גמרא
זה הנמכר {לעבודה זרה} עצמה אמר ליה התם הא אהדריה קרא דתני דבי רבי ישמעאל הואיל והלך זה ונעשה כומר {לעבודה זרה} אימא לידחי אבן אחר הנופל תלמוד לומר (ויקרא כה) אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו ואימא גאולה תהיה לו כי היכי דלא ליטמע בין {הגוים} הא לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא אמר רב נחמן בר יצחק תרי קראי כתיבי כתיב (ויקרא כה) אם עוד רבות בשנים וכתיב (ויקרא כה) ואם מעט נשאר בשנים וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות אלא נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו ואימא הכי קאמר היכא דעבד תרי ופש ליה ד' ניתיב ליה ד' מכסף מקנתו עבד ד' ופשו ליה תרתי ניתיב תרתי כפי שניו א"כ נכתוב קרא אם עוד רבות שנים אם מעט נשאר שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת עבד עברי הנמכר {לגוי} נגאל לחצאין או אינו נגאל לחצאין גאולתו (ויקרא כה) גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינו נגאל לחצאין אף האי נמי אינו נגאל לחצאין או דילמא לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן א"ל לאו אמרת התם נמכר כולו ולא חציו ה"נ נגאל כולו ולא חציו אמר אביי אם תימצי לומר נגאל לחצאין משכחת לה לקולא ולחומרא לקולא זבניה במאה יהב ליה חמשין פלגא דדמי ואשבח וקם על מאתן אי אמרת נגאל לחצאין יהיב ליה מאה ונפיק ואי אמרת אין נגאל לחצאין יהיב ליה מאה וחמשין ונפיק והאמרת נתרבה כספו מכסף מקנתו כגון דאוקיר וזל ואוקיר משכחת לה לחומרא זבניה במאתן יהיב מאה פלגי דדמי ואיכסף וקם על מאה אי אמרת נגאל לחצאין יהיב ליה חמשין ונפיק ואי אמרת אין נגאל לחצאין הנך מאה פקדון נינהו גביה יהיב להו ניהליה ונפיק
בעא מיניה רב הונא בר חיננא מרב ששת, המוכר בית בבתי ערי חומה, נגאל לחצאין, או אינו נגאל לחצאין?
המוכר בית בעיר חומה - שהוא נגאל, עד שנה, ולא יותר:
נגאל לחצאין - אם נתן חצי דמיו בתוך שנה, מפריק פלגיה או לא:
"גאולתו"' "גאולתו"' משדה אחוזה גמר.
גאולתו - "ימים תהיה גאולתו":
מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין.
אף האי, נמי אינו נגאל לחצאין.
או דילמא, היכא דגלי, גלי.
היכא דגלי - ב"כדי גאולתו" למימרא דכולה גאולה בעינן, גלי:
היכא דלא גלי, לא גלי.
והיכא - דלא כתיב בה "כדי", לא מייתינן ליה:
א"ל, ממדרשו של ר"ש נשמע, שלוה וגואל, וגואל לחצאין.
שלוה - אם אין לו, לוה מאחרים, וגואל.
מה שאין כן מוכר בשדה אחוזה, דבעינן, "והשיגה ידו". (ויקרא כה)
משמע נמי שגואל לחצאין:
דתניא, (ויקרא כז) "אם גאל יגאל".
ואם גאל יגאל - במקדיש שדה אחוזה:
מלמד, שלוה וגואל, וגואל לחצאין.
אמר ר"ש, מה טעם?
לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה, שיפה כחו, שאם הגיע יובל, ולא נגאלה, חוזרת לבעליה ביובל.
הורע כחו, שאינו לוה וגואל, וגואל לחצאין.
לפי שמצינו כו' - ר"ש דריש טעמא דקרא בכל דוכתא. (ב"מ דף קטו).
והכא נמי יהיב טעמא לקרא.
ואשמעינן, דהקפידה תורה לחזור.
שלא תפקע אחוזה מיורשים.
(ו)לפי שיפה כח מוכר, שאין נחלתו נפקעת, שהרי חוזרת לו ביובל.
לפיכך לא חש ליפות כחו, ללוות, ולגאול לחצאין.
אבל מקדיש, לפי שהורע כחו להפסיד נחלתו ביובל.
כדכתיב, (ויקרא כז) "והיה השדה בצאתו ביובל קדש" וגו'.
ומתחלק לכהנים.
ייפה הכתוב כחו בתחלת פדיונו, ללוות, ולגאול לחצאין.
ומהכא אית לן למיגמר נמי, מוכר בית בבתי ערי חומה, דלוה וגואל, וגואל לחצאין.
שהרי הורע כחו ליחלט בסוף שנה, ולא יצא ביובל:
מקדיש, שהורע כחו, שאם הגיע יובל ולא נגאלה, יוצאה לכהנים ביובל.
יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין.
האי מוכר בית בבתי ערי חומה נמי.
הואיל והורע כחו, שאם מלאה לו שנה תמימה, ולא נגאלה, נחלט.
יפה כחו, שלוה וגואל וגואל לחצאין".
איתיביה, (ויקרא כז) "אם גאל יגאל".
איתיביה - דקתני סיפא.
מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח שאין לוה וגואל וכו':
מלמד, שלוה וגואל, וגואל לחצאין.
שיכול, והלא דין הוא.
ומה מוכר שדה אחוזה, שיפה כחו, שאם הגיע יובל, ולא נגאלה, חוזרת לבעליה ביובל.
הורע כחו, שאין לוה וגואל, וגואל לחצאין.
מקדיש, שהורע כחו, שאם הגיע יובל, ולא נגאלה, יוצאה לכהנים ביובל.
אינו דין, שהורע כחו, שאין לוה וגואל וגואל לחצאין".
מה למוכר שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד
מוכר שדה אחוזה הורע כחו ליגאל מיד - עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח.
כדכתיב, (שם כה) "במספר שני תבואות ימכר לך".
אין מכירה פחותה משתי שנים, מעת לעת.
ואח"כ גואל בגרעון כסף.
כדכתיב, (שם) "לפי רוב השנים וחשב את שני ממכרו" וגו'.
כמה שנים הם משלקחה עד היובל שהיה עתיד להחזיר לבעלים.
עשרים שנה. ודמיה עשרים מנה.
הרי שקניית תבואות כל שנה במנה.
וכן יגרע לכל שנה שאכלה לפי גאולתו:
תאמר במקדיש, שיפה כחו ליגאל מיד.
מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח.
שיפה כחו ליגאל מיד, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין.
לא קשיא