ה כסלו
וְהִנֵּה סוּלָּם מוּצָּב אַרְצָה[1] - תְּפִלָּה הִיא סוּלַּם הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁל הַנְּשָׁמָה בֶּאֱלֹקוּת.
וְהַגַּם שֶׁהוּא מוּצָּב אַרְצָה, הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה הִיא בְּהוֹדָאָה לְבַד, אֲבָל וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, בִּבְחִינַת בִּיטּוּל עַצְמִי אֲבָל בָּא לָזֶה ע"י[2] הַקְדָּמַת הַהַשָּׂגָה וְהַהֲבָנָה בִּפְסוּקֵי דְזִמְרָא בִּרְכוֹת ק"ש[3] וק"ש.
- 1 "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" [ויצא, בראשית כח, יב].
- 2 ע"י – עַל יְדֵי.
- 3 ק"ש – קְרִיאַת שְׁמַע.
Hei Kislev
"And behold, a ladder set upon the earth"[1] — tefillah is the ladder of the soul's bond with G‑dliness.
And although it is "set upon the earth" — the beginning of davening is hoda'ah (acknowledgment) alone — nevertheless "its top reaches heavenward," to a state of bittul atzmi (self-nullification). But one comes to this by first having comprehension and understanding in Pesukei d'Zimrah, the blessings of Kerias Shema, and Kerias Shema.