באסרטיא,
אסרטיא - דרך כבושה לרבים:
ופרה רצה בין הכרמים, הרי זו אבידה.
טלית בצד גדר, קרדום בצד גדר, ופרה רועה בין הכרמים, אין זו אבידה.
ג' ימים זה אחר זה, הרי זו אבידה.
ראה מים ששוטפין ובאין,
ששוטפין ובאין - לשדה חבירו:
הרי זה גודר בפניהם.
אמר רבא: (דברים כב, ג) לכל אבידת אחיך - לרבות אבידת קרקע.
אמר רבא לכל אבידת כו' - מילתא באפיה נפשיה היא דאמרה רבא בבי מדרשא:
א"ל רב חנניה לרבא: תניא דמסייע לך: ראה מים ששוטפין ובאין, הרי זה גודר בפניהם.
א"ל: אי משום הא, לא תסייעי.
הכא במאי עסקינן? בדאיכא עומרין.
אי דאיכא עומרין, מאי למימרא?
מאי למימרא - ותיפוק ליה משום עומרין שישנן בכלל אבידה דדמו לפרטא דשה ושלמה ולמה לי לכל לרבוינהו:
לא צריכא, דאית בה עומרין דצריכי לארעא.
מהו דתימא: כיון דצריכי לארעא, כי גופה דארעא דמיין, קמ"ל:
מצא חמור ופרה [וכו']:
הא גופה קשיא.
אמרת: מצא חמור ופרה רועין בדרך, אין זו אבידה.
רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים, הויא אבידה.
אימא סיפא: חמור וכליו הפוכים, ופרה רצה בין הכרמים, הרי זו אבידה.
רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה, הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים, אין זו אבידה?
אמר אביי: (איוב לו, לג) יגיד עליו ריעו.
תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה, והוא הדין לרועה בין הכרמים.
רועה בדרך - איכא תרתי למעליותא חדא דרועה ועוד דאפילו רצה לא מסתקבא רצה בין הכרמים איכא תרתי לגריעותא חדא דרצה ועוד דכרמים מסקבי לה רצה בדרך איכא חדא לגריעותא דרצה ומתקלקלת בריצתה אי נמי תלך למרחקים רועה בין הכרמים חדא לגריעותא דזימנין דמסתקבא:
תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה, והוא הדין לרצה בדרך.
א"ל רבא: אי יגיד עליו ריעו, ליתני קילתא, וכ"ש חמירתא.
ליתני רצה בדרך דהויא אבידה, וכ"ש רצה בין הכרמים.
ולתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה, וכ"ש רועה בדרך.
אלא אמר רבא: רצה ארצה לא קשיא.
הא דאפה לגבי דברא, הא דאפה לגבי מתא.
רועה ארועה נמי לא קשיא: כאן באבידת גופה, כאן באבידת קרקע.
והא באבידת גופה כו' - מפרש ואזיל לה:
כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה, הא רועה בין הכרמים הויא אבידה - באבידת קרקע.
באבידת קרקע - וחייב להוציאה משום הפסד כרמים:
וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה, הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה - באבידת גופה.
דרצה בין הכרמים מסקבא, ורועה בין הכרמים לא מסקבא.
ורועה בין הכרמים, נהי דלא מסקבא, תיפוק ליה משום אבידת קרקע?
בדכותי.
ותיפוק ליה משום אבידת גופה, דדלמא קטלו לה?
באתרא דמתרו והדר קטלי.
ודלמא אתרו בה?
אי אתרו בה ולא אזדהרו בה, ודאי אבידה מדעת היא:
החזירה וברחה, החזירה וברחה [וכו']:
א"ל ההוא מדרבנן לרבא: אימא: השב - חדא זמנא, תשיבם - תרי זמני?
א"ל: השב - אפי' ק' פעמים משמע.
תשיבם - אין לי אלא לביתו, לגינתו ולחורבתו מנין?
