בת מזגא חמרא - שריא.
בת מזגא חמרא - זה שמה:
וסימניך, "יפה כח הבן, מכח האב".
יפה כח הבן - הלכה היא בפרק כל הנשבעין בשבועות (דף מח.):
אמר רב יהודה: שקיטנא,
שקיטנא - שם העוף ויש בהן שני מינין אותם ששוקיהן ארוכין וגופו אדום שרי:
אריכי שקי וסומקי - שריא.
וסימניך, "מורזמא".
מורזמא - שם עוף שהיה מוחזק להם בטהור ושוקיו ארוכין וגופו אדום:
גוצי וסומקי - אסירי.
וסימניך: "ננוס - פסול".
ננוס פסול - במומי כהנים בבכורות (דף מה:):
אריכי שקי, וירוקי - אסירי.
וסימניך: ירוקין - פסולין.
ירוקין פסולין - גבי נחמרו מעיה תנן ליה במתניתין (לעיל דף נו.):
אמר רב יהודה: "שלך" - זה השולה דגים מן הים.
זה השולה דגים מן הים - אינהו הוו בקיאי ביה והוא עורב המים:
"דוכיפת" -שהודו כפות.
שהודו כפות - כרבלתו עבה, ודומה כמי שכפולה לתוך הראש וכפותה שם. והוא עוף גדול כתרנגול וקורין לו פואו"ן שלביי"א:
תניא נמי הכי: ""דוכיפת" - שהודו כפות".
וזהו שהביא שמיר לבית המקדש.
וזהו שהביא שמיר למקדש - דהא נגר טורא מתרגמינן ליה, והוא תרנגולא ברא. ובגיטין בפרק מי שאחזו (דף סח:) מפרש מאי עביד ביה דמנגר ביה טוריא:
ר' יוחנן: כי הוה חזי שלך, אמר: (תהילים לו) "משפטיך תהום רבה".
ומשפטיך אף בתהום רבה - שזמנתה שלך לשפוט ולעשות נקמתך בדגת הים להמית המזומנים למות. לשון מורי. לישנא אחרינא לנמלה הוא אומר צדקתך כהררי אל שמזונותיה מזומנין לה בלא טורח, ועם מי שאתה נשפט אתה דנו עד תהום רבה כגון שלך שטורח לבקש שם מזונותיו:
כי הוה חזי נמלה, אמר: (תהילים לו) "צדקתך כהררי אל".
צדקתך כהררי אל - דאפי' נמלה אית ליה חיותא כגדולה:
אמר אמימר: לקני, ובטני - שריין.
שקנאי, ובטנאי.
לקני ובטני שריא שקנאי ובטנאי מקום שנהגו כו':
מקום שנהגו לאכול אוכלין.
מקום שנהגו שלא לאכול , אין אוכלין.
אטו במנהגא תליא מילתא?
אין.
ולא קשיא. הא, באתרא דשכיחי פרס ועזניה.
דשכיחי - שראינום שהוחזקו שם פרס ועזניה - אסירי, דהני נמי בחד סימן אתו ושמא ממינם הן. באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה - שרו דהא מסתמא לא מחזקינן להו דלא שכיחי בישוב:
הא, באתרא דלא שכיחי פרס ועזניה.
אמר אביי: קואי, וקקואי - אסירי.
קקואתא - שריא.
במערבא: מלקו עילוה, וקרו לה תחוותא[1].
ת"ר: (ויקרא יא) ""תנשמת" - באות שבעופות.
באות שבעופות - עוף הצועק בלילה צואיט"ה בלע"ז:
אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים?
באות שבשרצים - טלפ"א. תרי תנשמת כתיבי חד בעופות וחד בשרצים:
אמרת, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.
"דבר הלמד מענינו".
דבר הלמד מענינו - אחד מי"ג מדות היא:
במה הכתוב מדבר - בעופות, אף כאן - בעופות.
תניא נמי גבי שרצים כה"ג.
""תנשמת" - באות שבשרצים.
אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות?
אמרת, צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.
"דבר הלמד מענינו".
במה הכתוב מדבר - בשרצים, אף כאן בשרצים.
אמר אביי: באות שבעופות - קיפוף.
קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים:
באות שבשרצים - קורפדאי.
קורפדאי - טלפ"א:
אמר רב יהודה: "קאת" - זו הקוק.
"רחם" - זו שרקרק.
א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם?
כיון שבא רחם, באו רחמים לעולם.
רחמים - מטר:
אמר רב ביבי בר אביי: והוא דיתיב אמידי,
אמידי - על שום דבר:
ועביד שרקרק.
ועביד שרקרק - כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק:
וגמירי, דאי יתיב אארעא,
דאי יתיב אארעא - ואינו עומד אלא יושב ומצפצף סימן בשורה הוא:
אארעא - שאין דרכו כן:
ושריק - אתא משיחא.
שנאמר: (זכריה י) "אשרקה להם, ואקבצם".
א"ל רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי: והא ההוא דיתיב בי כרבא,
בי כרבא - חרישה:
ושרק, ואתא גלל,
גללא - אבן גלל מן המרום:
אפסקיה למוחיה?
א"ל: ההוא ביידא הוה.
בדייא - כמו בדאה בדאי ושקרן ולפיכך לקה:
ת"ר. ""עורב" - זה עורב.
"את כל העורב" - להביא עורב העמקי.
"למינו" - להביא עורב הבא בראשי יונים".
העמקי וראשי יונים - לקמיה מפרש:
אמר מר: "עורב - זה עורב".
אטו קמן קאי?
אטו קמן קאי - כיון דלמינהו נמי עורב קא מפרשת ליה, ועורב קמא דלא יהבת ביה סימנא הי ניהו וכי בידו היה התנא אוחזו ומראה זה עורב סתם היה לו לומר עורב זה עורב פלוני:
אלא אימא: "עורב - זה עורב אוכמא".
וכן הוא אומר: (שיר השירים ה) "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב".
"העמקי", חיוורא.
וכן הוא אומר: (ויקרא יג) "ומראהו עמוק מן העור", כמראה חמה, העמוקה מן הצל.
חמה אצל צל נראית עמוקה וכן כל לבן ושחור בבשר נראה הלבן עמוק כך בהרת לבנה היא:
"ועורב הבא בראשי יונים",
אמר רב פפא, לא תימא דאתי בריש יוני,
בריש יוני - לפני היונים:
אלא דדמי רישיה לדיונה.
Start here
ת"ר. ""הנץ" - זה הנץ.
זה הנץ - אשפרוי"ר:
"למינהו" - להביא את בר חיריא".
בר חיריא - שרינקא. והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני. ש"מ אין לך קרוי נץ אלא אחד:
מאי בר חיריא?
אמר אביי: שורינקא.
אמר רב יהודה: "החסידה" - זו דיה לבנה.
למה נקרא שמה חסידה?
שעושה חסידות עם חברותיה.
חסידות - מחלקת מזונותיה:
"האנפה" - זו דיה רגזנית.
למה נקרא שמה אנפה?
שמנאפת עם חברותיה.
שמנאפת - כמו התאנף בי (דברים ד): בספר ויקרא כתיב ואת הדאה ואת האיה למינה, ובמשנה תורה כתיב והראה ואת האיה והדיה למינה.
אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה דרבא אמר רב:
עשרים וארבעה עופות טמאין הן.
א"ל רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא דהיכא?
אי דויקרא, עשרים הוו?
אי דמשנה תורה, עשרים וחד הוו?
וכי תימא "דאה" דכתיבא בויקרא, ולא כתיבא במשנה תורה, שדייה עלייהו.
אכתי, עשרין ותרין הוו?
אמר ליה: הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב,
אבוה דאמך. רב חנן בר רבה שהיה חמוה דרב חסדא בעשרה יוחסין (קדושין דף פא:): דהאנפה למינה, דאיה דויקרא למינה, למינו דעורב, למינהו דנץ:
(ויקרא יא) "למינה", "למינה", "למינו", (דברים יד) "למינהו" - הרי כאן ארבע.
אי הכי, עשרין ושית הוו?
אמר אביי, "דאה" ו"ראה", אחת היא.
דאה - דויקרא וראה דמשנה תורה אחת היא:
דאי סלקא דעתך תרתי אינון