ביאור על הנ"ל
ולתוספת ביאור במש"ל ע"פ ויגש כו', בענין שלעתיד יהיה עליית המלכות למעלה מז"א כו'.
יובן ממ"ש בברכה אחרונה דנשואין: "מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים כו'. בא"י משמח חתן עם הכלה".
וצ"ל הטעם לשינוי לשון הברכות?
שמתחלה אמר: "משמח חתן וכלה", ואח"כ אמר: "עם הכלה"?
וגם צריך להבין ענין, "קול חתן וקול כלה"?
והענין הוא, מ"ש: "משמח חתן וכלה", קאי אזמן הזה.
ומ"ש: "עם הכלה", קאי אלעתיד.
דהיינו, אחר שכבר אמר: "מהרה ישמע", דהיינו בביאת הגואל, אז אח"כ אומר: "עם הכלה".
ולהבין הטעם, מפני מה אמר על לעתיד דוקא "עם הכלה".
הענין, כי יש אירוסין ונשואין.
כי בזמזן הזה הוא בחינת אירוסין, כמ"ש: "תורה צוה לנו משה מורשה". אל תקרי "מורשה" אלא "מאורשה".
וכמ"ש: "ביום חתונתו", זה מ"ת, בחי' אירוסין.
כי במ"ת, אף שהיה גילוי פנים בפנים, היינו רק בבחי' חיצוני' בלבד, באיסור והיתר.
אבל פנימית התורה, שהוא בחי' ענג האלהי שבתורה, לא נתגלה אז עדיין, ונשאר בבחי' מקיף מלמעלה.
וה"ז דומה לבחי' אירוסין, שגם שם אינו נמשך עדיין בבחינת פנימית, רק הארה חיצוני'.
וכל עיקר האור בבחינת מקיף, כמו טבעת קדושין, שהוא עגול ומקיף ע"ג היד.
אבל לעתיד שיהיה בחי' גילוי פנימי' התורה, שהוא ענג העליון שבתורה, אז יהיה בבחי' נשואין: "כי בועליך עושיך", "האשה נקנית כו'".
כי ענין נשואין הוא ג"כ, אחרי שכבר בא האור בבחי' פנימית:
והנה ידוע דכעת בגלות, המל' מקבלת האור ע"י ז"א, שהוא מקבל בעצמו מאימא.
וכמ"ש: "בעטרה שעטרה לו אמו". והוא משפיע אח"כ למל'.
אבל לעתיד נאמר: אשת חילל עטרת בעלה, שתהיה המל' עטרת בעלה, ז"א. שתתעלה יותר למעלה הימנו, כי נעוץ סופן בתחלתן כו'.
וזהו הטעם למשארז"ל: "עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש".
ולכן עתה בזמן הזה נאמר: "משמח חתן וכלה", שהכלה היא המל' מקבלת האור ע"י החתן ז"א.
ולעתיד אחרי שכבר תתעלה, אז נאמר: "משמח חתן עם הכלה", שעל ידי הכלה הוא משמח את החתן, מפני שאשת חיל היא עטרת בעלה כנ"ל.
וזהו שכתוב: "מהרה ישמע כו' קול כלה כו'".
כי עתה בגלות נאמר: "נאלמתי דומיה", שהיא בחי' שתיקה. ו"כאלם לא יפתח פיו כו'".
ולכך החתן הוא אומר: "הרי את מקודשת לי", והכלה שותקת.
אבל לעתיד כשתתעלה מעלה מעלה, אז תהיה ג"כ משפעת, ונק' "קול כלה".
וכמו"כ יובן ענין שמונה עשרה.
צלותא בחשאי, הוא רק בזמן הזה, שהנוקבא היא בחי' מקבל ולא משפיע.
אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחי' משפיע, כמו הדכר עצמו, אז יהיה שמנה עשרה בקול רם, ויהיה קול כלה. וד"ל: