ואין דנין קל מחמור להחמיר - על הקל אלא להקל על הקל ולהחמיר על החמור והכא דא"א ללמדו ממצורע אתא ליה תער דבתער הוא דתיהוי תגלחת אחרונה אבל במידי אחרינא  לא:

רבי אומר אינו צריך - לתגלחת אחרונה וכשכתב לך תער לא בא אלא לומר לך שאינו חייב אלא בגילוח תער ומה שאתה אומר מנין למדנו לתגלחת אחרונה שהיא בתער מן דקדוק  הכתוב אתה למד שהרי הוא אומר תער לא יעבור על ראשו דמשמע תער לא יעבור על ראשו עד יום מלאת שהוא צריך גילוח בתער:

והכתיב תער לא יעבור על ראשו - כלומר והיכי אמר ת"ק דחייב על כל שאר מעבירין ותער לא בא אלא לתגלחת האחרונה והכתיב תער לא יעבור על ראשו דמשמע בתער הוא  דמחייב אבל לא בשאר מעבירין:

לעבור עליו בשני לאוין - על תער לא יעבור ועל לא יעבור כל המעבירין לישנא אחרינא והכתיב תער לא יעבור על ראשו כלומר היכי משמע ליה דאחר מלאת לא תהא תגלחת אלא  בתער והכתיב תער לא יעבור על ראשו [עד מלאת] דאיכא למידק מינה דעד מלאת הוא דלא אלא בתער הא לאחר מלאת מגלח בכל דבר ואפי' במלקט וברהיטני לעולם אימא לך דלאחר מלאת אינו מגלח אלא בתער והא [דכתיב] בסמוך לא יעבור ומשמע לא יעבור תער:

אמר רב חסדא ללקות באחת - שאם גילח תוך מלאת שער אחת לוקה:

לעכב בשתים - שאם גילח כל שערו בתגלחת סוף ימי נזירותו ושייר בו ב' שערות לא עשה ולא כלום:

ולסתור אינו סותר - אם גילח בתוך ימי נזירותו אלא אם גילח את רוב ראשו בתער:

והקתני מנין לרבות כל המעבירין - ת"ל לא יעבור:

אלא כעין תער - כל המעבירין (מעבירין) סמוך לעיקרן:

תניא נמי הכי - כדאמר רב חסדא ובתער דוקא ואמרי לה כדאוקימנא לה אליבא דרב חסדא כעין תער ומאי בתער דקתני בברייתא כעין תער:

כשם ששתי שערות מעכבות בו - בתגלחת טהרה כך שתי שערות סותרות בו בתגלחת איסור: תנן התם גרסי' והיא בסוף נגעים גם ברייתא היא בסיפרא [בת"כ] ת"ר ג' מגלחין כו'  נזיר ומצורע ולוים:

פשיטא - דמגלחין בכולהו מפרשי בהו קראי בנזיר כתיב וגילח הנזיר וגו' במצורע כתיב (ויקרא יד) וגילח את כל שערו בלוים והעבירו תער על כל בשרם:

מ"ד עבורי שער שפיר דמי ואפי' סך נשא - סם שמשיר את השער:

קמ"ל - דלא סגי ליה אלא בתגלחת כדקתני דתגלחתן מצוה:

בשלמא גבי נזיר כתיב ביה תער לא יעבור על ראשו - לרבי כדאית ליה ולתנא קמא כדאית ליה וכדלעיל:

מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן - כדכתיב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' והואיל וטעונין תנופה מחמרינן בהו כולי האי דלא הוי תגלחתן אלא בתער תאמר במצורע הקל  שאין טעון תנופה בגופו והואיל ואינו טעון תנופה בגופו דין הוא להקל עליו שיהא תגלחתו בכל דבר:

אלא מחדא לא אתיא - דמהי ניתי וכדלעיל: