שנאמר: (שיר השירים ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה,

מטתו שלשלמה - שכנו של מקום:

ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל,

ששים גבורים - תלמידי חכמים וששים לאו דוקא:

כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה,

מלומדי מלחמה - מלחמתה של תורה: אם ברור לך: הדין כבקר שהוא מאיר:

איש חרבו על יריכו מפחד בלילות".

פחדה של גיהנם, שדומה ללילה.

 

דרש ר' יאשיה, ואיתימא רב נחמן בר יצחק, מאי דכתיב: (ירמיהו כא, יב) "בית דוד כה אמר ה', דינו לבקר משפט, והצילו גזול מיד עושק"?

וכי בבקר דנין, וכל היום אין דנין?

אלא ^אאם ברור לך הדבר כבקר - אמרהו.

אומרהו - והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט:

ואם לאו - אל תאמרהו.

ר' חייא בר אבא א"ר יונתן, מהכא: (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את".

אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך - אומרהו. ואם לאו - אל  תאמרהו.

אמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שיושבין בדין - קולר תלוי בצואר כולן.

קולר תלוי - עונשה של הטייה:

פשיטא?

לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו.

לתלמיד היושב לפני רבו - ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר. נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה:

רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה, מיכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב.

אמר: "כי היכי דלימטיי' שיבא מכשורא".

דנמטיין שיבא מכשורא - שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי:

שיבא - נסורת כמו (הושע ח) כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין:

רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמיה מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסיא אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא.

טבחי - בקיאין בטריפות:

כי אתא רב דימי אמר, דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב: (משלי כט, ד) "מלך במשפט - יעמיד ארץ. ואיש תרומות - יהרסנה".

אם דיין דומה למלך שאינו צריך לכלום - יעמיד ארץ.

אם דומה הדיין למלך - שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה שהוא עשיר:

ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות - יהרסנה.

שמחזר על הגרנות - לשאול תרומותיו ואף זה צריך לחזר לשאול ב"ד:

דבי נשיאה, אוקמו דיינא דלא הוה גמיר.

א"ל ליהודה בר נחמני, מתורגמניה דריש לקיש, "קום עליה באמורא".

קום עליה באמורא - להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך:

קם גחין עליה, ולא א"ל ולא מידי.

פתח ואמר: (חבקוק ב, יט) "הוי אומר לעץ - הקיצה. עורי - לאבן דומם, הוא יורה. הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו".

^בועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין.

שנאמר: (חבקוק ב, כ) "וה' בהיכל קדשו, הס מפניו כל הארץ".

וה' בהיכל קדשו - סמוך להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה עורה לאבן וגו' הוא יורה הנה הוא תפוש וגו' כתב הס מפניו כל הארץ יכלה על עון הזה את כל הארץ:

אמר ריש לקיש: כל ^גהמעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון - כאילו נוטע אשירה בישראל.

שנאמר: (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך".

וסמיך ליה: (דברים טז, כא) "לא תטע לך אשירה כל עץ".

כל עץ - משמע דיין דכתיב (דברים כג) כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד:

אמר רב אשי: ^דובמקום שיש תלמידי חכמים, כאילו נטעו אצל מזבח.

אצל מזבח - ות"ח מכפרין ומגינין כמזבח:

שנאמר: (דברים טז, כא) "אצל מזבח ה' אלהיך".

 

כתיב: (שמות כ, יט) "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב".

אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי, הא דעץ שרי?!

אמר רב אשי: אלוה הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב.

אלוה הבא בשביל כסף - דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך:

רב כי הוה אתי לבי דינא.

לדינא - לדון:

אמר הכי: "ברעות נפשיה, לקטלא נפיק.

לקטלא - לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר:

וצבי ביתיה, לית הוא עביד,

וצבי ביתיה לית הוא עביד - צרכי ביתו אינו עושה כאן:

וריקן לביתיה עייל,

וריקן לביתיה עייל - שאינו משתכר כאן כלום:

ולואי שתהא ביאה כיציאה".

ולואי שתהא ביאה - שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש:

כי הוי חזי אמבוהא (דספרי) אבתריה,

אמבוהא - סיעת אנשים:

אמר: (איוב כ, ו) "אם יעלה לשמים שיאו [וגו'] כגללו לנצח יאבד (וגו')".

אם יעלה לשמים וגו' - כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך:

כגללו - גלל רעי:

מר זוטרא חסידא, כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא,

מכתפי להו - נושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר:

בשבתא דרגלא - שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל:

אמר הכי: (משלי כז, כד) "כי לא לעולם חוסן, ואם נזר לדור ודור".

דרש בר קפרא, מנא הא מילתא דאמרו רבנן: ^ה"הוו מתונין בדין"?

מתונים - רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו:

דכתיב: (שמות כ, כב) "לא תעלה במעלות".

במעלות - בחזקה ובמרוצה:

וסמיך ליה: (שמות כא, א) "ואלה המשפטים".

אמר ר' אליעזר: ^ומניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש?

על ראשי עם קדש - שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן:

שנא': "לא תעלה במעלות, וסמיך ליה: "ואלה המשפטים".

וסמיך ליה ואלה המשפטים - כלומר אף לשופטים אני מזהיר:

"אשר תשים", "אשר תלמדם" מיבעי ליה?

אמר רבי ירמיה, ואיתימא רבי חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין.

כלי הדיינים - דשייכא בהו שימה דבר המטלטל:

רב הונא כי הוה נפק לדינא, אמר הכי: "אפיקו לי מאני חנותאי: מקל, ורצועה, ושופרא, וסנדלא".

רצועה - למלקות:

מקל - למכת מרדות עד שיחזור בו:

שופר - לשמתא ונידוי:

סנדל - לחליצה:

(דברים א, טז) "ואצוה את שופטיכם בעת ההיא".

ואצוה - כל צואה לשון זירוז הוא דתניא (קדושין דף כט:) כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים:

אמר רבי יוחנן: כנגד מקל ורצועה תהא זריז.

(דברים א, טז) "שמוע בין אחיכם ושפטתם". אמר רבי חנינא: ^זאזהרה לבית דין, שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו.

שמע - דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע:

ואזהרה לבעל דין, שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו.

קרי ביה נמי: "שמע בין אחיכם".

רב כהנא אמר מהכא: (שמות כג, א) מ"לא תשא", "לא תשיא".

לא תשא - לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי לא תשיא אזהרה לבעל דין:

 

(דברים א, טז) "ושפטתם צדק".

אמר ריש לקיש: צדק את הדין, ואחר כך חתכהו.

 

(דברים א, טז) "בין איש ובין אחיו (ובין גרו)". אמר רב יהודה: ^חאפילו בין בית לעלייה.

בין איש ובין אחיו - שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע"י מעות:

"ובין גרו". אמר רב יהודה: אפילו בין תנור לכירים.

בין גרו - לשון מגור תשמישי דירה אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים:

(דברים א, יז) "לא תכירו פנים במשפט". רבי יהודה אומר: לא תכירהו.

לא תכירהו - אם הוא אוהבך:

רבי אלעזר אומר: לא תנכרהו.

לא תנכרהו - אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו:

אושפיזכניה דרב, אתא לקמיה לדינא.

אמר לו: "לאו אושפיזכני את?"

אמר ליה - ההוא גברא לרב:

ולאו אושפיזכני את - כלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד:

אמר לו: "אין".

א"ל - רב אין:

אמר ליה: "דינא אית לי".

אמר ליה ההוא גברא דינא אית לי - ורוצה אני שתהא דיין:

אמר ליה: