שאלה
בעירנו המנהג מדי שנה, מקודם פסח הולך איש אחד המיוחד, שמו ר' בנימין, מבית לבית, וקונה כל חמץ מכל העיר, והיה מוכר לגוי עפ"י תקנות כבוד קדשו, ובנוסח הנמסר לו ממעלת קדושת כבוד תורתו. ובערב פסח הלז היה מעשה שכמה שיינקארע"ס מיי"ש ושכר היו מצפים וממתינים על ר' בנימין הנ"ל, וכשראו שהזמן קצר הלכו אצלו למכור חמצם לר' בנימין הנ"ל, והשיב להם שכבר מסר השטר מכירה לגוי הקונה, וביקשו ממנו שילך עמם למכור חמצם ולא רצה לילך, רק שקנו ממנו בקנין גמור אגב סודר, וצוה להם שיחפשו את הגוי הקונה, והלכו וחפשו ולא מצאו את הגוי, וחזרו ובאו אצלו לשאול כדת מה לעשות עם חמצם, וספק אם היה אחר זמן איסורו או עדיין לא עבר זמן, וציוה להם שיחתמו על שטר מכירה שתחת ידו אשר הוא קונה, אבל לגוי לא נמכר, ויש מהשיינקארע"ס שלא חתמו כלל אף על שטר מכירה שתחת ידו, רק שקנו בקנין גמור אגב סודר, ויש שלא מכרו כלל. וכגון דא צריכין לאודועי שמקודם מסרו לגוי שיינקארע"ס בכדי שימכרו על שיינ"ק בפסח. גם זאת מודיעינן שאצלינו אטקופשטי"ק מיי"ש גוי, הנאמן שלו הוא ישראל, וישראל הנאמן הוא מכר כל היי"ש שבקאנטא"ר ג"כ לר' בנימין הנ"ל. ויש משיינקארע"ס שלקחו יי"ש על שיינ"ק אחר מכירת הנאמן, ויש שלקחו מקודם. והאטקופשטי"ק משכר הוא ישראל, ומכר כל השכר שלו, וכתב בשטר מכירה שמעכשיו הוא מוכר לו כל השכר, ויש שלקחו שכר על שיינ"ק אחר מכירת אטקופשטיי"ק הישראל הנ"ל. גלל כן גודל בקשתינו ממעלת כבוד תורתו אדמו"ר למדנו איך ומה להתנהג. ועד שיגיענו ממעל' תשובה על שאלתינו מצווים ועומדים מאתנו השיינקארע"ס לסגור החדרים שבהם היי"ש והשכר לבל ימכר בשיינ"ק, ומצפים לתשובות פי קדשו איך ומה להתנהג כל אחד ואחד בפרט. וגם לרבות שאלה זאת על קמח שנפל עליו מים ונתחמץ. הגם שנשלח שליח מיוחד לק"ק יאנוויץ לאחיו הרב נ"י בחול המועד פסח לשאול השאלה הזאת, והשיב לנו תשובה כאשר יראה מע"ל, אך שאין מבורר הפסק בבירור, לכן אנחנו מצפים לתשובת פי קדשו.
דברי אנחנו מנהיגי קהילתנו ליעלט.
נאום יהושע פאלק בן יהודה ליב ונאום יוסף בן יהודה ליב
וזה אשר השיב
הלוקחים שכר שלקחו אחר מכירת האטקופשטי"ק כל השכר למו' בנימין, וכן כל השיינקארע"ס היהודים שמכרו תחלה השכר למו' בנימין ואח"כ לקחוהו ומכרוהו לגוי למכור בפסח בלי רשות והרמנא ממו' בנימין, כולם יחזירו עכשיו כל השכר שבעין למו' בנימין ויאמרו לו הנה שלך לפניך כדין גזל חמץ ועבר עליו הפסח, ומו' בנימין יחזור ויקנה כל השכר הנ"ל בדבר מועט מגוי שמכר לו כל החמץ שבעיר, ואף גם זה השכר היה בכלל המכירה אלא שנגזל ממנו בזדון או בשגגה. אך השכר שלקחו קודם שנמכר למו' בנימין בקנין גמור אגב סודר כדת, אין בידי להתיר כעת מחמת חסרון ידיעה איך מסרוהו לגוי למכור בפסח, כאשר כתב אליכם אחי נ"י. וגם השכר שנמכר תחלה למו' בנימין אין להתיר אלא למוכרו לגוי על שיינ"ק, ולא ישתה ממנו שום בר ישראל. אמנם היי"ש כולו, בין שלקחוהו השיינקארע"ס היהודים אחר שנמכר למו' בנימין כדת, בין שלקחוהו מקודם לכן, יש להתירו למכרו לגוי על שיינ"ק ולא על הור"ט, פן ישתה ממנו איזה בר ישראל. והטעם לכל הנ"ל נלאתי נשוא במכתב ופנים אל פנים אדבר אי"ה.
ושאלת הקמח היא סתומה מאוד, איפוא היה ומתי נפלו עליו מים, ואם היה ברשות ישראל בפסח בוודאי צריך להשליך לנהר כל מקום המלוחלח מהקמח.
שניאור זלמן