023 —מאמרים מלוקט חלק א - אור לי"ג תשרי, הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע, ה'תשמ"א

בסוכות תשבו שבעת ימים גו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.

Basukkos teshvu shivas yamim… lema'an yed'u doroseichem ki vasukkos hoshavti es Bnei Yisrael behotzi'i osam me'eretz Mitzrayim ("You shall dwell in sukkos for seven days… so that your generations will know that I made the Children of Israel dwell in sukkos when I brought them out of the land of Egypt").¹

הנה פסוק זה מביא רבינו הזקן בשו"ע ריש הלכות סוכה ומדייק בלשונו הזהב (דבסוכות הושבתי גו') הם היו ענני כבודו שהקיפם בהם לצל כו' ודוגמא לזה צונו לעשות סוכות העשויות לצל.

The Alter Rebbe cites this verse in his Shulchan Aruch at the beginning of the laws of Sukkah,² and states precisely, in his golden words, that (vasukkos hoshavti…) "these were His Clouds of Glory, with which He surrounded them for shade, etc.,³ and in commemoration of this He commanded us to make sukkos made for shade."

ומבאר אדמו"ר מהר"ש בעל ההילולא בהמאמרים דחג הסוכות שנאמרו לפני מאה שנה, דסכך הסוכה נעשה מענן הקטורת דיוהכ"פ, דענן הוא כמו צל.

The Rebbe Maharash, the baal hahillula, explains in the discourses for the festival of Sukkos that he delivered a hundred years ago⁴ that the sechach (roof covering) of the sukkah is made from the cloud of the incense of Yom Kippur⁵ — for a cloud is like shade.

אלא שביום הכפורים הוא בהעלם עדיין (בכסא), ובא בגילוי ליום חגינו, בחג הסוכות.

On Yom Kippur, however, it is still concealed (bakeseh⁶), and it comes into revelation leyom chageinu ("for the day of our festival"),⁶ on Sukkos.⁷

והנה בסוכה צ"ל צלתה מרובה מחמתה, היינו שבסוכה יש גם חמתה, אלא שצלתה צ"ל מרובה מחמתה.

Now, a sukkah must have "its shade greater than its sun,"⁸ meaning that a sukkah also has some sun,⁹ only its shade must exceed its sun.

ועד"ז ביוהכ"פ יש גם הענין דחמתה, אלא שעיקר העבודה דיוהכ"פ הוא ענין הצל.

Similarly, on Yom Kippur there is also the element of "sun," but the essence of the service of Yom Kippur is "shade."

דהנה ב' הענינים דחמתה וצלתה בהעבודות בביהמ"ק, ועד"ז בתפלות שבמקום קרבנות תקנום, הם עבודת הקרבנות ועבודת הקטורת.

For the two elements of "sun" and "shade" in the services of the Beis HaMikdash — and likewise in the prayers, which were instituted in place of the offerings¹⁰ — are the service of the korbanos (offerings) and the service of the ketores (incense).¹¹

דבקרבנות כתיב לחמי לאשי גו', ואשי, אש שבאה מן ההדיוט וגם אש שירד מן השמים, הו"ע החום, חמתה.

Of the offerings it is written¹² lachmi le'ishai… ("My bread for My fires…"), and "My fires" — both the fire brought by human hands and the fire that descended from Heaven¹³ — represent heat, "sun."

ועבודת הקטורת, שעיקרה הוא הענן, הו"ע צלתה כנ"ל.

The service of the ketores, whose essence is the cloud, represents "shade," as mentioned.

וזהו מה שביוהכ"פ יש הענין דחמתה, שהרי גם אז יש עבודת הקרבנות.

This is why Yom Kippur has the element of "sun": even then there is the service of the offerings.

אלא שעיקר העבודה דיוהכ"פ היא העבודה דקטורת, בחי' צל, ומזה נמשך גם בסוכות, ליום חגינו, שצ"ל צלתה מרובה מחמתה.

But the essence of the service of Yom Kippur is the service of the ketores, "shade"; and from this it extends to Sukkos, leyom chageinu, that the shade must be greater than the sun.

ב) וביאור ההפרש בין קרבנות לקטורת, יובן משמם אשר יקראו להם בלשון הקודש [כתורת הבעש"ט הידועה].

2) The difference between korbanos and ketores will be understood from the names by which they are called in the Holy Tongue [in keeping with the well-known teaching of the Baal Shem Tov¹⁴].

הנה קרבן הוא מלשון קירוב, וכמו שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בדרושי ההילולא שלו שקרבנות הו"ע קירוב הכחות והחושים, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס.

Korban comes from kiruv, drawing near,¹⁵ as my father-in-law, the Rebbe, explains in his hillula discourses¹⁶ that the offerings mean drawing one's faculties and senses near, and raza dekorbana (the mystery of the offering) ascends to raza de'Ein Sof (the mystery of the Infinite).¹⁷

וקטורת הוא לשון קשר [כי כל קשר שבפסוק מתורגם בלשון קטר], דלא רק שהוא מקורב לאלקות, ומקורב בתכלית הקירוב, אלא שהוא גם מקושר עם אלקות, ומקושר בתכלית.

Ketores means a bond, kesher [for every kesher in Scripture is rendered in the Targum with the word ketar¹⁸]: not only is one near to G‑dliness, even utterly near, but one is also bound to G‑dliness, utterly bound.

וההפרש בין קירוב (קרבנות) והתקשרות (קטורת) הוא, דכאשר הוא מקורב לאלקות גם כשהוא מקורב בתכלית הקירוב, הוא בבחי' מציאות עדיין.

The difference between nearness (korbanos) and binding (ketores) is that when one is near to G‑dliness, even utterly near, one is still a separate existence.

וזהו שבקרבנות כתיב לחמי לאשי [והעבודה דקרבנות הו"ע חמתה, כנ"ל], כי העבודה דקרבנות היא בדרך כלל עבודה שע"פ טעם ודעת, וגם זה שנמשך מלמעלה ע"י עבודה זו, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, שייך לטעם ודעת, והאהבה שע"פ טעם ודעת היא בבחי' מורגש, ולכן שייך בה בחי' חום, ותוקפו שלהובא דרחימותא.

This is why of the offerings it is written lachmi le'ishai [and the service of the offerings is "sun," as mentioned]: the service of the offerings is, in general, a service based on reason and understanding;¹⁹ and even what is drawn down from Above through it — nachas ruach lefanai she'amarti vena'aseh retzoni ("a satisfaction before Me that I spoke and My will was done")²⁰ — relates to reason and understanding. Love based on reason and understanding is felt,²¹ and so heat applies to it — the intense flame²² of love.¹¹

משא"כ העבודה דקטורת היא בדרך כלל העבודה ברעותא דלבא שלמעלה מטעם ודעת, שבבחי' זו אין שייך ענין המורגש.

The service of the ketores, by contrast, is in general the service of re'usa deliba (the heart's innermost will), which is above reason and understanding,²³ where nothing is felt.

וזהו שקטורת הוא לשון קשר, שהוא ההתקשרות והדביקות באוא"ס ב"ה בלי שום הרגש, שאינו שום מציאות לעצמו וכל מציאותו הוא רק מה שהוא מקושר עמו, עד שנעשים כולא חד.

This is why ketores means a bond: it is binding and cleaving to the Or Ein Sof (the Infinite Light), blessed be He, without any feeling at all¹¹ — one has no existence of one's own, and one's whole existence is only one's bond with Him, until they become entirely one.

ובלשון הידוע בחד קטירא אתקטרנא בי' בקוב"ה בי' אחידא [דהגם שממשיך גם בי' להיטא, הרי מכיון שבי' להיטא (שם) הוא לאחרי בי' אחידא אין בזה הרגש], דענין בי' אחידא הוא שנעשה חד ממש עם אור אין סוף.

In the well-known words,²⁴ bechad ketira iskatarna bei beKudsha Brich Hu, bei achida ("With one bond I am bound to the Holy One, blessed be He; to Him I am attached") [although it continues bei lehita ("in Him I am aflame"), since bei lehita comes (there) after bei achida, it carries no feeling] — bei achida meaning that one becomes truly one with the Infinite Light.

וזהו גם שהקרבנות היו מקריבים על מזבח החיצון, והקטורת הי' על מזבח הפנימי.

This is also why the offerings were brought on the outer altar, while the ketores was on the inner altar.²⁵

דהנה ידוע שב' מזבחות אלה בנפש האדם הם חיצוניות הלב ופנימיות הלב, כמבואר בלקו"ת ובארוכה בדרושי כ"ק אדמו"ר הצ"צ.

It is known that these two altars, in the soul of man, are the outer heart and the inner heart, as explained in Likkutei Torah,²⁶ and at length in the discourses of the Tzemach Tzedek.²⁷

ולכן עבודת הקרבנות היא במזבח החיצון, כי העבודה שבבחינת התלהבות היא בחיצוניות הלב.

The service of the offerings is therefore on the outer altar, because service with fervor belongs to the outer heart.

וגם לפי שבחיצוניות הלב שייך ענין הבירורים, היינו שיש עדיין מציאות שצריך לבררו ולהעלותו לקדושה.

Also, because the outer heart is where birurim (refinements) apply — that is, there is still an existence that must be refined and elevated to holiness.

משא"כ פנימיות הלב היא למעלה מענין הבירורים, והעבודה דפנימיות הלב היא האהבה וההתקשרות שמצד עצם הנשמה שלמעלה מטעם ודעת.

The inner heart, however, is above birurim, and the service of the inner heart is the love and bond that stem from the essence of the soul, above reason and understanding.²⁸

ג) והנה החילוק שבין עבודת הקרבנות להעבודה דקטורת היא גם בנוגע להדברים המתבררים על ידם.

3) Now, the difference between the service of the offerings and that of the ketores also concerns the things refined through them.

דקרבנות הם מדברים המותרים דוקא, וכמו כל הענינים דתומ"צ שלא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורים ומותרים בפיך.

Offerings come only from permitted things,²⁹ like all matters of Torah and mitzvos, for "only what is pure and permitted in your mouth is fit for the work of Heaven."³⁰

משא"כ בסממני הקטורת היו גם דברים טמאים, וכמו המור שהיא דם של חי' ידוע.

Among the spices of the ketores, however, there were also impure things, such as musk, which is the blood of a certain animal.³¹

וגם בקטורת צ"ל י"א סממנים דוקא (ועד שאם חיסר אחד מכל סממני' חייב מיתה, היפך הענין דקטורת), דמספר י"א הוא בסט"א.

Also,³² the ketores must have specifically eleven spices (to the point that one who omitted any one of its spices incurs the death penalty³³ — the opposite of what ketores is about³⁴), and the number eleven belongs to the sitra achra (the "other side," unholiness).

דהנה ידוע דבקדושה הוא מספר עשר כמאמר עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ומספר י"א הוא בסט"א, י"א כתרין דמסאבותא.

For it is known that in holiness the number is ten, as it is said:³⁵ "Ten and not nine; ten and not eleven" — while eleven belongs to the sitra achra: "the eleven crowns of impurity."³⁶

והענין הוא, דהנה כתיב ואתה מחי' את כולם, אל תקרי מחי' אלא מהוה, שכל הנבראים שבעולם חיותם וגם עצם מציאותם היא מאוא"ס, ומצד עצמם אינם שום מציאות כלל.

The explanation: it is written³⁷ ve'Atah mechayeh es kulam ("And You give life to them all") — do not read mechayeh ("give life") but mehaveh ("bring into being")³⁸: the life, and the very existence, of all created beings comes from the Infinite Light; in themselves they have no existence at all.

וכמו שמבאר בעל ההילולא בד"ה מי כמוכה באלים הוי' מי כמוך נאדר בקודש (שהי' אומרו פעם בשתים או בשלש שנים כדי לטהר את אויר העולם), דהגם שהעולם הוא מציאות ולא אחיזת עינים, מ"מ לית בר מינך, לפי שעיקר ואמיתית מציאותו של כל דבר הוא הכח האלקי המהוה אותו.

As the baal hahillula explains in the discourse beginning Mi chamochah ba'eilim Havayah mi kamochah nedar bakodesh³⁹ (which he would deliver once every two or three years in order to purify the atmosphere of the world⁴⁰): although the world is real and not an illusion, nevertheless leis bar minach ("there is nothing besides You"),⁴¹ for the essence and true existence of every thing is the G‑dly power that brings it into being.

דמזה מובן, שגם הסט"א וגקה"ט הכרח לומר שנמשך להם חיות מאוא"ס, דאל"כ לא היו שום מציאות כלל.

From this it follows that even the sitra achra and the three completely impure kelipos must be said to receive vitality from the Infinite Light, for otherwise they would have no existence at all.

אלא שהחיות המחי' אותם הוא בבחי' מקיף עליהם מלמעלה.

However, the vitality that sustains them is in the mode of a makif, hovering over them from above.

[דהגם שיש ניצוץ דקדושה גם בפנימיותם, הרי ניצוץ זה הוא בבחי' גלות בתוכם (ועד שגם הניצוץ עצמו נעשה כמו רע כמו שמבאר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בד"ה פדה בשלום נפשי), וזה שהם חיים וקיימים הוא מהחיות דקדושה שבבחי' מקיף עליהם מלמעלה].

[Although there is a spark of holiness within them too, that spark is in exile within them (to the point that the spark itself becomes like evil, as the Rebbe (Rashab) explains in the discourse beginning Padah veshalom nafshi⁴²); that they live and endure is from the holy vitality that is a makif over them from above.⁴³]

וזהו שבקדושה הוא מספר עשר ובסט"א מספר י"א.

This is why in holiness the number is ten and in the sitra achra it is eleven.

דהנה כל דבר שבעולם הוא מורכב מעשר ענינים כמ"ש בפרדס, ולכן בקדושה הוא מספר עשר, לפי שהחיות מתאחד עם הדבר שמחי' אותו ואינו נמנה בפ"ע.

Every thing in the world is composed of ten elements, as written in the Pardes;⁴⁴ in holiness the number is therefore ten, because the vitality is united with the thing it animates and is not counted separately.

משא"כ בקליפות וסט"א שהחיות הוא בבחי' מקיף עליהם מלמעלה לכן החיות נמנה בפ"ע.

In the kelipos and sitra achra, however, where the vitality is a makif over them from above, the vitality is counted separately.⁴⁵

וזהו שבקטורת צ"ל י"א סממנים דוקא, כי ע"י העבודה דקטורת, גם הסט"א שהיא במספר י"א נהפכת לקדושה.

This is why the ketores must have specifically eleven spices: through the service of the ketores, even the sitra achra, whose number is eleven, is transformed to holiness.

ויש לומר, דחילוק זה שבין עבודת הקרבנות לעבודת הקטורת בנוגע להדברים המתבררים על ידם הוא מצד החילוק שביניהם בהאדם העובד, שהעבודה דקרבנות היא בחיצוניות הלב והעבודה דקטורת היא בפנימיות הלב.

It may be suggested that this difference between the offerings and the ketores, regarding the things refined through them, stems from the difference between them in the person serving: the service of the offerings is in the outer heart, and the service of the ketores is in the inner heart.

והענין הוא, שכאשר העבודה היא במדידה והגבלה והאדם העובד הוא בבחי' מציאות עדיין, צ"ל זהירות שלא תהי' בעבודתו שום נגיעה, ועאכו"כ שלא תהי' נגיעה מענינים השייכים להמציאות שלו.

The explanation: when the service is measured and limited and the person serving is still a separate existence, he must take care that there be no self-interest in his service — all the more so no self-interest from matters belonging to his own existence.

משא"כ כשהעבודה היא למעלה ממדידה והגבלה הנה ע"י עבודה זו, גם הרע נהפך לטוב, כמו בתשובה שהזדונות נעשות לא רק כשגגות אלא כזכיות [ועד שנעשים לא רק כזכיות (בכ"ף הדמיון) אלא זכיות ממש], כמבואר בארוכה בתו"א.

But when the service is above measure and limitation, through it even evil is transformed to good,⁴⁶ as with teshuvah, through which willful sins become not only like unintentional ones, but like merits⁴⁷ [and indeed not only "like" merits (with the comparative kaf), but actual merits⁴⁸], as explained at length in Torah Or.⁴⁹

וזהו גם הקישור והשייכות דעבודת הקטורת ליוהכ"פ, כי התשובה דיוהכ"פ היא עצם ענין התשובה (תשובה עילאה), וכללות העבודה דעשרת ימי תשובה [ומכ"ש דיוהכ"פ] היא בבחי' יחידה, וכידוע תורת אדמו"ר הזקן בפירוש מאמר רז"ל כאן ביחיד שהעבודה דעשי"ת היא בבחי' יחידה, ומכיון שכנגד בחי' יחידה לא יש בלעו"ז, בבואה דבבואה לית להו, לכן ע"י העבודה והתשובה דיוהכ"פ גם הזדונות נהפכים לזכיות.

This is also the connection of the service of the ketores to Yom Kippur: the teshuvah of Yom Kippur is the very essence of teshuvah (teshuvah ila'ah, "higher teshuvah"),⁵⁰ and the service of the Ten Days of Teshuvah as a whole [all the more so of Yom Kippur⁵¹] is on the level of yechidah (the soul's innermost essence) — as in the well-known teaching of the Alter Rebbe⁵² on the saying of our Sages⁵³ "here, for the individual (yachid)," that the service of the Ten Days of Teshuvah is on the level of yechidah. And since there is no counterpart to yechidah on the side of unholiness — bavu'ah divavu'ah leis lehu ("a reflection of a reflection they do not have")⁵⁴ — through the service and teshuvah of Yom Kippur even willful sins are transformed into merits.

ד) וזהו בסוכות תשבו גו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי גו', דידיעה זו היא (לא רק ענין בכוונת המצוה, אלא גם) חלק בקיום המצוה (כדמוכח גם מלשון אדמו"ר הזקן בשלחנו).

4) This is basukkos teshvu… lema'an yed'u doroseichem ki vasukkos hoshavti…: this knowledge is (not merely a matter of the intention behind the mitzvah, but also) part of the fulfillment of the mitzvah⁵⁵ (as is also evident from the wording of the Alter Rebbe in his Shulchan Aruch⁵⁶).

דהנה סכך הסוכה נעשה (כנ"ל) מענן הקטורת דיוהכ"פ [והשייכות דסוכה לענן הקטורת היא הן מצד זה שהסוכה היא עשוי' לצל וענן הוא כמו צל (כנ"ל), וגם מצד זה שבסוכות הושבתי הם ענני הכבוד], דענין ענן הקטורת דיוהכ"פ הוא בחי' המקיף שלמעלה מטעם ודעת, ובחג הסוכות צריך להמשיך מקיף זה בפנימיות, בסוכות תשבו, וההמשכה בפנימיות היא ע"י הדעת דוקא, כמבואר בארוכה בהמשך וככה של בעל ההילולא.

For the sechach of the sukkah is made (as mentioned) from the cloud of the incense of Yom Kippur [the sukkah being connected to the cloud of incense both because the sukkah is made for shade and a cloud is like shade (as mentioned), and because vasukkos hoshavti refers to the Clouds of Glory]. The cloud of the incense of Yom Kippur is the makif that is above reason and understanding, and on Sukkos this makif must be drawn into inwardness — basukkos teshvu — and drawing it into inwardness is accomplished specifically through Daas (knowledge), as explained at length in the hemshech Vechachah of the baal hahillula.⁵⁷

ובפרט ע"י נטילת ד' מינים, שמורים על ענין האחדות, שעי"ז נמשך הדעת (גם בבחי' נוקבא) למטה יותר, בפנימיותו של כאו"א מישראל.

