צורת הדף באתר היברובוקס

משנה

הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים.

הכל ממירין - בהמת חולין זו תחת זו של הקדש:

לא שאדם רשאי להמיר,

לא שאדם רשאי להמיר - דהא כתיב לא ימיר:

אלא שאם המיר מומר,

מומר - דמתפיס עלה קדושה ושתיהן קדושות:

וסופג את הארבעים:

וסופג את הארבעים - משום לאו דלא ימיר:

גמרא

הא גופא קשיא, אמרת: הכל ממירין - לכתחילה.

והדר תני: לא שאדם רשאי להמיר - דיעבד?

לא שאדם רשאי דיעבד - בתמיה? דלכתחלה אינו רשאי להמיר אבל דיעבד שפיר דמי:

ותיסברא: הכל ממירין לכתחילה - אדקשיא לך ממתניתין תיקשי לך קרא. דכתיב: (ויקרא כז) לא יחליפנו ולא ימיר אותו.

ולא ימיר - ומתני' קתני דהכל ממירין אפי' לכתחלה:

אלא אמר רב יהודה הכי קתני: הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים לא שאדם רשאי להמיר שאם המיר מומר וסופג את הארבעים:

ה"ג אלא הכי קתני הכל מתפיסין בתמורה אחד כו' - כלומר שתופסת קדושת תמורה בבהמה בין על פי אנשים בין על פי נשים/ ומשמע (אפי') דיעבד כמו דאם המירה אפילו אשה  תופסת על פיה קדושת תמורה ולא שאדם רשאי להמיר כו':

הכל לאיתויי מאי - לאיתויי יורש.

יורש - שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה:

ודלא כר' יהודה.

דתנן: יורש - סומך. יורש - ממיר. דברי ר' מאיר.

יורש סומך - על קרבן אביו שהפרישו אביו בחייו ולא הספיק להקריבו עד שמת:

ר' יהודה אומר: יורש אינו סומך, ויורש אינו ממיר.

מאי טעמא דרבי יהודה?

מאי טעמא דר' יהודה - דאמר יורש אינו ממיר:

יליף תחילת הקדש מסוף הקדש. מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו ממיר.

ה"ג יליף תחילת הקדש מסוף הקדש - גמר התחלת הקדש כגון תמורה:

מסוף הקדש - דהיינו סמיכה דהויא סמוך לשחיטה ואי קשיא והא קרי לה לתמורה סוף הקדש במסכת נזיר (דף לא.) משום דלא איירי התם בסמיכה כלל והויא לה תמורה סוף  הקדש לגבי קרבן שהמירו בו דאותו קרבן הוי ראשון וחילופיו הוי שני אבל הכא דקא משתעינן בסמיכה הויא לה תמורה תחילת הקדש לגבי סמיכה שהיא לבסוף תיכף לשחיטה:

וסמיכה גופה מנלן?

מנלן - דיורש אינו סומך:

תלת (ויקרא ג) קרבנו כתיבי.

תלתא קרבנו כתיבי - בשלמים בפ' ויקרא מואם זבח שלמים קרבנו עד ואם עז קרבנו ובשלשתם כתיב סמיכה:

חד - קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים. וחד - קרבנו ולא קרבן חבירו. וחד - קרבנו ולא קרבן אביו.

ולר' מאיר דאמר יורש סומך והכתיב קרבנו?

הכתיב קרבנו - דמשמע על קרבן עצמו הוא סומך ולא על קרבן אביו:

ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה.

בעלי חוברין לסמיכה - שאם נשתתפו ב' או ג' על קרבן אחד קרינא אכל חד וחד קרבנו וכולן סומכין בו:

ורבי יהודה בעלי חוברין לסמיכה לית ליה.

לית ליה - דודאי אינו טעון סמיכה כיון דלא מייחד קרבן דידהו כלומר כיון דלא הוי חלוט אכל אחד ואחד וכי כתיב קרא לקרבנו ולא לקרבן אביו:

מאי טעמא - דהא לא מיחד קרבן דידהו.

ואיבעית אימא לעולם אית ליה וקרבן עובד כוכבים וקרבן חבירו מחד קרא נפקא.

מחד קרא נפקא - דמשמע קרבנו ולא שליח בין של ישראל בין של עובד כוכבים דלמעוטי עובד כוכבים עצמו שלא יסמוך לא צריך דאמרינן במנחות (דף צג.) ובתורת כהנים בני  ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין העובדי כוכבים סומכין:

דאייתר ליה חד לבעלי חוברין לסמיכה:

ואייתר ליה כו' - ואכתי הוי קרבנו שלישי לקרבנו ולא קרבן אביו [דס"ד] דשל אביו לאו כלאחר דמי אלא כשלו:

ור"מ דאמר יורש ממיר מאי טעמא?

אמר לך: (ויקרא כז) אם המר ימיר לרבו' היורש