נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי:
ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב (בראשית לז) והבור רק אין בו מים ממשמע שנא' והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו[1]:
אמר רבה נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח.
והיכא מנח ליה?
רב אחא בריה דרבא אמר, מימין.
רב שמואל מדפתי אמר, משמאל.
והילכתא, משמאל.
כדי שתהא נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין:
אמר רב יהודה אמר רב אסי, אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה.
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי, "וכי נר קדושה יש בה?!"
מתקיף לה רב יוסף, וכי דם קדושה יש בו?!
דתניא, (ויקרא יז, יג) "'ושפך.. וכסה', במה ששפך יכסה.
שלא יכסנו ברגל.
שלא יהו מצות בזויות עליו".
ה"נ, שלא יהו מצות בזויות עליו?:
בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי, מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה?
א"ל, הרי אמרו, "אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה".
אמר רב יוסף, מריה דאברהם! תלי תניא בדלא תניא!
סוכה תניא, חנוכה לא תניא.
דתניא, "סככה כהלכתה, ועיטרה בקרמים, ובסדינין המצויירין, ותלה בה אגוזים, אפרסקין, שקדים, ורמונים, ופרכילי ענבים, ועטרות של שבלים, יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו אלא אמר רב יוסף אבוהון דכולהו דם: איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד רב אמר אין הלכה כרבי שמעון בגרירה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון בגרירה אמר אביי כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת דעביד כשמואל מדליקין מנר לנר ומתירין מבגד לבגד והלכה כרבי שמעון בגרירה דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ליה טעמיה דרב משום דקא מכחיש מצוה מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור מתיב רב אויא סלע של
פסולה - דלא שלטא בה עינא למעלה מכ' אמה וליכא פרסומי ניסא:
כסוכה וכמבוי - דתנן בהו בהדיא בעירובין ומסכת סוכה דפסילי:
מצוה להניחה - בחצר או ברה"ר בטפח הסמוך לפתח שאם ירחיקנו להלן מן הפתח אינו ניכר שבעה"ב הניחו שם:
מימין - בכניסתו לביתו לימין:
מזוזה - קי"ל דבימין דכתיב ביתך דרך ביאתך וכי עקר אינש כרעיה דימנא עקר ברישא:
להרצות - למנות:
במה ששפך - בידו ששפך בה ולא ברגלו:
נויי סוכה - פירות שתולין בה לנוי:
מריה דאברהם - לשון תמיה הוא:
תלי - סוכה דתניא בברייתא בהדיא כדמפרש ואזיל:
בדלא תניא - בנר חנוכה דמימרא דרב אסי הוא ואינו ברייתא:
ועטרה בקרמים - פארה ביריעות של צבעים שקורין אובריי"ץ (אוברי"ץ: מעשה אורג בעבודת מחט) :
התנה עליהן - במס' ביצה (דף ל:) אוקימנא באומר איני בודל מהן כל בין השמשות של קידוש יו"ט ראשון דלא חל עלייהו קדושה כלל אבל תנאי אחר אינו מועיל:
אבוהון דכולהו - שילמדו כולן ממנו:
דם - כיסוי הדם דנפקא לן מקרא ושפך וכסה ומפרש בה טעמא שלא יהיו מצות בזויות עליו:
מנר לנר - דחנוכה כדמפרש טעמא לקמיה:
מתירין - להטיל ציצית מטלית ישן לטלית חדש ובמנחות מפרש טעמא דמאן דאסר:
הלכ' כר"ש - דאמר דבר שאין מתכוין מותר ואע"ג דקעביד חריץ והוי תולדה דחורש או בונה ומשום דהילכתא כרב באיסורי בכוליה הש"ס בר מהני תלת נקטינהו גבי הדדי:
כל מילי דמר - רבה בר נחמני: לעשות חריץ גרסינן:
טעמא דרב - מנר לנר משום ביזוי מצוה שמדליק קיסם שאינה מן המצוה מנר של מצוה וממנו מדליק השאר:
אכחושי - דמיחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחית שמנו:
משרגא לשרגא - מביא נר אצל נר ושתיהן של מצוה ולא בקיסם: