Enjoying this page?

YEVAMOS - 053b – רבן גמליאל – פרק חמישי – יבמות, נג ע”ב

צורת הדף באתר היברובוקס

דף נג,ב גמרא חלץ ועשה מאמר ונתן וכו': בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך סד"א נגזור מאמר דבתר חליצה אטו מאמר דקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן אלא חלץ ונתן גט למה לי ולטעמיך אימא סיפא בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט בשלמא בעל ונתן גט איצטריך סד"א נגזור גט דבתר בעילה אטו גט דקמי בעילה קמ"ל דלא גזרינן אבל בעל ועשה מאמר למה לי אלא איידי דתנא חלץ ועשה מאמר תנא נמי בעל ועשה מאמר ואיידי דבעי למיתני בעל ונתן גט תנא נמי חלץ ונתן גט: בזמן שהיא וכו': מתניתין דלא כי האי תנא דתניא אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא סבר ביאה דאיכא למיגזר גזרינן חליצה דליכא למיגזר לא גזרינן ור' נחמיה סבר ביאה נמי ליכא למיגזר ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה כיון דחליצה דאורייתא מידע ידעי ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה כיון דביאה דאורייתא הא מידע ידיעי ואבא יוסי בן חנן סבר לה כרבנן דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה: מסכת יבמות פרק ודף נג,ב משנה הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה היא אנוסה והוא לא אנוס אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חילק בין ביאה לביאה וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסלה ולא חילק בין ביאה לביאה:דף נג,ב גמרא מאי אפי' לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה אפילו הכי קנה תני ר' חייא אפי' שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים אנוס דמתניתין היכי דמי אילימא כשאנסוהו {גוים} ובא עליה והאמר רבא אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת אלא בישן והאמר רב יהודה

חלץ ועשה מאמר - איבם אחד ויבמה אחת קאי דאוקמיה דצריך למתנייה:

בשלמא חלץ ועשה מאמר איצטריך - למיתני דאינו כלום:

סד"א - אפי' לר' עקיבא:

ליגזור מאמר דבתר חליצה - דליבעי גט אטו מאמר דמקמי חליצה קמ"ל דלא גזרינן:

אלא חלץ ונתן גט - ביבם אחד ויבמה אחת למה לי כו' למאי ליהני האי גט אי למיסרה הא איתסרא היא וקרובותיה עליו:

ולטעמיך בעל ועשה מאמר - ביבם ויבמה אחת למה לי בשלמא בעל ונתן גט איצטריך למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה  לזיקה:

סד"א לגזור גט דבתר ביאה - דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה אטו גט דמקמי ביאה דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה:

אלא בעל ועשה מאמר - למאי קבעי איתנויי הלא אשתו היא:

אלא - איידי דתנא חלץ ועשה מאמר דאיצטריך ליה כדאמרן תנא נמי כו':

ושלש מחלוקת בדבר תנא קמא - דמתניתין דאמר חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום:

ורבי נחמיה - דאמר אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום:

ואבא יוסי בר חנן - דאמר אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף. כדפרישנא ליה במתניתין ביאה דאיכא למיגזר כדאמרן בריש פירקין (לעיל נ:) אי ביאה אחר הגט היא  גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה דלא ליתי למיבעל אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר כו' חליצה ליכא למיגזר כדאמר בריש פירקין (שם):

פרק שישי - הבא על יבמתו


מתני' הבא על יבמתו שוגג - כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת:

מזיד - לשם זנות ולא לשום מצוה:

אפי' - מפרש בגמרא:

המערה - שלא גמר ביאתו:

קנה - וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה:

בין ביאה לביאה - [בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה]:

וכן הבא על אחת מכל העריות - באחת מכל הביאות הללו:

או פסולות - לכהונה כגון אלמנה כו':

פסלה לכהונה - משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשויה חללה] ודוקא עריות או פסולות אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן  הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה לקמן בפירקין:

ממזרת ונתינה - לאו אפסולה לכהונה קאי דהא פסולה וקיימא ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה אלא לענין העראה נקטה ולמילקי עליה האי  ישראל בהעראה כגמר ביאה:

גמ' אלא אפילו הוא שוגג - כסבור אשה אחרת היא:

והיא מזידה - לביאת זנות מכוונת:

דתרוייהו לא מיכווני למצוה - אפילו הכי קני:

אלא בישן - שנתקשה כשהוא ישן: