דף כ,א
מחוורתא ר' ישמעאל, כרבי מאיר סבירא ליה, דחייש למיעוטא.
רבינא אמר, אפילו תימא רבנן, כי אזלי רבנן בתר רובא, ברובא דלא תלי במעשה, אבל רובא דתלי במעשה, לא.
רובא דתלי במעשה - כגון עיבור הבהמה דתלי בהרבעה ואיכא למיחש שמא לא עלה עליה זכר הילכך ספק:
ת"ר, "עז בת שנתה, ודאי לכהן.
מיכן ולהלן, ספק.
רחל, בת שתים, ודאי לכהן.
מיכן ולהלן, ספק.
פרה, בת שלש, ודאי לכהן.
מיכן ולהלן, ספק.
חמורה, כפרה.
ר' יוסי ברבי יהודה אומר, חמורה, בת ארבע שנים.
עד כאן דברי רבי ישמעאל.
כשנאמרו דברים לפני רבי יהושע, אמר להן, צאו אמרו לו לר' ישמעאל, טעית.
אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת, היה כדבריך.
[אבל אמרו], סימן הוולד
בבהמה דקה, טינוף.
ובגסה, שליא.
ובאשה, שפיר, ושליא.
ואני אין אני אומר כן, אלא.
ואני איני אומר כן - איני חולק עליך בלשון שמועתי אלא בלשון אחר ולקמן מפרש מאי איכא בין סבריה לגמריה:
עז שטינפה בת ששה, יולדת בתוך שנתה.
רחל שטינפה בת שנתה, יולדת בתוך שתים.
אמר ר' עקיבא, אני לא באתי לידי מדה זו, אלא כל שידוע שביכרה, אין כאן לכהן כלום.
וכל שלא ביכרה, הרי זו לכהן.
ספק, יאכל במומו לבעלים".
במאי קמיפלגי ר' ישמעאל ור' יהושע?
במאי קמיפלגי - ר' ישמעאל וגמריה דר' יהושע דקתני אבל אמרו:
לימא בטינוף פוטר קמיפלגי?
בטינוף פוטר פליגי - דרבי ישמעאל דמשוי ליה ודאי בכור סבר דאי נמי טניף בתוך שנתה לא מיפטרא:
רבי ישמעאל סבר, טינוף, אינו פוטר.
ורבי יהושע סבר, טינוף פוטר.
אי דחזינן דטינוף, דכולי עלמא לא פליגי דטינוף פוטר.
והכא, בחוששין לטינוף קא מיפלגי.
רבי ישמעאל סבר, אין חוששין לטינוף.
ור' יהושע סבר, חוששין לטינוף.
ולא חייש?!
והאמר רבא, מחוורתא רבי ישמעאל כר"מ ס"ל, דחייש למיעוט?
כי חייש, לחומרא.
לחומרא - כגון גבי רישא דשמעתא דאי הוה אזלינן בתר רובא הוה משוינן ליה פשוט ודאי (דהא) מכאן ואילך (הוה) הילכך חייש למיעוט לחומרא ומשוי ליה ספק אבל הכא אי חייש למיעוט קולא הוא דאפילו בת שנתה משוי ליה ספק:
לקולא, לא חייש.
ואיבעית אימא, בין לקולא בין לחומרא חייש.
והכא במטנפת וחוזרת ויולדת בתוך שנתה, קמיפלגי.
דרבי ישמעאל סבר, מטנפת אינה חוזרת ויולדת בתוך שנתה.
והא, מדאוליד, ודאי לא טניף.
ור' יהושע סבר, מטנפת, חוזרת ויולדת בתוך שנתה.
"ואני איני אומר כן, אלא עז שטינפה בת ששה, יולדת תוך שנתה. רחל שטינפה בת שנתה, יולדת בתוך שתים".
מאי איכא בין גמריה לסבריה?
גמריה - אבל אמרו (אית ליה דזעירי): סבריה - ואני איני אומר כן כו':
שטינפה בסוף ששה. ואיכא בינייהו דזעירי.
דטינוף בסוף ששה - שראינוה שהתחילה לטנף בתחלת חדש שביעי:
דאמר זעירי, "אין טינוף פחות משלשים יום".
אין טינוף פחות מל' יום - דאינה מקבלת זכר עד ל' יום:
לגמריה, אית ליה דזעירי.
לגמריה - דלא ידעינן שטינפה בת ששה אדר' ישמעאל פליג דאמר בת שנתה ודאי לכהן וקא"ל איהו אפילו ילדה בתוך שנתה ספק דלמא טניף בתוך ג' חדשים או ד' משנולד וחזרה וילדה בתוך שנתה והיכא דחזינן דלא טניף עד סוף ששה וטינפה בסוף ששה כדאמר רבי יהושע בסבריה ההוא בכור מעליא הוא דההוא טינוף לאו טינוף גמור הוא דאם טינוף היה לא הוה ילדה בתוך שנתה עד יום אחד בשנה שניה דטינוף הוי כל חדש שביעי כזעירי וה' חדשים ימי העיבור הרי כלתה שנתה ולא תלד עד למחר דכל חדשי עיבור בעינן שלמים ואחר כך יולדת למחר כדאמרינן במסכת נדה (דף לח) ויתן ה' לה הריון בגימט' רע"א וט' חדשים של ל' יום הוו ר"ע ימים וביום רע"א כתב קרא דיולדת:
לסבריה, לית ליה דזעירי.
לסבריה - ואף על גב דחזינא דלא טניף עד סוף ששה נמי ספיקא הוא דלית ליה דזעירי:
ואיבעית אימא, דכולי עלמא אית להו דזעירי.
והכא, ביולדת למקוטעין קמיפלגי.