לגינתו ולחורבתו מנין - דהויא השבה ופטור:
ת"ל: תשיבם - מ"מ.
ה"ד?
אי דמינטרא, פשיטא.
אי דלא מינטרא, אמאי?
לעולם דמינטרא, והא קמ"ל, דלא בעינן דעת בעלים.
דעת בעלים - לומר לו שמור פרתך שהחזרתיה לגינתך שמצאתיה אובדת:
וכדר' אלעזר, דאמר: הכל צריכין דעת בעלים,
הכל צריך דעת בעלים - גנב גזלן וד' שומרים שהשיבו צריכין להודיעו ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותן דכיון דידע שאבדה ולא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה:
חוץ מהשבת אבידה, שהתורה ריבתה השבות הרבה.
(דברים כב, ז) שלח תשלח.
שלח - לגבי שלוח הקן:
אימא: שלח - חדא זימנא, תשלח - תרי זמני?
תרתי זמני - ואנן תנן שלחה וחזרה שלחה וחזרה אפילו ארבע וה' פעמים חייב:
א"ל: שלח - אפי' מאה פעמים משמע.
תשלח - אין לי אלא לדבר הרשות,
לדבר הרשות - שאין צריך לצפור אלא לאוכלה:
לדבר מצוה מנין?
לדבר מצוה מנין - היה צריך לטהר בו את המצורע מנין שאסור באם על הבנים ת"ל תשלח:
ת"ל: תשלח - מ"מ.
א"ל ההוא מדרבנן לרבא: ואימא: (ויקרא יט, יז) הוכח - חדא זימנא, תוכיח - תרי זמני?
א"ל: הוכח - אפי' ק' פעמים משמע.
תוכיח - אין לי אלא הרב לתלמיד, תלמיד לרב מנין?
ת"ל: הוכח תוכיח - מ"מ.
(שמות כג, ה) עזב תעזוב עמו - אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין?
עזב תעזוב - פריקה:
ת"ל: עזב תעזוב - מ"מ.
(דברים כב, ד) הקם תקים עמו - אין לי אלא בעליו עמו, שאין בעליו עמו מנין?
הקם תקים - טעינה:
ת"ל: הקם תקים - מ"מ.
ולמה ליה למכתב פריקה, ולמה ליה למיכתב טעינה?
צריכי.
דאי כתב רחמנא פריקה, הוה אמינא: משום דאיכא צער בעלי חיים, ואיכא חסרון כיס.
חסרון כיס - שהבהמה מתקלקלת:
אבל טעינה, דלאו צער בעלי חיים איכא, ולא חסרון כיס איכא, אימא לא.
ואי אשמעינן טעינה, משום דבשכר.
משום דבשכר - שנותנין לו שכר דאיכא למ"ד לקמן (דף לב.) טעינה בשכר פריקה בחנם:
אבל פריקה, דבחנם, אימא לא.
צריכא.
ולר"ש, דאמר: אף טעינה בחנם, מאי איכא למימר?
לר"ש לא מסיימי קראי.
לא מסיימי קראי - הי משמע טעינה והי משמע פריקה ואי כתב חדא הוה אמינא לפריקה אתא אבל טעינה לא כתב רחמנא אידך לטעינה:
למה לי למכתב הני תרתי, ולמה לי למכתב ' אבידה?
למה לי למכתב אבידה - השבת אבידה לכתוב או הא או הא וליגמר מניה דהא כולהו אזהרות ממון ישראל הוא:
צריכי.
דאי כתב רחמנא הני תרתי, משום דצערא דמרה איתא, צערא דידה איתא.
צערא דמרה - הוא העומד שם ואין יכול לטעון לבדו וכן לפרוק:
אבל אבידה, דצערא דמרה איתא, וצערא דידה ליתא, אימא לא.
ואי אשמעינן אבידה, משום דליתא למרה בהדה
דליתא למרה בהדה - שיטרח בהשבתה: