הוי', פועל גם בידיעת כל הגוים והאומים. דאף שבכללות, הידיעה דאוה"ע הוא רק בשם אלקים וכמ"ש[16] אלקים יענה את שלום פרעה, ויניקתם בשם אלקים גופא הוא רק מהמ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים[17], ושם הוי' שייך רק לישראל עם קרובו, בכל זה, בחג הסוכות, נרגש בחי' הוי', וגם בחי' ואמת הוי', גם לכל הגוים והאומים עד שצ"ל הללו גו' שבחוהו.
ולהבין כל זה, צריך להקדים מ"ש בההפטרה דראש והתחלת סוכות, שבה מבואר בגילוי מעניני חג הסוכות עוד יותר מבהקריאה דסוכות. דכמו בכללות, הנה הענינים דתושב"כ מתבארים בתושבע"פ, עד"ז הוא גם בהכ"ד ספרים שבתושב"כ גופא, שהענינים שנאמרו בתורה בקיצור וברמז כו', הנה בנביאים ובכתובים הם בגילוי יותר, כנראה גם בפשטות[18]. הנה בההפטרה דחג הסוכות נאמר[19] ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ויש בזה ב' פירושים[20]. פירוש אחד[21] שועמדו רגליו הוא המשפט שיהי' לע"ל, שהמשפט דדור המבול בעוה"ז הי' בישיבה, כמ"ש[22] הוי' למבול ישב, והמשפט דלע"ל יהי' בעמידה וכמ"ש ועמדו רגליו גו'. וזהו ג"כ המשך הכתובים שבההפטרה, שבתחילה[23] נאמר ואספתי את כל הגוים גו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו גו' ועמדו רגליו גו' עד והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, שועמדו רגליו הו"ע המשפט שישפוט את הגוים כו'. וכהמדרש הובא בבחיי[24] עד מדרך כף רגל עד שיבוא יום כו' ועמדו רגליו גו'. ופירוש הב' הוא שועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים קאי על בחי' נעלית ביותר שיהי' לעתיד. דהנה נא'[25] ארץ זית שמן, וידוע ששמן מורה על בחי' חכמה, וזיתים שמהם עושים שמן מורים לבחי' מקור החכמה, והר הזיתים (שהוא המקום שבו צומחים זיתים) מקור הזיתים, הוא למעלה גם מבחי' זיתים, ו"על הר הזיתים" הוא למעלה גם מבחי' הר הזיתים. וזהו שאומר ועמדו רגליו גו' על הר הזיתים גו' ונבקע הר הזיתים, היינו שלע"ל יתגלה גם בחי' על הר הזיתים. וזהו ג"כ ההמשך למ"ש לאח"ז ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, שבכדי שיהי' הוי' אחד ושמו אחד, כמו שאני נכתב אני נקרא[26], הוא דוקא ע"י בחינה נעלית ביותר, ועד בחי' על הר הזיתים. והנה עפ"י האמור לעיל שכל הפירושים שעל פסוק אחד שייכים זל"ז, צריך לומר, שבחי' על הר הזיתים שהיא מדריגה נעלית ביותר, שייכת לענין המשפט שיהי' לע"ל וצריך להבין מהו השייכות דב' ענינים אלו.
ויובן זה בהקדים תחלה ביאור פירוש השני שבפסוק ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. הנה שמן הוא בחי' חכמה, וכמבואר עה"פ[27] ואספת דגנך תירושך ויצהרך, שיין הוא בחי' בינה ושמן הוא בחי' חכמה[28]. והנה[29] ידוע שמים הוא בחי' חכמה, וארז"ל[30] אין מים אלא תורה שתורה היא חכמתו של הקב"ה, כי בחכמה ישנם, בכללות, ב' מדריגות. מדריגה א' היא בחי' חכמה (שבגילוי) עד לבחי' חכמה עילאה, ומדריגה ב' היא בחי' חכמה סתימאה. וזהו ההפרש בין מים לשמן, שמים הוא בחי' חכמה הגלוי', בדוגמת המים שהם בטבע הגילוי, שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך[31], והיינו שהמים מצד עצמם הם בטבע ההמשכה והגילוי, עד שנמשכים ומתגלים גם במקום נמוך. משא"כ השמן מצד עצמו הוא טמון ומכוסה בהזיתים, וצריך להשתדלות מיוחדת, כתישה, שעי"ז דוקא נמשך בגילוי. דכמו"כ הוא בבחי' חכמה סתימאה שמצד עצמה היא בסתימות ובהעלם, וגם כשנמשך ממנה בחי' חכמה הגלוי', אי"ז שבחי' חכמה סתימאה עצמה באה בגילוי, כי אם, שבחי' חכמה סתימאה נשארת בהעלם, ורק שהיא סיבה שעל ידה נמשך גילוי בחכמה. וכמו שידוע הדוגמא בזה בכחות האדם, שכח המשכיל שממנו נמצא המצאת החכמה, הנה כח המשכיל עצמו נשאר בהעלם, ודלא כההמשכה מחכמה לבינה, בחי' נקודה בהיכלא[32], שנקודת החכמה עצמה נמשכת בבינה, שהנקודה עצמה באה בהמרחב דבינה עד שנעשית היכל ופועלת (שומרת) בהיכל, משא"כ בההמשכה דשכל הגלוי מכח המשכיל, הרי כח המשכיל נשאר בהעלם ורק שממנו נמצא שכל הגלוי. דכמו"כ הוא למעלה באופן המשכת החכמה גלוי' מחכמה סתימאה, שבחי' חכמה סתימאה נשארת בהעלם ורק שממנה נמצאת בחי' חכמה הגלוי', וכמ"ש[33] והחכמה מאין תמצא שהמשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה היא בדרך מציאה, ועד שבחי' חכמה סתימאה לגבי חכמה הגלוי' נקראת בשם אין, ועד שאופן המשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא ע"י פרסא, או (כפי שנאמר לפעמים הלשון) ע"י צמצום. וזהו ההפרש בין מים לשמן, דמים מורה לבחי' חכמה הגלוי' שהיא ראשית הספירות ויש לה שייכות להט"ס שלאחרי' ובפרט לספירת הבינה, משא"כ שמן מורה על חכמה סתימאה שהיא נבדלת מהספירות, גם מבחי' חכמה, ורק שממנה נמצאת החכמה, כנ"ל. והנה טעם הדבר מה שאופן המשכת חכמה הגלוי' מבחי' חכמה סתימאה הוא מה שבחי' חכמה סתימאה עצמה אינה נמשכת בבחי' חכמה הגלוי' ורק שממנה נמצאת החכמה הוא לפי שגם המשכת בחי' חכמה סתימאה עצמה מהבחינה שלמעלה ממנה הוא באופן כזה. דבחי' חכמה סתימאה הוא בחי' חכמה שבכתר והמשכתה הוא מבחי' כתר שבכתר, הנה אופן המשכת בחי' חכמה שבכתר מבחי' כתר שבכתר הוא שבחי' כתר שבכתר הוא רק סיבה להמשכת בחי' חכמה סתימאה, דזהו מ"ש והחכמה מאין תמצא, ש"והחכמה" קאי (גם) על חכמה סתימאה, וכידוע דחכמה סתימאה היא שרש הנאצלים וכמשי"ת לקמן, הנה אופן התהוותה הוא בדרך תמצא, דכתר שבכתר הוא בחי' אין לגבי חכמה סתימאה, וממנה תמצא בחי' חכמה סתימאה. ולהיות שאופן המשכת חכמה סתימאה עצמה הוא באופן דמאין תמצא, לכן גם המשכת חכמה הגלוי' ממנה הוא באופן זה. ובזה יובן מה שישנם ב' דיעות[34] בענין שמן שצף ע"ג היין אם הוא חיבור או אינו חיבור, דלכאורה א"מ, והרי שמן ויין הם חכמה ובינה, וחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין, ומהו טעם הדיעה דשמן שצף ע"ג היין אינו חיבור. אך הענין הוא, דלהיות ששמן מורה על בחי' חכמה סתימאה כנ"ל, ובחי' חכמה סתימאה היא נבדלת בערך מבחי' חכמה הגלוי', ועד שישנו ענין בחכמה סתימאה שאינו בא בגילוי כלל בחכמה הגלוי' אפילו לא בדרך סיבה (והיינו דנוסף על זה מה שאופן המשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא שבחי' חכמה סתימאה עצמה נשארת בהעלם והיא רק סיבה להמצאת חכמה הגלוי' כנ"ל, ישנו ענין בחכמה סתימאה שאינו בא בגילוי כלל בבחי' חכמה הגלוי') ומכ"ש שאי"ז בא בגילוי בבינה, לכן ישנה דיעה דשמן שצף ע"ג היין אינו חיבור.
 
והנה כאמור לעיל, דכמו שהמשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא רק בדרך תמצא, עד"ז הוא גם בנוגע להמשכת חכמה סתימאה מבחי' שלמעלה ממנה. דזהו[35] ג"כ מהפי' במ"ש[36] נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, דתחלתן קאי על חכמה סתימאה שהיא שרש הנאצלים כנ"ל, וסופן קאי על בחי' הכתר (שבכתר) דמלכות דא"ק נעשה כתר [ובכללות הבחינות שלמעלה מהשתלשלות, בחי' מלכות דא"ק, ולמעלה יותר בחי' מלכות דא"ס שקודם הצמצום, והוא בחי' אות תי"ו, סיום כל האותיות, כמבואר בלקו"ת[37]], שלכן נקרא סוף. הנה השייכות דתחלתן לסופן אינו שייכות בהשתלשלות והדרגה, ורק באופן של נעיצה, שזהו הלשון נעוץ תחלתן בסופן כו'. וכמו שלהפירוש הרגיל המבואר ברוב המקומות בהמאמר נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן (שסופן קאי על סיום ההשתלשלות) הרי מובן שנעיצת התחלה בסוף והסוף בהתחלה אינו בדרך שייכות בסדר השתלשלות והדרגה, שלכן נעיצת התחילה היא בהסוף ונעיצת הסוף הוא בהתחילה (ולא כבסדר השתלשלות שכל מדריגה שייכת למדריגה שבקירוב אלי'), הנה כמו"כ הוא להפירוש שסופן קאי על בחי' שלמעלה מתחלתן, דמה שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן אינו בדרך שייכות שבהדרגה ורק בדרך נעיצה, ובחי' סופן אינו נמשך בבחי' תחלתן והוא רק סיבה אלי', כנ"ל.
Part 2
וזהו ג"כ מה שנתבאר במאמרים הקודמים[38] במ"ש[39] הוי' אלקי אתה ארוממך גו' כי שמת מעיר לגל, שאיתא בזהר[40] שהוי' הוא בחי' נקודה עילאה סתימא. ונתבאר בזה[41] דמ"ש בזהר נקודה עילאה הוא לפי שישנה נקודה תתאה והוא בחי' חכמה תתאה, ולכן מדייק בזהר נקודה עילאה, שהיא בחי' חכמה עילאה. אמנם מה שמוסיף בזהר נקודה עילאה סתימא הוא להורות שהוי' כאן הוא לא בחי' חכמה עילאה סתם כ"א בחי' חכמה סתימאה. ועל בחינה זו אומר בהפסוק ארוממך, שמרוממים אותה למעלה יותר, והוא הרוממות דבחי' כתר שבכתר, וכנ"ל שחכמה סתימאה הוא בחי' חכמה שבכתר והמקום שלשם מרוממים אותה הוא בחי' כתר שבכתר, ולהיות שבחי' כתר שבכתר אינו מקור לבחי' חכמה שבכתר ורק שממנה נמצאת בחי' חכמה שבכתר כנ"ל, לכן אומר על זה הלשון ארוממך, לפי שכתר שבכתר הוא מרומם ונבדל מחכמה שבכתר.
וזהו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, דהנה זיתים שמהם עושים שמן, הרי הזיתים עצמם הם מרים, וכמרז"ל[42] אמרה יונה כו' יהיו מזונותי מרורין כזית כו', וגם בזה ב' פי'[43] וארז"ל שהזית משכח תלמודו – אבל השמן שבא מהזית משיב תלמודו[44], והענין בעבודה הוא[45], שזית הוא העבודה דאתכפיא ואתהפכא, שהם דוגמת כתישת הזית, הנה כתיב[46] כתית למאור, שע"י העבודה דכתית מגיעים לבחי' מאור, מקור האור, שממנו נמצא בחי' חכמה, שמן. והיינו שהזית שממנו עושים שמן רומז לבחי' הכתר (כתר שבכתר) שלמעלה מבחי' חכמה סתימאה, דזהו מה שזית הוא מר, כי הנה מתיקות שייך לאור ומרירות לחושך, וכמש"נ[47] ומתוק האור, ולהיות שכתר הוא בחי' חושך, בחי' ישת חושך סתרו[48], וכמאמר[49] כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קמי עה"ע, לכן הזית שמורה על בחי' הכתר הוא מר. והנה הר הזיתים הוא למעלה גם מבחי' זיתים. וכמו שנת"ל בענין כתר שבכתר וחכמה שבכתר (זית ושמן) שבחי' כתר שבכתר הוא נבדל בערך מבחי' חכמה שבכתר, עד"ז הוא גם בנוגע להערך דזיתים להר הזיתים, שבחי' הר הזיתים הוא נבדל בערך מבחי' זיתים, דזהו מה שצמיחת הזיתים מהר הזיתים הוא רק מבחי' (כח) הצומח שישנו בההר, אבל בחי' הדומם שבדומם שבו, שהוא עצמיות ההר, הוא נבדל מהזיתים. וכמו שידוע בענין הצמיחה, שזה בא לא מעצם העפר ורק מבחי' הצומח שבו, דלכן כשברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא[50], דמארעא קא רבי, דיניקת ענפי העץ אינו מעצם האדמה ורק מכח הצמיחה שבו. שמזה מובן גודל הפלאת הענין דהר הזיתים, שהוא נבדל בערך גם מבחי' זיתים. וזהו מ"ש ונבקע הר הזיתים, שלע"ל יומשך בחי' הר הזיתים עצמו, היינו בחי' הדומם שבדומם שבו. דזהו"ע ונבקע, דהנה ידוע ומבואר בענין האושפיזין דיעקב אומר אז יבקע כשחר אורך[51], דהגם שהאור שנמשך דרך הבקיעה הוא מעט מזעיר, מ"מ הרי סיבת הבקיעה הוא מצד תגבורת האור, וכידוע המשל מחבית שמתמלאה על כל גדותי' עד שלא תוכל להחזיק את המשקה בתוכה, שאז היא מתבקעת בבקעים וסדקים והמשקה יוצאת דרך הבקעים, אשר אף שכמות המשקה שיוצאת דרך הבקעים היא מעט מזעיר, הרי בקיעה זו מורה על מילוי החבית כו', והיינו שבאור הבקיעה נראה כח בחי' העצם שלמעלה מבחי' הגילוי ושרשה משם, וכמבואר בסידור שער הסוכות[52], ויתירה מזה כאן. וזהו"ע ונבקע הר הזיתים עצמו – לא ע"י פרסא (דופני החבית) וכו' כ"א שיומשך בחי' העצם דהר הזיתים, בחי' הדומם שבו, שלמעלה מבחי' סיבה לזיתים. וזהו[53] מ"ש ונבקע הר הזיתים גו' מזרחה וימה, דמזרח וים הוא קדם ואחור, והוא בחי' האורך שנמשך מלמעלה למטה דוגמת הקו דוא"ו שנמשך מלמעלה למטה, הנה אופן ההמשכה בדרך כלל הוא שכל מה שהאור הולך ונמשך הוא מתמעט, דזהו דוקא כאשר תחילת ההמשכה הוא מבחי' השייך להשתלשלות, אמנם לע"ל כשיהי' בקיעת הר הזיתים ויומשך מבחי' העצם שלמעלה מהשתלשלות, אז תהי' ההמשכה מזרחה וימה, למעלה ולמטה בשוה. וזהו ג"כ מ"ש לאח"ז ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה, צפונה ונגבה הם קו השמאל וקו הימין, הנה לע"ל כשיהי' ונבקע הר הזיתים אז ומש גו' צפונה התבטלות הקוין ממציאותם או התכללות ע"ד לית שמאלא בהאי עתיקא וכו'[54]. וזהו ג"כ מה שמסיים ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד וארז"ל[26] כמו שאני נכתב אני נקרא, דלהיות שיהי' אז המשכת העצם שהוא למעלה ולמטה בשוה, לכן יהי' למטה כמו שהוא למעלה, נקרא כמו שנכתב. וזהו ג"כ השייכות דשני הפירושים שבועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, כי מצד העילוי דבחי' על הר הזיתים הנה מצד זה יהי' אז המשפט בעמידה, שענין העמידה מורה על ההמשכה מראש לרגל בשוה[55], וכידוע[56] בענין עמדת להם בעת צרתם[57], שגם כשמצד העבודה (דכחות פנימיים) ישראל הם במצב דצרתם, שמצד זה נעשה עת צרתם כפשוטו, הנה בכל צרתם לו צר[58] ואז הנה עמדת להם בעת צרתם, שהעמידה היא מה שנמשך מהראש מיד להרגל. וזהו ג"כ מה שלעתיד יהי' המשפט בעמידה, דמשפט הו"ע הבירורים, הנה מצד בחי' ונבקע הר הזיתים שיומשך העצם, שאז יהי' ההמשכה קדמה וימה בשוה (כענין העמידה שנמשך מראש לרגל), הנה אז יהי' המשפט בגוים, שיתבררו גם האומות כו'.
והנה כל הענינים נמשכים ע"י עבודה, וכן הוא גם בענין ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שזה נמשך ע"י העבודה דבחי' רגלים, כמאמר[59] מטו רגלין ברגלין. והענין הוא[60] דהנה בזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' אז גילוי אלקות, ועד"ז הי' גם לאחרי החורבן, ותותר בימי רבי[61], ובזה"ג נאמר סוכת דוד הנופלת[62] מדרגא לדרגא, לכן בתחלה הי' עיקר העבודה והבירורים בבחי' חב"ד שלכן התנאים ואמוראים הי' עיקר עסקם בלימוד התורה, משא"כ בעבודת התפלה, ועד שהיו כאלו שהיו מתפללים רק פעם אחת בתלתין יומין וכו'[63]. ובזמן שלאח"ז, הנה אז עיקר העבודה הי' בחג"ת, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא[64], שהוא עבודה שבלב, עבודת התפלה[65]. אמנם בהזמן דעקבות משיחא שנפלה בחי' סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים שהיא בחי' עשי', הנה עכשיו עיקר העבודה הוא בבחי' נה"י, ובבחי' המעשה, בקיום המצוות בפועל, ובפרט במעשה הצדקה שהיא כללות כל המצוות, כמבואר באגה"ק[66]. וזהו לימוד זכות גדול (אַ גוואַלדיגער לימוד זכות) על דור זה, שכל ישראל שבדור זה בכל המדינות מצטיינים ביותר בנתינת הצדקה, באופן שלא הי' כן בדורות הקודמים, שע"י עבודה זו מקימים את סוכת דוד מנפילתה, כמבואר באגה"ק שם. וזה שייך בפרט לימי הסוכות, וכדאיתא בזהר בענין האושפיזין ופי' בסידור שער הסוכות[67] שצריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות. וע"י עבודת הצדקה במעשה, בחי' רגלים, הנה רגלי דנוקבא מעוררים רגלי דדכורא, ועי"ז נמשך ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, דמטו רגלין ברגלין, ועי"ז נמשך העצם שלמעלה מבחי' גילוי, וע"ד המבואר בסידור שער הל"ג בעומר[68] שבבחי' הוד שבהוד דוקא נמשך העצם.
וזהו הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם, דבחי' חסדו שלמעלה מהשתלשלות וכמו שגבר עלינו חסדו, וכן בחי' אמת הוי', יומשכו גם בעולם, שיהי' נקרא כמו שנכתב, ומצד זה יתבררו גם הגוים, וכנ"ל שמצד הגילוי דועמדו רגליו גו' יהי' גם המשפט בגוים שהו"ע הבירורים, והוא מה שע"י הקרבת הע' פרים שמקריבים בחג הסוכות מכניעים את הע' שרים לקדושה שהם נכנעים לישראל, ואז נמשך אך טוב לישראל וגודל השמחה דזמן שמחתנו בחג הסוכות ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו[69], ואח"כ באים לשמיני עצרת, ישראל ומלכא בלחודוהי[70], דשמיני עצרת שייך ומרמז על הגילוי דלעתיד, וכמרז"ל[71] כנור של ימות המשיח של שמונה נימין, דבשמיני עצרת (ולעת"ל) ההמשכה היא מבחי' שמן (בשמנונית) והנותן בעין יפה נותן[72]. והנה עניני תשרי הם כלליים לכל השנה וע"מ להמשיכם בכל השנה[73], וזמן שמחתנו הוא שהשמחה דסוכות ושמיני עצרת ממשיכים בכל השנה כולה, ועד לושמחת עולם על ראשם[74] בביאת משיח צדקנו אשר ילחם מלחמת ה' ויצליח[75] ושמת מעיר לגל[39], שתתבטל מלכות דקליפה, מחורבנה של צור תיבנה ירושלים[76] עיר הקודש ויבנה מקדש במקומו[75] במהרה בימינו אמן. ********** 
  1. 1 תהלים קיז.
  2. 2 קיח, ב.
  3. 3 נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ט ע' רלח ואילך. ועם הגהות – באוה"ת סוכות ע' א'תשנה ואילך.
  4. 4 וראה חדא"ג שם.
  5. 5 סוכה נה, ב.
  6. 6 רבה ותנחומא ס"פ פנחס.
  7. 7 ראה אוה"ת שם ע' א'תשנו.
  8. 8 ח"ג קג, ב ואילך.
  9. 9 הובא באוה"ת שם.
  10. 10 עירובין יג, ב.
  11. 11 ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.
  12. 12 פסחים קיח, א.
  13. 13 undefined
  14. 14 הל' יסוה"ת פ"א ה"ד.
  15. 15 ראה רמב"ם בסיום ספרו: וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם.
  16. 16 מקץ מא, טז. וראה תו"א יתרו עא, ד.
  17. 17 ראה שער הכוונות ענין הפסח דרוש א. תו"א הוספות קט, ד. סה"מ תש"ט ע' 189 (השני).
  18. 18 להעיר מתו"א יז, רע"א. ב"ק צב, ב: כתוב בתורה כו' בנביאים כו' בברייתא.
  19. 19 זכרי' יד, ד.
  20. 20 הצ"צ לנ"ך במקומו. הוספה לס' החקירה.
  21. 21 שמו"ר פי"ז, ד.
  22. 22 תהלים כט, י.
  23. 23 זכרי' שם, ב ואילך.
  24. 24 דברים ב, ה.
  25. 25 עקב ח, ח.
  26. 26 פסחים נ, א.
  27. 27 עקב יא, יד.
  28. 28 ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ג ואילך.
  29. 29 עיין ד"ה למען דעת רס"ט (סה"מ תרס"ט ע' מ ואילך).
  30. 30 ב"ק יז, א.
  31. 31 תענית ז, א.
  32. 32 ראה זח"א ו, רע"א. תקו"ז ריש תיקון (יט, א). תיקון כח (עב, ב). ועוד. תניא אגה"ק ס"ה (קז, א). ועוד.
  33. 33 איוב כח, יב.
  34. 34 טבול יום פ"ב מ"ה.
  35. 35 בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ס"ע מ ואילך).
  36. 36 ספר יצירה פ"א מ"ז.
  37. 37 בהר מג, ג. בחוקותי נג, ב.
  38. 38 בד"ה: זה היום, שיר המעלות, דרשו (סה"מ תשל"א ע' 305 ואילך; 311 ואילך; 318 ואילך).
  39. 39 ישעי' רסכ"ה.
  40. 40 ח"ג קצג, ב.
  41. 41 ראה ביאוה"ז להצ"צ שם. המשך תער"ב ח"א פרק קפד ואילך.
  42. 42 עירובין יח, ב.
  43. 43 לקו"ת ר"פ בהעלותך.
  44. 44 הוריות יג, ב.
  45. 45 בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ע' מא).
  46. 46 ר"פ תצוה.
  47. 47 קהלת יא, ז.
  48. 48 תהלים יח, יב.
  49. 49 תקו"ז ת"ע (קלה, ב).
  50. 50 ברכות מ, א.
  51. 51 ישעי' נח, ח. זח"ג קד, א.
  52. 52 רנח, א-ב.
  53. 53 בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ע' מו).
  54. 54 זח"ג קכט, א. ועד"ז שם רפט, א.
  55. 55 ראה הוספות לספר החקירה להצ"צ ע' 272 ואילך.
  56. 56 ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים ע' שלח ואילך. המשך תער"ב ח"ג ע' א'רצא ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 33 ואילך. ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תשי"ז (תורת מנחם – התוועדויות חי"ח ע' 304 ואילך).
  57. 57 נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.
  58. 58 ישעי' סג, ט. תענית טז, א.
  59. 59 זח"ב רנח, א.
  60. 60 סידור (עם דא"ח) סד"ה אני בצדק (כג, א).
  61. 61 שבת קיג, סע"ב.
  62. 62 עמוס ט, יא.
  63. 63 ר"ה לה, א.
  64. 64 ראה זוהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג.
  65. 65 ראה תענית ב, סע"א.
  66. 66 סי' ט'.
  67. 67 רנז, רע"ג.
  68. 68 דש, א ואילך.
  69. 69 סוכה נא, א-ב.
  70. 70 ראה זח"ג לב, א.
  71. 71 ערכין יג, ב.
  72. 72 ב"ב נג, א. וש"נ.
  73. 73 מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ט שם (ע' רלח). אוה"ת סוכות שם (ע' א'תשנו). ועוד.
  74. 74 ישעי' לה, יו"ד. שם נא, יא.
  75. 75 ראה רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.
  76. 76 ראה פרש"י תולדות כה, כג. מגילה ו, א.
בס"ד. יום ב' דחג הסוכות, תשל"א
With the help of Heaven. The second day of the festival of Sukkos, 5731.

(הנחה)

(Transcription)

הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם הללוי'. וצריך להבין,

Hallelu es Havayah kol goyim, shabchuhu kol ha'umim, ki gavar aleinu chasdo ve'emes Havayah le'olam, hallelu-yah. (Praise the L‑rd, all nations; extol Him, all peoples, for His kindness has overwhelmed us, and the truth of the L‑rd is everlasting. Hallelu-yah.) And it is necessary to understand,1

מהו הטעם דכי גבר עלינו חסדו שבשביל זה יהללו וישבחו אותו הגוים והאומים, וכמו שמקשה בגמרא פסחים אומות העולם מאי עבידתייהו.

What is the reason that 'for His kindness has overwhelmed us' should be the cause for the nations and peoples to praise and extol Him, as the Gemara in Pesachim asks: 'What involvement do the nations of the world have in this?'2

והנה רש"י מפרש (בתירוץ הגמרא שם), דאף שגבר עלינו חסדו, מ"מ, מכיון שזהו בגילוי שגם הם רואים זאת ("דחזיתו שעשה לי"), לכן עליהם להלל ולשבח.

Now, Rashi explains (in his answer to the Gemara there) that even though His kindness has overwhelmed us, nevertheless, since this is revealed and they too see it ('for you have seen what He has done for me'), therefore, they are also obligated to praise and extol.

אמנם אין זה מספיק וכמש"כ במאמר ד"ה הללו את הוי' לרבינו הזקן ש"אין זה טעם מספיק". שמלשון זה משמע ש"כי גבר עלינו חסדו" הוא טעם להללו את הוי' כל גוים גו' (שמזה משמע שמפרש כפירוש רש"י הנ"ל), אלא שאי"ז טעם מספיק.

However, this is not sufficient, as is written in the maamar beginning 'Hallelu es Havayah' by the Alter Rebbe, that 'this is not a sufficient reason.' From this wording it appears that 'for His kindness has overwhelmed us' is indeed a reason for all nations to praise Havayah (which suggests he interprets as Rashi does above), but that it is not a sufficient reason.34

ולכן מפרש הרשב"ם שם שכי גבר עלינו חסדו הו"ע בפ"ע, וכי כאן פי' כש"כ שהגוים והאומים עליהם להלל ולשבח על הגבורות ונפלאות שעשה בעולם, וכ"ש אנו שגבר עלינו חסדו יותר מכל אומה ולשון.

Therefore, the Rashbam explains there that 'for His kindness has overwhelmed us' is an independent matter, and that here the meaning is all the more so: if the nations and peoples must praise and extol Him for the mighty acts and wonders He has performed in the world, then certainly we, for whom His kindness has overwhelmed us more than any other nation or tongue, must do so.

והנה השייכות מיוחדת דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים לחג הסוכות הוא כדאיתא בגמרא ובמדרש שהע' פרים שמקריבים בחג הסוכות הם כנגד הע' אומות,

Now, the special connection of 'Hallelu es Havayah kol goyim, shabchuhu kol ha'umim' to the festival of Sukkos is as stated in the Gemara5 and in the Midrash6, that the seventy bulls offered during the festival of Sukkos correspond to the seventy nations,

שהם כללות כל האומות, שמצד זה הנה בחג הסוכות הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים.

which are the generality of all nations; and for this reason, on Sukkos, 'Praise the L‑rd, all nations; extol Him, all peoples.'

וצריך להבין, שהרי איתא בזהר שבז' ימי החג זמין לבחי' אושפיזין והם אבותינו אברהם יצחק ויעקב וכו' עד דוד מלכא משיחא שהוא השביעי,

But this requires explanation, for it is stated in the Zohar78 that during the seven days of the festival, the Ushpizin are invited—our forefathers Avraham, Yitzchak, Yaakov, etc., up to David, King Mashiach, who is the seventh.

ואיך זה מתאים עם המבואר בגמרא ומדרש שהע' פרים הם כנגד הע' אומות.

How does this fit with what is explained in the Gemara and Midrash, that the seventy bulls correspond to the seventy nations?

והגם שכתב הרמ"ז שם והשכל היטיב כו' שהאושפיזין שבזהר הוא פי' אחר, עדיין אינו מספיק וכמש"כ בהמאמר שם, והרי אלו ואלו דברי אלקים חיים,

And although the Ramaz writes there, 'and the intellect has understood well, etc.' that the Ushpizin in the Zohar is a different interpretation, this is still not sufficient, as is written in the maamar there, for both interpretations are the words of the living G‑d,910

ואיך יבואו שני פירושים אלו יחד, ובפרט על פי הידוע (וגם להלכה למעשה) שכל הענינים שבתיבה אחת שייכים זל"ז,

How can these two interpretations be reconciled, especially since it is known11 (and also in practical halacha) that all matters contained in a single word are connected to each other,

הרי מובן מזה במכ"ש בנדו"ד (שב' הפירושים אינם רק בתיבה אחת אלא בכל הענין כולו) שפירוש הגמרא והמדרש וכן פי' המדרש דבז' הימים ה"ז סעודת המלך לבני המדינה והסועדים כל שבעת ימי הסוכות הם הע' שרים ופירוש הזהר שבחג הסוכות זמין להסעודה לבחי' אושפיזין עילאין כו',

It is thus understood, all the more so in our case (where the two interpretations are not just in a single word but in the entire subject), that the interpretation of the Gemara and Midrash—that the seven days are the king's banquet for the people of the country and the guests throughout the seven days of Sukkos are the seventy princes—and the Zohar's interpretation—that on Sukkos the invitation is to the supernal Ushpizin, etc.—

מכיון ששני הענינים הם בתורת אמת, יש ביניהם שייכות אמיתית.

since both matters are part of the Torah of truth, there must be a real connection between them.

ובפרט לפי מה שמסיים בגמרא ומדרש שם דבשמיני עצרת פר יחידי כו' כנגד אומה יחידה משל למלך כו' שאמר עשו לי סעודה גדולה וזימן את כל בני המדינה ליום אחרון אמר לאוהבו עשו לי סעודה קטנה, באו ונגלגל אני ואתה במה שתמצא.

Especially according to the conclusion of the Gemara and Midrash there, that on Shemini Atzeres there is a single bull, corresponding to a unique nation, with the parable of a king who said, 'Make me a great banquet,' and invited all the people of the country; on the last day, he said to his beloved, 'Make me a small banquet, let us enjoy together whatever you find.'

שסעודה גדולה בהנמשל הו"ע הע' פרים וסעודה קטנה הו"ע פר אחד שמקריבין בשמיני עצרת.

The great banquet, in the analogy, refers to the seventy bulls, and the small banquet refers to the single bull offered on Shemini Atzeres.

והרי מובן ריחוק הערך דע' פרים (שעבור כל בני המדינה) לפר אחד (דאוהבו),

And it is clear how much greater the distance in value is between the seventy bulls (for all the people of the country) and the single bull (for the beloved).

הנה לפי פירוש הזהר שגם ז' ימי החג זמין לאושפיזין עילאין (דמזה עצמו שאומר הלשון זמין לאושפיזין כו' דוגמת לשון המדרש משל למלך שזימן כו' משמע שהם שייכים זל"ז),

Now, according to the Zohar's interpretation, that even the seven days of the festival are an invitation to the supernal Ushpizin (and from the very wording 'invited to the Ushpizin,' similar to the Midrash's language of the king who invited, it is implied that they are connected),

שהם אבותינו אברהם יצחק ויעקב כו' עד לדוד מלכא, צריך להבין, מהו החידוש שבהסעודה קטנה דשמיני עצרת על סעודת ז' ימי החג.

who are our forefathers Avraham, Yitzchak, Yaakov, etc., up to David the King, it is necessary to understand: what is the novelty of the small banquet of Shemini Atzeres over the banquet of the seven days of the festival?

והנה מ"ש כי גבר עלינו חסדו, חסדו דייקא ולא חסד סתם, י"ל שהוא ע"ד מרז"ל גבי כ"ו כי לעולם חסדו שקאי על כ"ו דורות שלפני מ"ת שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה,

Now, regarding the phrase 'for His kindness has overwhelmed us'—specifically 'His kindness' and not just 'kindness'—it can be explained based on the saying of our Sages12 regarding the twenty-six times 'for His kindness endures forever,' which refers to the twenty-six generations before the giving of the Torah, who were sustained by the kindness of the Holy One, blessed be He,

ומבואר בזה בכמה מקומות שקאי על בחי' חסד שלמעלה מהשתלשלות, חסד דאריך אנפין.

And it is explained in several places13 that this refers to a level of kindness that is above the order of Hishtalshelus (the chain of spiritual worlds), the kindness of Arich Anpin.

שמזה מובן גם בכי גבר עלינו חסדו, שחסדו הוא בחי' חסד שלמעלה מהשתלשלות, וגבר עלינו חסדו הוא התגבורת בבחי' חסדו, היינו שהוא נעלה יותר גם מבחי' חסד דאריך.

From this it is also understood regarding 'for His kindness has overwhelmed us,' that 'His kindness' refers to a level of kindness above the order of Hishtalshelus, and 'has overwhelmed us' means an intensification of this kindness, i.e., it is even higher than the kindness of Arich.

שהיא בחינה נעלית ביותר.

This is an extremely lofty level.

וכן גם בנוגע למ"ש לאח"ז ואמת הוי' לעולם – שענין "והוי' אמת" הוא כמ"ש הרמב"ם בהתחלת ספרו הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו,

Similarly, regarding what is stated afterwards, 'and the truth of Havayah is everlasting'—the concept of 'Havayah is truth' is as the Rambam writes at the beginning of his work14, that He alone is the true existence, and there is no other truth like His truth.

ובענין זה כותב ברמב"ם שם "הוא שהנביא אומר", כי נבראים ובדעתם אין להם ידיעה בהענין דאמיתתו ית',

And regarding this, the Rambam writes there, 'this is what the prophet says,' for created beings, in their understanding15, do not have knowledge of the true nature of His existence.

לכן מדגיש "הוא שהנביא אומר" [וכ"ה גם במש"כ שם לאח"ז "והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו", שמדייק בלשונו והוא שהתורה אומרת (ולא שנאמר),

Therefore, he emphasizes 'this is what the prophet says' [and so too with what he writes there afterwards, 'and this is what the Torah says: there is none else besides Him, there is no true existence besides Him like Him,' being precise in his wording, 'this is what the Torah says' (and not 'it is said'),

כי ידיעת הפלאת מציאותו אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו אי"ז בכחו של הנברא, ורק שהתורה אומרת כו']. שמזה מובן גודל ההפלאה דבחי' ואמת הוי', ועכ"ז נאמר ואמת הוי' לעולם, שבחינת ואמת הוי' נמשך לעולם.

for the knowledge of the wondrousness of His existence—that there is no true existence besides Him like Him—is not within the power of the created being, but only that the Torah says so, etc.]. From this, the greatness of the wonder of the level of 'and the truth of Havayah' is understood, and nevertheless it is stated, 'and the truth of Havayah is everlasting,' meaning that this level is drawn down into the world.

ויתירה מזו, לפי הפירוש אשר כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' גו' הוא טעם להללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים (כפירש"י),

And even more so, according to the interpretation that 'for His kindness has overwhelmed us and the truth of Havayah, etc.' is the reason for all nations to praise Havayah and all peoples to extol Him (as Rashi explains),

נמצא שבחי' גבר עלינו חסדו, שהוא נעלה יותר גם מבחי' חסדו שלמעלה מהשתלשלות (כנ"ל), וכן בחי' ואמת הוי', פועל גם בידיעת כל הגוים והאומים.

it follows that the level of 'His kindness has overwhelmed us,' which is even higher than the kindness above the order of Hishtalshelus (as mentioned above), and likewise the level of 'the truth of Havayah,' also affects the awareness of all the nations and peoples.

דאף שבכללות, הידיעה דאוה"ע הוא רק בשם אלקים וכמ"ש אלקים יענה את שלום פרעה, ויניקתם בשם אלקים גופא הוא רק מהמ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים,

For although, in general, the knowledge of the nations of the world is only of the Name Elokim, as it is written, 'Elokim will answer the welfare of Pharaoh,' and their sustenance from the Name Elokim itself is only from the last forty-eight permutations of the Name Elokim,1617

ושם הוי' שייך רק לישראל עם קרובו, בכל זה, בחג הסוכות, נרגש בחי' הוי', וגם בחי' ואמת הוי', גם לכל הגוים והאומים עד שצ"ל הללו גו' שבחוהו.

and the Name Havayah pertains only to Israel, His close people, nevertheless, on Sukkos, the level of Havayah is felt, and also the level of 'the truth of Havayah,' even for all the nations and peoples, to the extent that it must be said, 'Praise... extol... .'

ולהבין כל זה, צריך להקדים מ"ש בההפטרה דראש והתחלת סוכות, שבה מבואר בגילוי מעניני חג הסוכות עוד יותר מבהקריאה דסוכות.

And to understand all this, we must first introduce what is stated in the haftarah for the beginning of Sukkos, where matters of Sukkos are revealed even more than in the Torah reading for Sukkos.

דכמו בכללות, הנה הענינים דתושב"כ מתבארים בתושבע"פ, עד"ז הוא גם בהכ"ד ספרים שבתושב"כ גופא, שהענינים שנאמרו בתורה בקיצור וברמז כו', הנה בנביאים ובכתובים הם בגילוי יותר, כנראה גם בפשטות.

Just as, in general, the matters of the Written Torah are explained in the Oral Torah, so too within the twenty-four books of the Written Torah itself, matters stated in the Torah briefly or by hint, etc., are revealed more openly in the Prophets and Writings, as is evident even on the simple level.18

הנה בההפטרה דחג הסוכות נאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, ויש בזה ב' פירושים.

Now, in the haftarah for the festival of Sukkos it is stated, 'And His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives,' and there are two interpretations of this.1920

פירוש אחד שועמדו רגליו הוא המשפט שיהי' לע"ל, שהמשפט דדור המבול בעוה"ז הי' בישיבה, כמ"ש הוי' למבול ישב, והמשפט דלע"ל יהי' בעמידה וכמ"ש ועמדו רגליו גו'. וזהו ג"כ המשך הכתובים שבההפטרה,

One interpretation is that 'His feet shall stand' refers to the judgment that will take place in the future, for the judgment of the generation of the Flood in this world was in a sitting posture, as it is written, 'Havayah sat at the Flood,' and the judgment in the future will be standing, as it is written, 'And His feet shall stand, etc.' This is also the continuation of the verses in the haftarah,2122

שבתחילה נאמר ואספתי את כל הגוים גו' ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו גו' ועמדו רגליו גו' עד והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד,

which begins, 'And I will gather all the nations, etc., and Havayah will go out and wage war against those nations as on the day He fought, etc., and His feet shall stand, etc., until, "And Havayah will be King over all the earth; on that day Havayah will be One and His Name One."'23

שועמדו רגליו הו"ע המשפט שישפוט את הגוים כו'. וכהמדרש הובא בבחיי עד מדרך כף רגל עד שיבוא יום כו' ועמדו רגליו גו'. ופירוש הב' הוא שועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים קאי על בחי' נעלית ביותר שיהי' לעתיד.

'And His feet shall stand' thus refers to the judgment by which He will judge the nations, etc. And as the Midrash cited in Rabbeinu Bechaye says, 'until the sole of the foot treads, until the day comes, etc., and His feet shall stand, etc.' The second interpretation is that 'His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives' refers to an extremely lofty level that will be revealed in the future.24

דהנה נא' ארץ זית שמן, וידוע ששמן מורה על בחי' חכמה, וזיתים שמהם עושים שמן מורים לבחי' מקור החכמה,

For it is stated, 'Eretz zayis shemen' ('a land of olive oil'), and it is known that oil alludes to the level of Chochmah (wisdom), and olives, from which oil is produced, allude to the source of Chochmah.25

והר הזיתים (שהוא המקום שבו צומחים זיתים) מקור הזיתים, הוא למעלה גם מבחי' זיתים, ו"על הר הזיתים" הוא למעלה גם מבחי' הר הזיתים.

And the Mount of Olives (which is the place where olives grow), the source of the olives, is higher even than the level of olives, and 'upon the Mount of Olives' is higher even than the level of the Mount of Olives.

וזהו שאומר ועמדו רגליו גו' על הר הזיתים גו' ונבקע הר הזיתים, היינו שלע"ל יתגלה גם בחי' על הר הזיתים.

And this is what it means when it says, 'And His feet shall stand... upon the Mount of Olives... and the Mount of Olives shall be split,' meaning that in the future even the level of 'upon the Mount of Olives' will be revealed.

וזהו ג"כ ההמשך למ"ש לאח"ז ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, שבכדי שיהי' הוי' אחד ושמו אחד, כמו שאני נכתב אני נקרא, הוא דוקא ע"י בחינה נעלית ביותר, ועד בחי' על הר הזיתים.

And this is also the continuation of what is stated afterwards, 'On that day Havayah will be One and His Name One,' for in order for Havayah to be One and His Name One, that 'as I am written, so I am pronounced,' it is specifically through the most elevated level, up to the level of 'upon the Mount of Olives.'26

והנה עפ"י האמור לעיל שכל הפירושים שעל פסוק אחד שייכים זל"ז, צריך לומר, שבחי' על הר הזיתים שהיא מדריגה נעלית ביותר, שייכת לענין המשפט שיהי' לע"ל וצריך להבין מהו השייכות דב' ענינים אלו.

And based on what was said above, that all interpretations on a single verse are connected to each other, it must be that the level of 'upon the Mount of Olives,' which is an extremely lofty level, is connected to the matter of the judgment that will take place in the future, and we need to understand what the connection between these two matters is.

ויובן זה בהקדים תחלה ביאור פירוש השני שבפסוק ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.

This will be understood by first explaining the second interpretation of the verse, 'And His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives.'

הנה שמן הוא בחי' חכמה, וכמבואר עה"פ ואספת דגנך תירושך ויצהרך, שיין הוא בחי' בינה ושמן הוא בחי' חכמה.

Now, oil is the level of Chochmah, as explained on the verse 'And you shall gather your grain, your wine, and your oil,' that wine is the level of Binah and oil is the level of Chochmah.2728

והנה ידוע שמים הוא בחי' חכמה, וארז"ל אין מים אלא תורה שתורה היא חכמתו של הקב"ה, כי בחכמה ישנם, בכללות, ב' מדריגות.

And it is known that water is the level of Chochmah, and our Sages said, 'There is no water except Torah,' for Torah is the wisdom of the Holy One, blessed be He, for in Chochmah, generally, there are two levels.2930

מדריגה א' היא בחי' חכמה (שבגילוי) עד לבחי' חכמה עילאה, ומדריגה ב' היא בחי' חכמה סתימאה.

The first level is the revealed aspect of Chochmah, up to the level of Chochmah Ila'ah (supernal Chochmah), and the second level is Chochmah Stimaa (concealed Chochmah).

וזהו ההפרש בין מים לשמן, שמים הוא בחי' חכמה הגלוי', בדוגמת המים שהם בטבע הגילוי, שמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, והיינו שהמים מצד עצמם הם בטבע ההמשכה והגילוי, עד שנמשכים ומתגלים גם במקום נמוך.

And this is the difference between water and oil: water represents the revealed aspect of Chochmah, similar to water which is by nature revealed, as water descends from a high place to a low place, meaning that water, by its nature, is drawn and revealed, until it is drawn and revealed even in a low place.31

משא"כ השמן מצד עצמו הוא טמון ומכוסה בהזיתים, וצריך להשתדלות מיוחדת, כתישה, שעי"ז דוקא נמשך בגילוי.

Whereas oil, by its nature, is hidden and concealed within the olives, and requires special effort—crushing—so that only through this does it become revealed.

דכמו"כ הוא בבחי' חכמה סתימאה שמצד עצמה היא בסתימות ובהעלם, וגם כשנמשך ממנה בחי' חכמה הגלוי',

Similarly, the level of Chochmah Stimaa, in its essence, is concealed and hidden, and even when the revealed aspect of Chochmah is drawn from it,

אי"ז שבחי' חכמה סתימאה עצמה באה בגילוי, כי אם, שבחי' חכמה סתימאה נשארת בהעלם, ורק שהיא סיבה שעל ידה נמשך גילוי בחכמה.

it is not that Chochmah Stimaa itself is revealed, but rather, Chochmah Stimaa remains concealed, and it is only the cause through which revelation in Chochmah occurs.

וכמו שידוע הדוגמא בזה בכחות האדם, שכח המשכיל שממנו נמצא המצאת החכמה, הנה כח המשכיל עצמו נשאר בהעלם, ודלא כההמשכה מחכמה לבינה, בחי' נקודה בהיכלא, שנקודת החכמה עצמה נמשכת בבינה,

And as is known from the analogy in human faculties: the power of the intellective faculty from which the discovery of wisdom comes, the intellective faculty itself remains hidden, unlike the flow from Chochmah to Binah, the concept of 'a point in a palace,' where the point of Chochmah itself is drawn into Binah,32

שהנקודה עצמה באה בהמרחב דבינה עד שנעשית היכל ופועלת (שומרת) בהיכל, משא"כ בההמשכה דשכל הגלוי מכח המשכיל, הרי כח המשכיל נשאר בהעלם ורק שממנו נמצא שכל הגלוי.

so that the point itself enters the expanse of Binah until it becomes a palace and acts (preserves) within the palace. In contrast, in the flow of revealed intellect from the intellective faculty, the intellective faculty itself remains hidden, and only from it is the revealed intellect found.

דכמו"כ הוא למעלה באופן המשכת החכמה גלוי' מחכמה סתימאה, שבחי' חכמה סתימאה נשארת בהעלם ורק שממנה נמצאת בחי' חכמה הגלוי', וכמ"ש והחכמה מאין תמצא שהמשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה היא בדרך מציאה,

Similarly, above, the manner in which the revealed Chochmah is drawn from Chochmah Stimaa is that Chochmah Stimaa remains concealed, and only from it is the revealed Chochmah found, as it is written, 'And Chochmah is found from ayin (nothingness),' meaning that the drawing of revealed Chochmah from Chochmah Stimaa is in the manner of discovery.33

ועד שבחי' חכמה סתימאה לגבי חכמה הגלוי' נקראת בשם אין, ועד שאופן המשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא ע"י פרסא, או (כפי שנאמר לפעמים הלשון) ע"י צמצום.

And to the extent that Chochmah Stimaa, relative to the revealed Chochmah, is called 'ayin' (nothingness), and the manner in which revealed Chochmah is drawn from Chochmah Stimaa is through a parsa (curtain), or (as it is sometimes expressed) through tzimtzum (contraction).

וזהו ההפרש בין מים לשמן, דמים מורה לבחי' חכמה הגלוי' שהיא ראשית הספירות ויש לה שייכות להט"ס שלאחרי' ובפרט לספירת הבינה,

And this is the difference between water and oil: water points to the revealed aspect of Chochmah, which is the beginning of the Sefiros and has a connection to the subsequent ten Sefiros, especially to the Sefirah of Binah,

משא"כ שמן מורה על חכמה סתימאה שהיא נבדלת מהספירות, גם מבחי' חכמה, ורק שממנה נמצאת החכמה,

whereas oil points to Chochmah Stimaa, which is separate from the Sefiros, even from the level of Chochmah, and only from it is Chochmah found,

כנ"ל. והנה טעם הדבר מה שאופן המשכת חכמה הגלוי' מבחי' חכמה סתימאה הוא מה שבחי' חכמה סתימאה עצמה אינה נמשכת בבחי' חכמה הגלוי' ורק שממנה נמצאת החכמה הוא לפי שגם המשכת בחי' חכמה סתימאה עצמה מהבחינה שלמעלה ממנה הוא באופן כזה.

as mentioned above. And the reason that the manner in which revealed Chochmah is drawn from Chochmah Stimaa is that Chochmah Stimaa itself does not come into the revealed Chochmah, but only from it is Chochmah found, is because even the drawing down of Chochmah Stimaa itself from the level above it is in this manner.

דבחי' חכמה סתימאה הוא בחי' חכמה שבכתר והמשכתה הוא מבחי' כתר שבכתר, הנה אופן המשכת בחי' חכמה שבכתר מבחי' כתר שבכתר הוא שבחי' כתר שבכתר הוא רק סיבה להמשכת בחי' חכמה סתימאה, דזהו מ"ש והחכמה מאין תמצא,

For Chochmah Stimaa is the level of Chochmah within Kesser, and its drawing is from the level of Kesser within Kesser. The manner in which Chochmah within Kesser is drawn from Kesser within Kesser is that Kesser within Kesser is only the cause for the drawing of Chochmah Stimaa, as it is written, 'And Chochmah is found from ayin (nothingness),

ש"והחכמה" קאי (גם) על חכמה סתימאה, וכידוע דחכמה סתימאה היא שרש הנאצלים וכמשי"ת לקמן, הנה אופן התהוותה הוא בדרך תמצא, דכתר שבכתר הוא בחי' אין לגבי חכמה סתימאה, וממנה תמצא בחי' חכמה סתימאה.

where 'and Chochmah' refers (also) to Chochmah Stimaa, and it is known that Chochmah Stimaa is the root of the emanated beings, as will be explained below. The manner of its emergence is in the manner of 'discovery,' for Kesser within Kesser is 'ayin' relative to Chochmah Stimaa, and from it Chochmah Stimaa is found.

ולהיות שאופן המשכת חכמה סתימאה עצמה הוא באופן דמאין תמצא, לכן גם המשכת חכמה הגלוי' ממנה הוא באופן זה.

And since the manner in which Chochmah Stimaa itself is drawn is in the manner of 'found from ayin,' therefore, the drawing of revealed Chochmah from it is also in this manner.

ובזה יובן מה שישנם ב' דיעות בענין שמן שצף ע"ג היין אם הוא חיבור או אינו חיבור, דלכאורה א"מ,

With this, we can understand the two opinions regarding oil that floats on wine—whether it is considered a connection or not. Seemingly, this is difficult to understand,34

והרי שמן ויין הם חכמה ובינה, וחכמה ובינה הם תרין רעין דלא מתפרשין, ומהו טעם הדיעה דשמן שצף ע"ג היין אינו חיבור.

for oil and wine are Chochmah and Binah, and Chochmah and Binah are 'two friends who never separate,' so what is the reason for the opinion that oil floating on wine is not considered a connection?

אך הענין הוא, דלהיות ששמן מורה על בחי' חכמה סתימאה כנ"ל, ובחי' חכמה סתימאה היא נבדלת בערך מבחי' חכמה הגלוי',

However, the matter is that since oil points to the level of Chochmah Stimaa, as mentioned above, and Chochmah Stimaa is essentially separate from the revealed Chochmah,

ועד שישנו ענין בחכמה סתימאה שאינו בא בגילוי כלל בחכמה הגלוי' אפילו לא בדרך סיבה (והיינו דנוסף על זה מה שאופן המשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא שבחי' חכמה סתימאה עצמה נשארת בהעלם והיא רק סיבה להמצאת חכמה הגלוי' כנ"ל,

and there is even an aspect of Chochmah Stimaa that does not come into revelation at all in the revealed Chochmah, not even as a cause (that is, in addition to the fact that the manner in which revealed Chochmah is drawn from Chochmah Stimaa is that Chochmah Stimaa itself remains concealed and is only the cause for the discovery of revealed Chochmah, as mentioned above,

ישנו ענין בחכמה סתימאה שאינו בא בגילוי כלל בבחי' חכמה הגלוי') ומכ"ש שאי"ז בא בגילוי בבינה, לכן ישנה דיעה דשמן שצף ע"ג היין אינו חיבור.

there is an aspect of Chochmah Stimaa that does not come into revelation at all in the revealed Chochmah), and certainly not in Binah. Therefore, there is an opinion that oil floating on wine is not considered a connection.

 

והנה כאמור לעיל, דכמו שהמשכת חכמה הגלוי' מחכמה סתימאה הוא רק בדרך תמצא, עד"ז הוא גם בנוגע להמשכת חכמה סתימאה מבחי' שלמעלה ממנה.

Now, as mentioned above, just as the drawing of revealed Chochmah from Chochmah Stimaa is only in the manner of 'discovery,' so too is the drawing of Chochmah Stimaa from the level above it.

דזהו ג"כ מהפי' במ"ש נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, דתחלתן קאי על חכמה סתימאה שהיא שרש הנאצלים כנ"ל,

This is also the explanation of the phrase 'the beginning is wedged in the end, and the end in the beginning,' where 'the beginning' refers to Chochmah Stimaa, which is the root of the emanated beings, as mentioned above.3536

וסופן קאי על בחי' הכתר (שבכתר) דמלכות דא"ק נעשה כתר [ובכללות הבחינות שלמעלה מהשתלשלות,

And 'the end' refers to the level of Kesser (within Kesser), for Malchus of Adam Kadmon becomes Kesser [and, in general, the levels above the order of Hishtalshelus,

בחי' מלכות דא"ק, ולמעלה יותר בחי' מלכות דא"ס שקודם הצמצום, והוא בחי' אות תי"ו, סיום כל האותיות, כמבואר בלקו"ת], שלכן נקרא סוף.

the level of Malchus of Adam Kadmon, and even higher, the level of Malchus of Ein Sof before the tzimtzum, which is the letter 'tav,' the end of all the letters, as explained in Likkutei Torah], and therefore it is called 'end.'37

הנה השייכות דתחלתן לסופן אינו שייכות בהשתלשלות והדרגה, ורק באופן של נעיצה,

Now, the connection of the beginning to the end is not a connection in the order of Hishtalshelus and gradation, but only in the manner of 'wedging' (na'itzah),

שזהו הלשון נעוץ תחלתן בסופן כו'. וכמו שלהפירוש הרגיל המבואר ברוב המקומות בהמאמר נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן (שסופן קאי על סיום ההשתלשלות) הרי מובן שנעיצת התחלה בסוף והסוף בהתחלה אינו בדרך שייכות בסדר השתלשלות והדרגה,

which is the meaning of the phrase 'the beginning is wedged in the end, etc.' And just as, according to the usual interpretation explained in most places in the maamar, 'the beginning is wedged in the end and the end in the beginning' (where 'the end' refers to the end of the order of Hishtalshelus), it is understood that the wedging of the beginning in the end and the end in the beginning is not in the manner of connection in the order of Hishtalshelus and gradation,

שלכן נעיצת התחילה היא בהסוף ונעיצת הסוף הוא בהתחילה (ולא כבסדר השתלשלות שכל מדריגה שייכת למדריגה שבקירוב אלי'), הנה כמו"כ הוא להפירוש שסופן קאי על בחי' שלמעלה מתחלתן,

therefore, the wedging of the beginning is in the end and the wedging of the end is in the beginning (and not as in the order of Hishtalshelus, where each level is connected to the level close to it); so too, according to the interpretation that 'the end' refers to the level above 'the beginning,'

דמה שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן אינו בדרך שייכות שבהדרגה ורק בדרך נעיצה, ובחי' סופן אינו נמשך בבחי' תחלתן והוא רק סיבה אלי', כנ"ל.

that the wedging of the beginning in the end and the end in the beginning is not in the manner of connection by gradation, but only in the manner of wedging, and the level of 'the end' does not extend into the level of 'the beginning,' but is only a cause for it, as mentioned above.

Part 2

Part 2

וזהו ג"כ מה שנתבאר במאמרים הקודמים במ"ש הוי' אלקי אתה ארוממך גו' כי שמת מעיר לגל, שאיתא בזהר שהוי' הוא בחי' נקודה עילאה סתימא.

And this is also what was explained in previous maamarim regarding the verse 'Havayah Elokai Atah Aromimcha... ki samta me'ir legal' ('L‑rd, my G‑d, I will exalt You... for You have lifted me up from the pit to the heap'), as stated in the Zohar that Havayah is the level of the supernal concealed point.383940

ונתבאר בזה דמ"ש בזהר נקודה עילאה הוא לפי שישנה נקודה תתאה והוא בחי' חכמה תתאה, ולכן מדייק בזהר נקודה עילאה, שהיא בחי' חכמה עילאה.

And it was explained there that the Zohar says 'supernal point' because there is also a lower point, which is the level of lower Chochmah, and therefore the Zohar specifies 'supernal point,' which is the level of supernal Chochmah.41

אמנם מה שמוסיף בזהר נקודה עילאה סתימא הוא להורות שהוי' כאן הוא לא בחי' חכמה עילאה סתם כ"א בחי' חכמה סתימאה.

However, what the Zohar adds—'supernal concealed point'—is to indicate that Havayah here refers not just to supernal Chochmah, but specifically to Chochmah Stimaa.

ועל בחינה זו אומר בהפסוק ארוממך, שמרוממים אותה למעלה יותר, והוא הרוממות דבחי' כתר שבכתר, וכנ"ל שחכמה סתימאה הוא בחי' חכמה שבכתר והמקום שלשם מרוממים אותה הוא בחי' כתר שבכתר,

And regarding this level, the verse says 'I will exalt You,' meaning that it is elevated even higher, which is the elevation of the level of Kesser within Kesser. And as mentioned above, Chochmah Stimaa is the level of Chochmah within Kesser, and the place to which it is elevated is the level of Kesser within Kesser,

ולהיות שבחי' כתר שבכתר אינו מקור לבחי' חכמה שבכתר ורק שממנה נמצאת בחי' חכמה שבכתר כנ"ל, לכן אומר על זה הלשון ארוממך, לפי שכתר שבכתר הוא מרומם ונבדל מחכמה שבכתר.

and since Kesser within Kesser is not the source of Chochmah within Kesser, but only from it is Chochmah within Kesser found, as mentioned above, therefore it uses the expression 'I will exalt You,' because Kesser within Kesser is elevated and distinct from Chochmah within Kesser.

וזהו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, דהנה זיתים שמהם עושים שמן, הרי הזיתים עצמם הם מרים,

And this is the meaning of 'And His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives,' for olives, from which oil is produced, are themselves bitter,

וכמרז"ל אמרה יונה כו' יהיו מזונותי מרורין כזית כו', וגם בזה ב' פי' וארז"ל שהזית משכח תלמודו – אבל השמן שבא מהזית משיב תלמודו,

and as our Sages said, 'The dove said... let my sustenance be as bitter as an olive, etc.' And there are also two interpretations here: our Sages said that the olive causes one to forget his learning—but the oil that comes from the olive restores his learning.424344

והענין בעבודה הוא, שזית הוא העבודה דאתכפיא ואתהפכא, שהם דוגמת כתישת הזית, הנה כתיב כתית למאור, שע"י העבודה דכתית מגיעים לבחי' מאור, מקור האור, שממנו נמצא בחי' חכמה, שמן.

And the concept in avodah is that the olive represents the service of iskafya (subjugation) and is'hapcha (transformation), which are analogous to the crushing of the olive, as it is written, 'crushed for the light,' that through the service of crushing one reaches the level of 'ma'or' (source of light), the source of light, from which the level of Chochmah, oil, is found.4546

והיינו שהזית שממנו עושים שמן רומז לבחי' הכתר (כתר שבכתר) שלמעלה מבחי' חכמה סתימאה, דזהו מה שזית הוא מר, כי הנה מתיקות שייך לאור ומרירות לחושך, וכמש"נ ומתוק האור,

That is, the olive from which oil is produced alludes to the level of Kesser (Kesser within Kesser), which is higher than the level of Chochmah Stimaa. This is why the olive is bitter, for sweetness is associated with light and bitterness with darkness, as it is written, 'and the light is sweet.'47

ולהיות שכתר הוא בחי' חושך, בחי' ישת חושך סתרו, וכמאמר כתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח אוכם הוא קמי עה"ע, לכן הזית שמורה על בחי' הכתר הוא מר.

And since Kesser is the level of darkness, as in 'He made darkness His hiding place,' and as the saying goes, 'the supernal Kesser—even though it is a pure and refined light, it is dark before the Ancient of Days,' therefore the olive, which alludes to the level of Kesser, is bitter.4849

והנה הר הזיתים הוא למעלה גם מבחי' זיתים.

And the Mount of Olives is higher even than the level of olives.

וכמו שנת"ל בענין כתר שבכתר וחכמה שבכתר (זית ושמן) שבחי' כתר שבכתר הוא נבדל בערך מבחי' חכמה שבכתר, עד"ז הוא גם בנוגע להערך דזיתים להר הזיתים,

And just as was mentioned above regarding the relationship between Kesser within Kesser and Chochmah within Kesser (olive and oil)—that Kesser within Kesser is essentially distinct from Chochmah within Kesser—so too is the relationship between olives and the Mount of Olives,

שבחי' הר הזיתים הוא נבדל בערך מבחי' זיתים, דזהו מה שצמיחת הזיתים מהר הזיתים הוא רק מבחי' (כח) הצומח שישנו בההר, אבל בחי' הדומם שבדומם שבו, שהוא עצמיות ההר, הוא נבדל מהזיתים.

for the level of the Mount of Olives is essentially distinct from the level of olives. The fact that olives grow from the Mount of Olives is only from the vegetative power within the mountain, but the inanimate aspect of the inanimate, which is the essence of the mountain, is distinct from the olives.

וכמו שידוע בענין הצמיחה, שזה בא לא מעצם העפר ורק מבחי' הצומח שבו, דלכן כשברך על פרי העץ בורא פרי האדמה יצא, דמארעא קא רבי, דיניקת ענפי העץ אינו מעצם האדמה ורק מכח הצמיחה שבו.

And as is known regarding growth, that it does not come from the very essence of the soil, but only from the vegetative power within it; therefore, when one blesses on the fruit of the tree 'Who creates the fruit of the ground,' he fulfills his obligation, for it is from the earth that it grows, for the nourishment of the branches of the tree is not from the very essence of the earth, but only from the vegetative power within it.50

שמזה מובן גודל הפלאת הענין דהר הזיתים, שהוא נבדל בערך גם מבחי' זיתים.

From this, the wondrous distinction of the Mount of Olives is understood, that it is essentially distinct even from the level of olives.

וזהו מ"ש ונבקע הר הזיתים, שלע"ל יומשך בחי' הר הזיתים עצמו, היינו בחי' הדומם שבדומם שבו.

And this is what is meant by 'and the Mount of Olives shall be split,' that in the future the very level of the Mount of Olives will be drawn down, meaning the inanimate aspect of the inanimate within it.

דזהו"ע ונבקע, דהנה ידוע ומבואר בענין האושפיזין דיעקב אומר אז יבקע כשחר אורך, דהגם שהאור שנמשך דרך הבקיעה הוא מעט מזעיר,

This is the concept of splitting, for it is known and explained regarding the Ushpizin that Yaakov says, 'Then your light shall break forth as the dawn,' for although the light that comes through the break is very minimal,51

מ"מ הרי סיבת הבקיעה הוא מצד תגבורת האור, וכידוע המשל מחבית שמתמלאה על כל גדותי' עד שלא תוכל להחזיק את המשקה בתוכה,

nevertheless, the cause of the break is the intensity of the light, as is known from the analogy of a barrel that is filled to overflowing until it can no longer contain the liquid inside it,

שאז היא מתבקעת בבקעים וסדקים והמשקה יוצאת דרך הבקעים, אשר אף שכמות המשקה שיוצאת דרך הבקעים היא מעט מזעיר, הרי בקיעה זו מורה על מילוי החבית כו',

so it bursts open with cracks and fissures, and the liquid comes out through the cracks. Even though the amount of liquid that comes out through the cracks is very little, this bursting indicates that the barrel is full, etc.

והיינו שבאור הבקיעה נראה כח בחי' העצם שלמעלה מבחי' הגילוי ושרשה משם, וכמבואר בסידור שער הסוכות, ויתירה מזה כאן.

That is, in the light that comes through the break, the power of the essence, which is higher than revelation, is apparent, and its root is from there, as explained in the Siddur Shaar HaSukkos, and even more so here.52

וזהו"ע ונבקע הר הזיתים עצמו – לא ע"י פרסא (דופני החבית) וכו' כ"א שיומשך בחי' העצם דהר הזיתים, בחי' הדומם שבו, שלמעלה מבחי' סיבה לזיתים.

And this is the concept of 'and the Mount of Olives itself shall be split'—not by means of a parsa (the walls of the barrel), etc., but rather that the essence of the Mount of Olives, the inanimate aspect within it, which is higher than the cause for olives, will be drawn down.

וזהו מ"ש ונבקע הר הזיתים גו' מזרחה וימה, דמזרח וים הוא קדם ואחור,

And this is what is written, 'and the Mount of Olives shall be split... eastward and westward,' for east and west are 'kedem' and 'achor' (front and back),53

והוא בחי' האורך שנמשך מלמעלה למטה דוגמת הקו דוא"ו שנמשך מלמעלה למטה, הנה אופן ההמשכה בדרך כלל הוא שכל מה שהאור הולך ונמשך הוא מתמעט,

and this is the aspect of length that is drawn from above to below, like the line of a vav that is drawn from above to below. Generally, the manner of drawing down is that the more the light is drawn and extended, the more it diminishes,

דזהו דוקא כאשר תחילת ההמשכה הוא מבחי' השייך להשתלשלות, אמנם לע"ל כשיהי' בקיעת הר הזיתים ויומשך מבחי' העצם שלמעלה מהשתלשלות, אז תהי' ההמשכה מזרחה וימה, למעלה ולמטה בשוה.

but this is only when the beginning of the drawing is from a level that is related to the order of Hishtalshelus. However, in the future, when the Mount of Olives will be split and the essence, which is higher than Hishtalshelus, will be drawn down, then the drawing will be eastward and westward, above and below equally.

וזהו ג"כ מ"ש לאח"ז ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה, צפונה ונגבה הם קו השמאל וקו הימין,

And this is also what is written afterwards, 'and half of the mountain shall move northward and half southward.' North and south are the left and right lines,

הנה לע"ל כשיהי' ונבקע הר הזיתים אז ומש גו' צפונה התבטלות הקוין ממציאותם או התכללות ע"ד לית שמאלא בהאי עתיקא וכו'. וזהו ג"כ מה שמסיים ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד וארז"ל[26] כמו שאני נכתב אני נקרא,

so in the future, when the Mount of Olives will be split, then 'and half... northward,' there will be a nullification of the lines from their existence or an inclusion, as in 'there is no left in this Ancient One,' etc. And this is also what is concluded, 'On that day Havayah will be One and His Name One,' and our Sages said54 'as I am written, so I am pronounced,'

דלהיות שיהי' אז המשכת העצם שהוא למעלה ולמטה בשוה, לכן יהי' למטה כמו שהוא למעלה, נקרא כמו שנכתב.

for since then the essence will be drawn down, which is above and below equally, therefore below will be as it is above—pronounced as it is written.

וזהו ג"כ השייכות דשני הפירושים שבועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים, כי מצד העילוי דבחי' על הר הזיתים הנה מצד זה יהי' אז המשפט בעמידה, שענין העמידה מורה על ההמשכה מראש לרגל בשוה,

And this is also the connection between the two interpretations of 'And His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives,' for from the elevation of the level of 'upon the Mount of Olives,' it follows that then the judgment will be in a standing posture, for standing indicates a flow from head to foot equally,55

וכידוע בענין עמדת להם בעת צרתם, שגם כשמצד העבודה (דכחות פנימיים) ישראל הם במצב דצרתם,

as is known regarding 'You stood for them in their time of distress,' that even when, due to the avodah (of the inner faculties), Israel is in a state of distress,5657

שמצד זה נעשה עת צרתם כפשוטו, הנה בכל צרתם לו צר ואז הנה עמדת להם בעת צרתם, שהעמידה היא מה שנמשך מהראש מיד להרגל.

so that this becomes a time of distress in the literal sense, nevertheless, 'in all their distress, He is distressed,' and then, 'You stood for them in their time of distress,' for standing is when the flow goes from the head straight to the foot.58

וזהו ג"כ מה שלעתיד יהי' המשפט בעמידה, דמשפט הו"ע הבירורים, הנה מצד בחי' ונבקע הר הזיתים שיומשך העצם,

And this is also why, in the future, the judgment will be in a standing posture, for judgment is the concept of birurim (refinements), and from the level of 'and the Mount of Olives shall be split,' when the essence is drawn down,

שאז יהי' ההמשכה קדמה וימה בשוה (כענין העמידה שנמשך מראש לרגל), הנה אז יהי' המשפט בגוים, שיתבררו גם האומות כו'.

then the drawing will be eastward and westward equally (like the concept of standing, where the flow goes from head to foot), and then there will be judgment among the nations, so that even the nations will be refined, etc.

והנה כל הענינים נמשכים ע"י עבודה, וכן הוא גם בענין ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים שזה נמשך ע"י העבודה דבחי' רגלים, כמאמר מטו רגלין ברגלין.

Now, all matters are drawn down through avodah, and so too regarding 'And His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives,' this is drawn down through the avodah of the level of feet, as the saying goes, 'feet touch feet.'59

והענין הוא דהנה בזמן שביהמ"ק הי' קיים הי' אז גילוי אלקות, ועד"ז הי' גם לאחרי החורבן, ותותר בימי רבי,

The matter is as follows: In the time when the Beis HaMikdash stood, there was a revelation of G‑dliness, and similarly after the destruction, and even more so in the days of Rabbi,6061

ובזה"ג נאמר סוכת דוד הנופלת מדרגא לדרגא, לכן בתחלה הי' עיקר העבודה והבירורים בבחי' חב"ד שלכן התנאים ואמוראים הי' עיקר עסקם בלימוד התורה,

and in this generation it is said, 'the fallen Sukkah of David' descends from level to level; therefore, at first, the main avodah and refinement was in the level of Chabad, which is why the Tannaim and Amoraim were primarily occupied with Torah study,62

משא"כ בעבודת התפלה, ועד שהיו כאלו שהיו מתפללים רק פעם אחת בתלתין יומין וכו'. ובזמן שלאח"ז, הנה אז עיקר העבודה הי' בחג"ת, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, שהוא עבודה שבלב, עבודת התפלה.

as opposed to the avodah of prayer, to the extent that there were those who would only pray once every thirty days, etc. In the period that followed, the main avodah was in Chagas—'there is no service like the service of love,' which is avodah of the heart, the avodah of prayer.636465

אמנם בהזמן דעקבות משיחא שנפלה בחי' סוכת דוד עד בחי' רגלים ועקביים שהיא בחי' עשי', הנה עכשיו עיקר העבודה הוא בבחי' נה"י, ובבחי' המעשה, בקיום המצוות בפועל, ובפרט במעשה הצדקה שהיא כללות כל המצוות,

However, in the time of Ikvesa d'Meshicha, when the Sukkah of David has fallen to the level of feet and heels, which is the level of action, now the main avodah is in the level of Netzach-Hod-Yesod, and in action, in the actual fulfillment of mitzvos, and especially in the act of tzedakah, which encompasses all the mitzvos,

כמבואר באגה"ק. וזהו לימוד זכות גדול (אַ גוואַלדיגער לימוד זכות) על דור זה, שכל ישראל שבדור זה בכל המדינות מצטיינים ביותר בנתינת הצדקה,

as explained in Iggeres HaKodesh. And this is a great merit (a gevaldiger limud zechus) for this generation, that all Jews of this generation, in all countries, excel especially in giving tzedakah,66

באופן שלא הי' כן בדורות הקודמים, שע"י עבודה זו מקימים את סוכת דוד מנפילתה, כמבואר באגה"ק שם.

in a manner that was not the case in previous generations, and through this avodah, the Sukkah of David is raised from its fall, as explained there in Iggeres HaKodesh.

וזה שייך בפרט לימי הסוכות, וכדאיתא בזהר בענין האושפיזין ופי' בסידור שער הסוכות שצריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות.

And this is especially relevant to the days of Sukkos, as stated in the Zohar regarding the Ushpizin, and explained in the Siddur Shaar HaSukkos, that one must distribute money to the poor on Erev Sukkos.67

וע"י עבודת הצדקה במעשה, בחי' רגלים, הנה רגלי דנוקבא מעוררים רגלי דדכורא, ועי"ז נמשך ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים,

And through the avodah of tzedakah in action, the level of feet, the 'feet of the feminine' arouse the 'feet of the masculine,' and thereby 'His feet shall stand on that day upon the Mount of Olives' is drawn down,

דמטו רגלין ברגלין, ועי"ז נמשך העצם שלמעלה מבחי' גילוי, וע"ד המבואר בסידור שער הל"ג בעומר שבבחי' הוד שבהוד דוקא נמשך העצם.

for 'feet touch feet,' and through this the essence, which is higher than revelation, is drawn down, as explained in the Siddur Shaar Lag BaOmer, that specifically in the level of Hod within Hod the essence is drawn down.68

וזהו הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם, דבחי' חסדו שלמעלה מהשתלשלות וכמו שגבר עלינו חסדו, וכן בחי' אמת הוי', יומשכו גם בעולם, שיהי' נקרא כמו שנכתב,

And this is the meaning of 'Hallelu es Havayah kol goyim, shabchuhu kol ha'umim, ki gavar aleinu chasdo ve'emes Havayah le'olam'—that the level of His kindness above the order of Hishtalshelus, as in 'His kindness has overwhelmed us,' and likewise the level of 'the truth of Havayah,' will also be drawn into the world, so that it will be pronounced as it is written,

ומצד זה יתבררו גם הגוים, וכנ"ל שמצד הגילוי דועמדו רגליו גו' יהי' גם המשפט בגוים שהו"ע הבירורים, והוא מה שע"י הקרבת הע' פרים שמקריבים בחג הסוכות מכניעים את הע' שרים לקדושה שהם נכנעים לישראל,

and as a result, even the nations will be refined, as explained above, that through the revelation of 'And His feet shall stand, etc.,' there will also be judgment among the nations, which is the concept of refinement, and this is what, through the offering of the seventy bulls on Sukkos, subdues the seventy princes to holiness, so that they are subjugated to Israel,

ואז נמשך אך טוב לישראל וגודל השמחה דזמן שמחתנו בחג הסוכות ומי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, ואח"כ באים לשמיני עצרת, ישראל ומלכא בלחודוהי,

and then only good is drawn to Israel, and the great joy of the time of our rejoicing on Sukkos, and 'whoever has not seen the rejoicing at the Simchas Beis HaSho'eivah has never seen joy in his life.' Afterwards comes Shemini Atzeres, when Israel and the King are alone together,6970

דשמיני עצרת שייך ומרמז על הגילוי דלעתיד, וכמרז"ל כנור של ימות המשיח של שמונה נימין, דבשמיני עצרת (ולעת"ל) ההמשכה היא מבחי' שמן (בשמנונית) והנותן בעין יפה נותן.

for Shemini Atzeres is related to and alludes to the revelation of the future, as our Sages said, 'the harp of the days of Mashiach will have eight strings,' for on Shemini Atzeres (and in the future) the drawing down is from the level of oil (in its richness), and 'one who gives, gives generously.'7172

והנה עניני תשרי הם כלליים לכל השנה וע"מ להמשיכם בכל השנה, וזמן שמחתנו הוא שהשמחה דסוכות ושמיני עצרת ממשיכים בכל השנה כולה,

Now, the matters of Tishrei are general for the entire year, and in order to draw them into the whole year, the time of our rejoicing is that the joy of Sukkos and Shemini Atzeres is drawn into the entire year,73

ועד לושמחת עולם על ראשם בביאת משיח צדקנו אשר ילחם מלחמת ה' ויצליח ושמת מעיר לגל[39],

and up to 'everlasting joy upon their heads,' with the coming of our righteous Mashiach, who will wage the wars of G‑d and succeed, and 'You have made from a city a heap,'7475

שתתבטל מלכות דקליפה, מחורבנה של צור תיבנה ירושלים עיר הקודש ויבנה מקדש במקומו[75] במהרה בימינו אמן.

so that the kingdom of kelipah will be nullified, and from the destruction of Tyre, Jerusalem, the holy city, will be rebuilt, and the Temple will be built in its place76 speedily in our days, Amen.

 

תהלים קיז.

Tehillim 117.1

קיח, ב.

118:2.2

נדפס במאמרי אדה"ז תקס"ט ע' רלח ואילך.

Printed in Maamarei Admor HaZaken 5569, p. 238 and on.3

ועם הגהות – באוה"ת סוכות ע' א'תשנה ואילך.

And with notes—in Ohr HaTorah Sukkos, p. 1351 and on.

וראה חדא"ג שם.

See Chiddushei Daas there.4

סוכה נה, ב.

Sukkah 55b.5

רבה ותנחומא ס"פ פנחס.

Bamidbar Rabbah and Tanchuma, end of Parshas Pinchas.6

ראה אוה"ת שם ע' א'תשנו.

See Ohr HaTorah there, p. 1352.7

ח"ג קג, ב ואילך.

Vol. 3, 103b and on.8

הובא באוה"ת שם.

Cited in Ohr HaTorah there.9

עירובין יג, ב.

Eruvin 13b.10

ראה לקו"ש ח"ג ע' 782.

See Likkutei Sichos vol. 3, p. 782.11

ובכ"מ.

And elsewhere.

פסחים קיח, א.

Pesachim 118a.12

undefined

undefined13

הל' יסוה"ת פ"א ה"ד.

Hilchos Yesodei HaTorah 1:4.14

ראה רמב"ם בסיום ספרו: וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם.

See Rambam at the end of his work: 'They will attain knowledge of their Creator according to human capacity.'15

מקץ מא, טז.

Miketz 41:16.16

וראה תו"א יתרו עא, ד.

See Torah Ohr, Yisro 71d.

ראה שער הכוונות ענין הפסח דרוש א.

See Shaar HaKavanos, Inyan HaPesach, Discourse 1.17

תו"א הוספות קט, ד.

Torah Ohr, Additions 109d.

סה"מ תש"ט ע' 189 (השני).

Sefer HaMaamarim 5709, p. 189 (second).

להעיר מתו"א יז, רע"א. ב"ק צב, ב: כתוב בתורה כו' בנביאים כו' בברייתא.

Note from Torah Ohr 17, 271a. Bava Kama 92b: 'Written in the Torah, etc.; in the Prophets, etc.; in a Beraisa.'18

זכרי' יד, ד.

Zechariah 14:4.19

הצ"צ לנ"ך במקומו.

Tzemach Tzedek on Nach, ad loc.20

הוספה לס' החקירה.

Addition to Sefer HaChakira.

שמו"ר פי"ז, ד.

Shemos Rabbah 17:4.21

תהלים כט, י.

Tehillim 29:10.22

זכרי' שם, ב ואילך.

Zechariah there, 2 and on.23

דברים ב, ה.

Devarim 2:5.24

עקב ח, ח.

Eikev 8:8.25

פסחים נ, א.

Pesachim 50a.26

עקב יא, יד.

Eikev 11:14.27

ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ג ואילך.

See Imrei Binah, Shaar Kriyas Shema, ch. 53 and on.28

עיין ד"ה למען דעת רס"ט (סה"מ תרס"ט ע' מ ואילך).

See maamar beginning 'Lema'an Daas' 569, Sefer HaMaamarim 5669, p. 40 and on.29

ב"ק יז, א.

Bava Kama 17a.30

תענית ז, א.

Taanis 7a.31

ראה זח"א ו, רע"א. תקו"ז ריש תיקון (יט, א).

See Zohar I, 6a; Tikkunei Zohar, beginning of Tikkun 19a.32

תיקון כח (עב, ב).

Tikkun 28 (72b).

ועוד.

And more.

תניא אגה"ק ס"ה (קז, א).

Tanya, Iggeres HaKodesh, sec. 5 (107a).

ועוד.

And more.

איוב כח, יב.

Iyov 28:12.33

טבול יום פ"ב מ"ה.

Tevul Yom 2:5.34

בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ס"ע מ ואילך).

See below—maamar beginning 'Lema'an Daas' cited above (Sefer HaMaamarim 5669, p. 40 and on).35

ספר יצירה פ"א מ"ז.

Sefer Yetzirah 1:7.36

בהר מג, ג.

Behar 43:3.37

בחוקותי נג, ב.

Bechukosai 53b.

בד"ה: זה היום, שיר המעלות, דרשו (סה"מ תשל"א ע' 305 ואילך; 311 ואילך; 318 ואילך).

On the maamar: 'Zeh HaYom,' 'Shir HaMa'alos,' 'Dirshu' (Sefer HaMaamarim 5731, p. 305 and on; 311 and on; 318 and on).38

ישעי' רסכ"ה.

Yeshayah 265.39

ח"ג קצג, ב.

Vol. 3, 193b.40

ראה ביאוה"ז להצ"צ שם.

See Biurei HaZohar by the Tzemach Tzedek there.41

המשך תער"ב ח"א פרק קפד ואילך.

Hemshach Te'arav, vol. 1, ch. 184 and on.

עירובין יח, ב.

Eruvin 18b.42

לקו"ת ר"פ בהעלותך.

Likkutei Torah, beginning of Parshas Behaaloscha.43

הוריות יג, ב.

Horiyos 13b.44

בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ע' מא).

See below—maamar beginning 'Lema'an Daas' cited above (Sefer HaMaamarim 5669, p. 41).45

ר"פ תצוה.

Beginning of Parshas Tetzaveh.46

קהלת יא, ז.

Koheles 11:7.47

תהלים יח, יב.

Tehillim 18:12.48

תקו"ז ת"ע (קלה, ב).

Tikkunei Zohar, Tikkun 70 (135b).49

ברכות מ, א.

Berachos 40a.50

ישעי' נח, ח.

Yeshayah 58:8.51

זח"ג קד, א.

Zohar III, 104a.

רנח, א-ב.

158a-b.52

בהבא לקמן – ראה ד"ה למען דעת הנ"ל (סה"מ תרס"ט ע' מו).

See below—maamar beginning 'Lema'an Daas' cited above (Sefer HaMaamarim 5669, p. 46).53

זח"ג קכט, א.

Zohar III, 129a.54

ועד"ז שם רפט, א.

And similarly there, 289a.

ראה הוספות לספר החקירה להצ"צ ע' 272 ואילך.

See additions to Sefer HaChakira by the Tzemach Tzedek, p. 272 and on.55

ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי קונטרסים ע' שלח ואילך.

See Maamarei Admor HaEmtza'i, Kuntresim, p. Shlach and on.56

המשך תער"ב ח"ג ע' א'רצא ואילך.

Hemshach Te'arav, vol. 3, p. 1271 and on.

סה"מ תרפ"ט ע' 33 ואילך.

Sefer HaMaamarim 5689, p. 33 and on.

ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תשי"ז (תורת מנחם – התוועדויות חי"ח ע' 304 ואילך).

Maamar 'Ve'atah Berachamecha Harabim' 5717 (Toras Menachem—Hisvaaduyos, vol. 18, p. 304 and on).

נוסח הודאת "ועל הנסים" דחנוכה.

Text of the 'Al HaNissim' thanksgiving of Chanukah.57

ישעי' סג, ט.

Yeshayah 63:9.58

תענית טז, א.

Taanis 16a.

זח"ב רנח, א.

Zohar II, 158a.59

סידור (עם דא"ח) סד"ה אני בצדק (כג, א).

Siddur (with Chassidus), maamar 'Ani B'tzedek' (23a).60

שבת קיג, סע"ב.

Shabbos 113b.61

עמוס ט, יא.

Amos 9:11.62

ר"ה לה, א.

Rosh Hashanah 35a.63

ראה זוהר ח"ב נה, ב.

See Zohar II, 55b.64

ח"ג רסז, א.

Vol. 3, 267a.

לקו"ת שלח מב, ג.

Likkutei Torah, Shlach 42c.

ראה תענית ב, סע"א.

See Taanis 2a.65

סי' ט'.

Siman 9.66

רנז, רע"ג.

157a, 273a.67

דש, א ואילך.

Dash, 1 and on.68

סוכה נא, א-ב.

Sukkah 51a-b.69

ראה זח"ג לב, א.

See Zohar III, 32a.70

ערכין יג, ב.

Arachin 13b.71

ב"ב נג, א.

Bava Basra 53a.72

וש"נ.

And elsewhere.

מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ט שם (ע' רלח).

Maamarei Admor HaZaken 5569 there (p. 238).73

אוה"ת סוכות שם (ע' א'תשנו). ועוד.

Ohr HaTorah Sukkos there (p. 1352). And more.

ישעי' לה, יו"ד. שם נא, יא.

Yeshayah 35:10. There 51:11.74

ראה רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"ד.

See Rambam, Hilchos Melachim 11:4.75

ראה פרש"י תולדות כה, כג.

See Rashi, Toldos 25:23.76

מגילה ו, א.

Megillah 6a.

Leave Feedback