Especially through taking the Four Kinds, which denote unity,⁵⁸ through which Daas is drawn (also into the Nukva⁵⁹) further down, into the inner being of each and every Jew.⁶⁰

ה) וביאור הענין בעומק יותר יובן ע"פ מה שמבאר בעל ההילולא בהמשך המאמרים הנ"ל בענין ירידת הנשמה בגוף, ועד"ז בענין ירידת המצוות והתלבשותם בדברים גשמיים [וכמו במצות הקרבנות שצריך להקריב בהמה גשמית דוקא, וכן הקטורת היא מי"א סממנים גשמיים דוקא, וכן סכך הסוכה (שהוא דוגמת ענין הקטורת) הוא מדבר גשמי מפסולת גורן ויקב, ועד"ז הוא בשאר המצוות], שהיא ירידה צורך עלי'.

5) The deeper explanation will be understood from what the baal hahillula explains in the series of discourses mentioned above⁶¹ about the descent of the soul into the body, and likewise the descent of the mitzvos and their investment in physical things [as with the mitzvah of the offerings, which require specifically a physical animal; the ketores, made specifically from eleven physical spices; and the sechach of the sukkah (which parallels the ketores), made from a physical thing, the waste of the threshing floor and winepress;⁶² and so with the other mitzvos] — that it is a descent for the sake of ascent.

דשרש הנשמה היא מבחי' התיקון, ושרש הגוף ונה"ב, וכן שרש הדברים הגשמיים שבהם נתלבשו המצוות, הוא בבחי' התוהו שקדם לתיקון.

The root of the soul is in Tikkun (the world of rectification), while the root of the body and the animal soul, and likewise the root of the physical things in which the mitzvos are invested, is in Tohu (the world of chaos), which preceded Tikkun.

וע"י שהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ונה"ב ועוסקת בתומ"צ שנתלבשו בדברים גשמיים, עי"ז היא מבררת את הניצוצות דתוהו שנפלו למטה בהגוף ונה"ב ובדברים הגשמיים (שהמצוות מלובשות בהם) ומעלה אותם לשרשם, ועי"ז נמשך להם האורות דתוהו שלמעלה מהאורות דתיקון, כידוע שהאורות דתיקון הם אורות מועטים ובתוהו היו אורות מרובים.

By descending below, investing itself in the body and animal soul, and engaging in Torah and mitzvos invested in physical things, the soul refines the sparks of Tohu that fell down into the body, the animal soul and the physical things (in which the mitzvos are invested), and elevates them to their source; and through this the lights of Tohu, which are higher than the lights of Tikkun, are drawn to them — as it is known that the lights of Tikkun are few, while in Tohu there were abundant lights.⁶³

ובפרט לפי המבואר שם שריבוי האור דתוהו הוא לא רק ריבוי בכמות (היינו שהוא באותו הסוג של האורות דתיקון ורק שהוא בריבוי גדול מאד), כי אם, שהאורות דתוהו הם בסוג אחר לגמרי.

Especially according to what is explained there⁶⁴ that the abundance of the light of Tohu is not only an abundance in quantity (the same kind as the lights of Tikkun, only in far greater amount), but that the lights of Tohu are of an entirely different kind.

ובמכ"ש מזה שאמרו רז"ל על אור שנברא ביום הראשון שהי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, שביאור הלשון מסוף העולם ועד סופו (אף שלכאורה הי' צ"ל מתחלת העולם ועד סופו) הוא דכללות כל העולמות נחלקים לב' בחינות, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, והכוונה במסוף העולם ועד סופו היא מסוף העולם דעלמא דאתגליא מלמעלמ"ט ועד סופו דעלמא דאתכסיא מלמטלמ"ע, דמזה מובן שענין הריבוי דאור זה (אור שנברא ביום הראשון) לגבי האור דשאר הימים הוא לא רק ריבוי בכמות אלא שהוא ריבוי שאינו בערך כלל.

This follows all the more from what our Sages said⁶⁵ about the light created on the first day, that with it a person could see "from one end of the world to the other." The meaning of "from one end of the world to the other" (though seemingly it should have said "from the beginning of the world to its end") is that all the worlds as a whole divide into two categories, alma de'iskasya (the hidden world) and alma de'isgalya (the revealed world); and "from one end of the world to the other end" means from the end of the revealed world, at its top, to the end of the hidden world, at its bottom. From this it is understood that the abundance of this light (the light created on the first day), compared to the light of the other days, is not merely greater in quantity but beyond all comparison.

וכל זה הוא בעולם התיקון גופא [שהרי גם אור שנברא ביום ראשון הוא מבחי' התיקון], שכללות האורות דתיקון הם אורות מועטים.

And all this is within the world of Tikkun itself [for the light created on the first day also belongs to Tikkun], where the lights as a whole are few.

ומזה מובן במכ"ש בענין ריבוי האור שהי' בבחי' התוהו, שנוסף על הריבוי בכמות, הי' (וזהו עיקר מעלתו) אור נבדל בערך לגמרי מהאור דתיקון.

From this we understand, all the more so, the abundance of light in Tohu: in addition to its abundance in quantity, it was (and this is its chief advantage) a light utterly beyond comparison with the light of Tikkun.

וע"י שהנשמה, ששרשה מבחי' התיקון, מבררת ומתקנת את הניצוצות שנפלו למטה בדברים הגשמיים, עי"ז נמשכים האורות מרובים דתוהו בכלים מרובים דתיקון.

And when the soul, whose root is in Tikkun, refines and rectifies the sparks that fell down into physical things, the abundant lights of Tohu are drawn into the abundant vessels of Tikkun.

וזהו שירידת הנשמה בגוף היא ירידה צורך עלי', דשרש הנשמה הוא (כנ"ל) בבחי' התיקון [אלא שבתיקון גופא היא בבחי' הכי עליונה, דישראל עלו במחשבה], וע"י שיורדת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ומבררת את הניצוצות שנפלו למטה מטה (לבירא עמיקתא), דזה גופא שנפלו למטה מטה ביותר הוא מצד זה ששרשם הוא למעלה מעלה ביותר, עי"ז נעשה בה תוספת עילוי למעלה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

This is why the soul's descent into the body is a descent for the sake of ascent. The root of the soul is (as mentioned) in Tikkun [but within Tikkun itself at the very highest level, for "Israel arose in thought"⁶⁶]; and by descending me'igra ramah levira amikta ("from a lofty roof to a deep pit")⁶⁷ and refining the sparks that fell lowest of all (into the deep pit) — and that they fell lowest of all is itself because their root is highest of all⁶⁸ — an added elevation is brought about in the soul, higher than it was before its descent.⁶⁹

וכידוע תורת האריז"ל עה"פ כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, דזה שהלחם מחי' את האדם (אף שהלחם הוא צומח והאדם הוא מדבר) הוא לא מצד הלחם לבדו, כי אם, מצד מוצא פי הוי' שבהלחם, היינו מהמאמר תדשא הארץ דשא.

As in the well-known teaching of the Arizal on the verse⁷⁰ ki lo al halechem levado yichyeh ha'adam ki al kol motza fi Havayah yichyeh ha'adam ("man does not live by bread alone, but by everything that comes from the mouth of G‑d does man live"): that bread sustains man (although bread is vegetative and man is a speaking being) is not due to the bread alone, but to the utterance of G‑d within the bread — the utterance⁷¹ tadshei ha'aretz deshe ("Let the earth sprout vegetation").

וזה שהאדם צריך להמוצא פי הוי' שבהלחם דוקא (אף שגם באדם מלובש דבר הוי' מהמאמר נעשה אדם) הוא לפי שמוצא פי הוי' שבהלחם הוא מבחי' התוהו, ולכן על ידו דוקא יחי' האדם שמבחי' התיקון.

And that man needs specifically the utterance of G‑d within the bread (although G‑d's word is invested in man too, from the utterance⁷² na'aseh adam — "Let us make man") is because the utterance of G‑d within the bread derives from Tohu; therefore it is specifically through it that man, who derives from Tikkun, lives.

וכמו שהוא בלחם, עד"ז הוא בכל עניני האדם [דלחם כולל כל עניני אכילה ושתי' וגם כל צרכי האדם], כולל גם עבודת האדם בתומ"צ, שע"י שהאדם מברר את הדברים הגשמיים [ע"י שעושה אותם לשם שמים, ועאכו"כ ע"י קיום המצוות בדברים הגשמיים עצמם], הנה על מוצא פי הוי' שבדברים הגשמיים יחי' האדם, שמתוסף עילוי בנשמת האדם למעלה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

As with bread, so with all of a person's affairs [for "bread" includes all eating and drinking⁷³ and all human needs as well⁷⁴], including his service in Torah and mitzvos: by refining physical things [by doing them for the sake of Heaven,⁷⁵ and all the more so by fulfilling mitzvos with the physical things themselves], "by the utterance of G‑d" within physical things "does man live" — an elevation is added to his soul, higher than it was before its descent.

ומכיון שהאור דתוהו הוא נבדל בערך לגמרי (כנ"ל), לכן גם העילוי שמתוסף בהנשמה הוא עילוי שלא בערך כלל.

And since the light of Tohu is utterly beyond comparison (as mentioned), the elevation added to the soul is also beyond all comparison.⁷⁶

ו) ועפ"ז יובן בעומק יותר גודל העילוי דעבודת הקטורת על עבודת הקרבנות, כי ע"י העבודה דקטורת מתבררים גם הניצוצות שנפלו בגקה"ט, ועד שגם זדונות נעשות כזכיות, ומכיון שכל שנפל למטה מטה ביותר מורה ששרשו הוא למעלה מעלה ביותר, הרי מובן שניצוצות אלו (שנפלו בגקה"ט ובפרט בזדונות) הם מלמעלה יותר גם מהניצוצות ודברים הגשמיים (המותרים) שמתבררים ע"י עבודת הקרבנות.

6) In light of this we can understand more deeply how much greater the service of the ketores is than the service of the offerings. Through the service of the ketores even the sparks that fell into the three completely impure kelipos are refined, until even willful sins become like merits; and since whatever fell lowest of all shows that its root is highest of all, it is understood⁷⁷ that these sparks (which fell into the impure kelipos, and especially into willful sins) come from higher even than the sparks and (permitted) physical things refined through the service of the offerings.

והיינו שבתוהו גופא הם בבחי' נעלית יותר.

That is, within Tohu itself they are on a loftier level.

דזהו שאמרו רז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולים לעמוד בו, לפי שבעלי תשובה מבררים מגקה"ט וצדיקים גמורים מבררים רק מנוגה.

This is what our Sages said:⁷⁸ bimkom sheba'alei teshuvah omdin ein tzaddikim gemurim yecholim la'amod bo ("In the place where baalei teshuvah stand, even the perfectly righteous cannot stand") — because baalei teshuvah refine from the three impure kelipos, while the perfectly righteous refine only from kelipas nogah.⁷⁹

וזהו גם שהגילויים דלע"ל תלויים (בעיקר) במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות דוקא [ובזמן הגלות גופא בהזמן דעקבתא דמשיחא], כי עיקר הענין די"א כתרין דמסאבותא הוא בזמן הגלות [ובפרט בעקבתא דמשיחא], ולכן ע"י מעשינו ועבודתנו בזמן הגלות ממשיכים אור בלתי מוגבל, אלה תולדות פרץ תולדות מלא, שהוא נעלה יותר גם מתולדות מלא שהי' בעת הבריאה (אלה תולדות השמים והארץ בהבראם), שעולם על מילואו נברא.

This is also why the revelations of the Time to Come depend (primarily) on our deeds and service specifically during the time of exile⁸⁰ [and within exile itself, in the time of ikvesa diMeshicha, "the footsteps of Moshiach"]: the "eleven crowns of impurity" prevail chiefly in the time of exile [and especially in ikvesa diMeshicha], and therefore through our deeds and service in exile we draw down unlimited light — eileh toldos Peretz ("these are the generations of Peretz"),⁸¹ where toldos is written full⁸² — higher even than the "full" toldos at the time of creation⁸³ (eileh toldos hashamayim veha'aretz behibar'am — "these are the generations of heaven and earth when they were created"⁸⁴), when "the world was created in its fullness."⁸⁵

וזהו גם מעלת הקטורת דיוהכ"פ על הקטורת דכל השנה, כי הקטורת דיוהכ"פ הו"ע התשובה שזדונות נעשות כזכיות [כי העבודה דיוהכ"פ היא בבחינת יחידה שבנפש, והיינו דבעשי"ת גופא (כאן ליחיד) הנה עיקר הגילוי (והעבודה) דבחינת יחידה הוא ביום הכפורים אחת בשנה, וזה שזדונות נעשות לזכיות ממש הוא על ידי העבודה דבחי' יחידה], וענין זה [שזדונות נהפכים לזכיות] מגיע בבחי' פנימיות עתיק.

This is also the superiority of the ketores of Yom Kippur over the ketores of the rest of the year: the ketores of Yom Kippur represents the teshuvah through which willful sins become merits⁸⁶ [for the service of Yom Kippur is on the level of yechidah of the soul; that is, within the Ten Days of Teshuvah themselves ("here, for the individual") the chief revelation (and service) of yechidah is on Yom Kippur, achas bashanah ("once a year")⁸⁷; and that willful sins become actual merits is through the service of the level of yechidah] — and this [willful sins being transformed into merits] reaches the level of penimiyus Atik (the innermost dimension of Atik).⁸⁶

וגם ענין זה שייך ליוהכ"פ, כידוע דביוהכ"פ הוא עליית המלכות בבחי' עתיק.

This too relates to Yom Kippur, as it is known⁸⁸ that on Yom Kippur Malchus ascends into Atik.

וזה נעשה גם הכנה והקדמה להגילוי דלע"ל [שיהי' ג"כ ע"י עבודת התשובה דוקא, כמאמר משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא], שאז יהי' הגילוי דפנימיות עתיק.

And this also becomes a preparation and prelude to the revelation of the Time to Come [which will also come specifically through the service of teshuvah, as the saying goes,⁸⁹ Moshiach asa le'asva tzaddikaya bis'yuvta — "Moshiach comes to bring the righteous to teshuvah"], when penimiyus Atik will be revealed.⁹⁰

ז) והנה כל העילויים הנ"ל שנעשים בהנשמה ע"י העבודה בעוה"ז דוקא, ובעוה"ז גופא במשך זמן הגלות, היו בה גם לפני ירידתה.

7) Now, all the elevations described above, brought about in the soul specifically through service in this world, and in this world during the time of exile, were in it even before its descent.

וכמובן מתורת הרב המגיד בפירוש מאמר רז"ל ישראל עלו במחשבה, שהוא כמשל הבן שצורתו חקוקה במחשבת האב, ומכיון שאצל השי"ת העבר והעתיד אחד לכן גם קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במחשבה.

As is understood from the teaching of the Maggid⁹¹ on the saying of our Sages "Israel arose in thought"⁶⁶: it is like a son whose image is engraved in his father's mind; and since for G‑d past and future are one, even before Israel were created their image was engraved in His thought.

דמזה מובן, שגם העילוי שנעשה בהנשמה ע"י ירידתה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ועבודתה שם בבחי' עומק ופנימיות הלב, ובזה גופא בדרגא הכי נעלית (עצמות נקודת הלב), שעי"ז היא מתעלית למעלה יותר מכפי שהיתה בשרשה בבחי' האלקים אשר נתנה, גם צורה זו (של הבן, כמו שהוא בתכלית השלימות) היתה חקוקה במחשבתו ית'.

