אין זקוק לה,
אין זקוק לה - הלכך בחול שרי:
ומותר להשתמש לאורה.
א"ר זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה א"ר זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת.
א"ר ירמיה: מאי טעמא דרב?
קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה.
ואסור להשתמש לאורה - שיהא ניכר שהוא נר מצוה וליכא למיחש להטייה:
אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' ירמיה, ולא קיבלה.
ולא קבלה - שלא חשבו לסמוך על דבריו:
כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דר' יוחנן, וקיבלה.
אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא.
אי זכאי - אילו הייתי זוכה ללומדה הייתי גורסה כששמעתיה ראשון:
והא גמרה?
נפקא מינה לגירסא דינקותא.
גירסא דינקותא - מתקיים יותר משל זקנה:
וכבתה אין זקוק לה?
ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק.
מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה?
לא, דאי לא אדליק מדליק.
וא"נ, לשיעורה:
לשיעורה - שיהא בה שמן כשיעור הזה ומיהו אם כבתה אין זקוק לה:
עד שתכלה רגל מן השוק.
ועד כמה?
אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי:
רגלא דתרמודאי - שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור וכשצריכין לעצים יוצאים וקונין מהן:
ת"ר: מצות חנוכה, נר איש וביתו.
נר איש וביתו - נר אחד בכל לילה ואיש וכל בני ביתו סגי להו בנר אחד:
והמהדרין, נר לכל אחד ואחד.
והמהדרין - אחר המצות עושין נר אחד בכל לילה לכל אחד ואחד מבני הבית:
והמהדרין מן המהדרין, ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך.
וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.
אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא.
חד אמר: טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין,
כנגד ימים הנכנסים - העתידים לבא:
וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין.
ימים היוצאין - שיצאו כבר וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין:
וחד אמר: טעמא דב"ש כנגד פרי החג,
פרי החג - מתמעטים והולכים בקרבנות דפרשת פנחס:
וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין.
מעלין בקדש ואין מורידין - מקרא ילפינן לה במנחות בפרק שתי הלחם (דף צט.):
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שני זקנים היו בצידן, אחד עשה כב"ש, ואחד עשה כדברי ב"ה.
זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג, וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין.
ת"ר: נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
מבחוץ - משום פרסומי ניסא ולא ברה"ר אלא בחצרו שבתיהן היו פתוחין לחצר:
אם היה דר בעלייה,
ואם היה דר בעלייה - שאין לו מקום בחצרו להניחה שם:
מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר.
מניחה - מבפנים כנגד חלון הסמוך לרה"ר:
ובשעת הסכנה, מניחה על שלחנו, ודיו.
הסכנה - שהיה להם לפרסיים חוק ביום אידם שלא יבעירו נר אלא בבית ע"ז שלהם כדאמרינן בגיטין (פ"ב דף יז:):
אמר רבא: צריך נר אחרת להשתמש לאורה.
נר אחרת - לעשות היכר לדבר:
ואי איכא מדורה, לא צריך.
ואי איכא מדורה - אש לא צריך נר אחרת לפי שמשתמש לאור המדורה ויש היכרא שהנר של מצוה היא:
ואי אדם חשוב הוא,
ואי אדם חשוב הוא - שאינו רגיל להשתמש לאור המדורה:
אע"ג דאיכא מדורה, צריך נר אחרת:
צריך נר אחרת - דאי לא לא הוי היכר:
מאי חנוכה?
מאי חנוכה - על איזה נס קבעוה:
דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון, ודלא להתענות בהון.
שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל.
וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול,
בחותמו - בהצנע וחתום בטבעתו והכיר שלא נגעו בו:
ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים.
לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ה"ג ועשאום ימים טובים בהלל והודאה - לא שאסורין במלאכה שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה:
תנן התם: גץ
גץ - ניצוץ אישטינציל"ש (אישטינציל"א: ניצוץ) :
היוצא מתחת הפטיש, ויצא והזיק, חייב.
פטיש - קורנס גדול של נפחים:
גמל שטעון פשתן והוא עובר ברה"ר, ונכנסה פשתנו לתוך החנות, ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה, בעל הגמל חייב.
בעל גמל חייב - שלא היה לו להגדיל בחבילתו שתכנס לחנות:
הניח חנוני את נרו מבחוץ, חנוני חייב.
רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור.
בנר חנוכה פטור - חנוני שברשות פירסום מצוה הניחה שם:
אמר רבינא [משמיה דרבא]: זאת אומרת, נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה.
זאת אומרת - הא דקתני בנר חנוכה פטור:
דאי ס"ד למעלה מעשרה, לימא ליה: היה לך להניח למעלה מגמל ורוכבו.
ודילמא אי מיטרחא ליה טובא, אתי לאימנועי ממצוה:
אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום