BEITZAH - 020b – ביצה – פרק שני – יום טוב,כ ע”ב

Beitzah - Page 20b

Beitzah - Page 20b

צורת הדף באתר היברובוקס

והביא כל צאן קדר שבירושלים, והעמידן בעזרה, ואמר: כל מי שרוצה לסמוך - יבא ויסמוך.

צאן קדר - מעולים היו:

ואותו היום גברה ידן של בית הלל, וקבעו הלכה כמותן, ולא היה שם אדם שערער בדבר כלום:

שוב מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ב"ה שהביא עולתו לעזרה לסמוך עליה, מצאו תלמיד אחד מתלמידי ב"ש.

שוב מעשה כו' - לאחר המעשה הזה היה מעשה בתלמיד אחד כו':

אמר לו: מה זו סמיכה?

מה זו סמיכה - שאתה רוצה לסמוך ולעבור על דברי ב"ש והלא אנו חלוקין עליכם:

אמר לו: מה זו שתיקה?

אמר לו מה זו שתיקה - שהיה לך לשתוק ואינך שותק:

שתקו בנזיפה והלך לו.

שתקו בנזיפה - בגערה:

אמר אביי: הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה מלתא - לא להדר ליה מלתא טפי ממאי דאמר ליה חבריה, דאיהו אמר ליה מה זו סמיכה וקא מהדר ליה מה זו שתיקה:

תניא: אמרו להם בית הלל לבית שמאי: ומה במקום שאסור להדיוט

מקום שאסור להדיוט - שבת שאסור לעשות להדיוט כלום מותר לגבוה תמידין ומוספין:

מותר לגבוה, מקום שמותר להדיוט

מקום שמותר להדיוט - י"ט דכתיב (שמות יב, טז) הוא לבדו יעשה לכם כל צד צרכי אכילה:

אינו דין שמותר לגבוה?

אינו דין שמותר לגבוה - כל צרכי אכילת מזבח ואפילו עולת ראייה:

אמרו להם בית שמאי: נדרים ונדבות יוכיחו, שמותר להדיוט ואסור לגבוה.

נדרים ונדבות יוכיחו - שיו"ט מקום המותר להדיוט הוא ואתם מודים לנו שאסורים להקריב והן צרכי גבוה:

אמרו להם בית הלל: מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן, תאמר בעולת ראייה שקבוע לה זמן?

אמרו להם בית שמאי: אף זו אין קבוע לה זמן, דתנן: מי שלא חג ביום טוב ראשון של חג - חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב האחרון של חג.

אמרו להם בית הלל: אף זו קבוע לה זמן, דתנן: עבר הרגל ולא חג - אינו חייב באחריותו.

אף זו קבוע לה זמן כו' - ויש לחוש שמא יפשע או יאנס בשאר ימי המועד ולא יביא:

אמרו להם בית שמאי: והלא כבר נאמר לכם - ולא לגבוה!

אמרו להם בית הלל: והלא כבר נאמר לה' - כל דלה'!

והלא כבר נאמר לה' - וחגותם אותו חג לה':

אם כן מה תלמוד לומר לכם? לכם ולא {לנכרים}, לכם ולא לכלבים:

אבא שאול אומרה בלשון אחרת:

אומרה בלשון אחרת - להאי קל וחומר דבית הלל דלעיל:

ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה, במקום שכירתך פתוחה - אינו דין שכירת רבך פתוחה?

כירה - יש לה בית קבול לקבל שתי קדרות ושייך למימר בה סתומה ופתוחה:

וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן.

במאי קא מפלגי?

במאי קמפלגי - אבא שאול ותנא קמא אבא שאול דלא אמר אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו סבירא ליה נדרים ונדבות קרבין לבית הלל:

מר סבר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב, ומר סבר אין קרבין ביום טוב.

אמר רב הונא: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב - לא תימא מדאורייתא מחזא חזו,

לא תימא מדאורייתא מחזא חזו - דלה' משמע כל דלה' אפילו נדרים ונדבות:

ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא ישהה.

שמא ישהה - עד המועד שיהא לו בשר מצוי ברגל ושמא כשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא מאחר נדרו:

אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו,

מדאורייתא נמי - סבירא ליה דאסור דכי כתיב לה' דומיא דוחגותם קאמר עולות הדומות לחגיגה זמן קבוע ברגל כמותה:

דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא למגזר שמא ישהה, ואינו דוחה לא את השבת ולא את יו"ט:

דהא שתי הלחם - דעצרת דחובת היום הן ואינן ראויין לבא קודם לכן דלגזר בהו שמא ישהה הואיל ויכול לאפותן מערב י"ט אמור רבנן במסכת מנחות (דף צה:) דאין דוחין לא שבת  כו' באפייתן דלאו דומיא דחגיגה הוא שזמן שחיטתה קבוע ברגל ואינו יכול להקדים ולאחר:

איבעיא להו: לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין בי"ט - עבר ושחט מאי?

עבר ושחט מאי - מהו שיזרוק את הדם:

רבא אמר: זורק את הדם על מנת להתיר בשר באכילה.

על מנת להתיר בשר באכילה - כלומר אם הבשר קיים שתהא זריקתו צורך יו"ט שיאכל הבשר היום זורק ואם לאו אינו זורק:

רבה בר רב הונא אמר: זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב.

על מנת להקטיר אימורין לערב - אפילו אין כאן אלא לצורך הכשר קרבן להכשיר קרבן שאין יכול לזרוק בלילה והקטרת האימורין כשרה כל הלילה וימתין עד שתחשך ויקטירה:

מאי בינייהו? איכא בינייהו נטמא בשר או שאבד: לרבא לא זריק,

לרבא לא זריק - אף על גב דלאו מלאכה היא גזור בה משום שבות:

לרבה בר רב הונא זריק.

מיתיבי: כבשי עצרת

כבשי עצרת - הבאים עם שתי הלחם כדכתיב בפרשת שור או כשב בעצרת ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים וגו' (ויקרא כג, יט):

ששחטן שלא לשמן,

שלא לשמן - שצריך לשחטן לשם שלמי צבור ושחטן לשם עולה:

או ששחטן בין לפני זמנן

לפני זמנן - קודם עצרת והם הופרשו לשם כבשי עצרת:

בין לאחר זמנן - הדם יזרק והבשר יאכל.

הדם יזרק והבשר יאכל - דקיימא לן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ליקרב ונאכלין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:

ואם היתה שבת - לא יזרוק.

ואם היתה שבת לא יזרוק - שהרי אסור לבשל ולצלות היום ולא יאכל מן הבשר:

ואם זרק

ואם זרק - ולא נמלך:

Leave Feedback