From this it is understood that even the elevation brought about in the soul through its descent "from a lofty roof to a deep pit," and its service there in the depth and inwardness of the heart — and within that, at its loftiest level (the very essence of the point of the heart)⁹² — through which it rises higher than it was at its root, in the level of ha'Elokim asher nesanah ("G‑d who gave it")⁹³: this image too (of the son in his ultimate perfection) was engraved in His thought.

אלא שזהו בכח, ובכדי שיהי' עילוי זה בפועל, הנה זה נעשה ע"י ירידתה למטה ועבודתה בפועל בלימוד התורה ובקיום המצוות, ובפרט ע"י העבודה דקטורת דיוהכ"פ שהיא עבודת התשובה, וע"י הישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים שעי"ז נעשה המשכת וגילוי המקיף דענן הקטורת דיוהכ"פ.

But this is in potential; for this elevation to be actual,⁹⁴ it comes about through the soul's descent below and its actual service in Torah study and the fulfillment of mitzvos — especially through the service of the ketores of Yom Kippur, which is the service of teshuvah, and through dwelling in the sukkah and taking the Four Kinds, which bring about the drawing down and revelation of the makif of the cloud of incense of Yom Kippur.

ועד"ז בהימים שבין יוהכ"פ לסוכות, דזה עוסק בסוכתו וזה בלולבו.

So too in the days between Yom Kippur and Sukkos, when "this one is busy with his sukkah and that one with his lulav."⁹⁵

דזהו הטעם של זה שיום א' דסוכות הוא ראשון לחשבון עונות, לפי שבמשך ד' ימים אלו כל ישראל עסוקים (רק) במצוות, ובמילא אין שייך שיעשו איזה דבר בלתי רצוי.

This is the reason the first day of Sukkos is "the first for the reckoning of sins":⁹⁶ during these four days all of Israel are busy (only) with mitzvos, so it is not possible that they do anything undesirable.

ומובן, דכאשר ד' ימים אלו הם כדבעי הנה גם לאחרי שמתחיל החשבון, הוא באופן אחר לגמרי, וע"ד הידוע בענין מה שגם צדיקים גמורים אומרים על חטא, חטא מלשון חסרון, בדקות דדקות.

It is understood that when these four days are as they should be, then even after the reckoning begins it is of an entirely different kind — as is known regarding why even the perfectly righteous say Al chet:⁹⁷ chet in the sense of a deficiency,⁹⁸ in the subtlest of subtleties.

ומ"ש ראשון לחשבון עונות הכוונה בזה היא לא לעונות כפשוטם (כולל גם מי שיש בידו למחות ולא מיחה) אלא לעונות מלשון עיוות ועיקום, ועד שגם זה אינו שייך, ועיוות ועיקום הוא בתכלית הדקות, וכמו שנתבאר לעיל בפירוש הכתוב כי כשלת בעונך.

And "the first for the reckoning of sins" does not refer to sins in the plain sense (including one who could have protested and did not⁹⁹), but to avonos in the sense of distortion and crookedness — and even that does not really apply; it is distortion and crookedness of the utmost subtlety, as explained above¹⁰⁰ on the verse¹⁰¹ ki chashalta ba'avonecha ("for you have stumbled in your iniquity").

ועי"ז, הנה גם הקטורת דיוהכ"פ, שענינה הוא תשובה דזדונות נהפכים לזכיות, הוא ג"כ על עונות (וזדונות) שבתכלית הדקות.

Accordingly, the ketores of Yom Kippur too, which represents the teshuvah that transforms willful sins into merits, likewise concerns sins (and willful sins) of the utmost subtlety.

ולאחרי יוהכ"פ ממשיכים בחי' המקיף דענן הקטורת בהענינים דסוכה ולולב כמו שהם דברי הרשות עדיין וישראל מכינים ומכשירים אותם למצוה,

After Yom Kippur, the makif of the cloud of incense is drawn into the sukkah and lulav while they are still ordinary, permitted objects that Israel prepare and make fit for the mitzvah,

ובפרט לאחרי שמקיימים בהם מצות ישיבה בסוכה ונטילת ד' מינים בחג הסוכות זמן שמחתנו, ונמשך שמחה על כל השנה כולה, שמחה תמידית, שעובדים את ה' בתמידות בשמחה ובטוב לבב, וזה נעשה הכנה קרובה לשמחת עולם על ראשם שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

and especially after the mitzvos of dwelling in the sukkah and taking the Four Kinds are fulfilled with them on the festival of Sukkos, zman simchaseinu ("the season of our rejoicing"), joy is drawn down over the entire year¹⁰² — constant joy,¹⁰³ serving G‑d constantly besimchah uvetuv levav ("with joy and gladness of heart")¹⁰⁴ — and this becomes a near preparation for simchas olam al rosham ("everlasting joy upon their heads")¹⁰⁵ in the true and complete Redemption through Moshiach Tzidkeinu. May he come and redeem us and lead us upright to our land, speedily in our days, truly.