סדר תקון חצות
ואחר הדברים והאמת האלה, כל החיל אשר נגע יראת ה' בלבם, יסירו מסוה הבושה, ויתאספו אגדות אגדות, עשרה או פחות, או אפלו ביחידות, ויעשו כסדר תקון חצות הנדפס בסדורים.
והנה, הגם שהזמן המבחר הוא בחצות האמתי דוקא (דלא כמגן אברהם) — אף על פי כן אין זה לעכב, אלא תחלת זמנה היא מתחלת האשמורה התיכונה, כמו שכתוב בזהר פרשת ויקהל, שהן שתי שעות לפני חצות האמתי בקיץ ובחרף. וסוף זמנה נמשך עד אור היום למי שלא היה יכול להקדים, כמו שכתוב בפרי עץ חיים. ולשומעים ינעם, ותבא עליהם ברכת חכמינו זכרונם לברכה, שכל המתאבל על ירושלים — זוכה ורואה בשמחתה לעתיד, דכתיב "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש וגו'". כן יהי רצון אמן.
ישב על הארץ אצל המזוזה שבפתח ורגליו יחפים ממנעל, ויתן אפר מקלה על מצחו במקום הנחת תפלין, ובשומו האפר יאמר: "לשום גו'".
(תקון לאה) אומרים גם בימים שאין אומרים תחנון, ואפלו בשבת ויום טוב וראש חדש, רק שאין אומרים "למנצח יענך" ולא "למנצח מזמור לדוד בבוא וכו'", אבל שאר הסדר אומרים.
ואחר התקון, אם קדם חצות — ילמוד פרק אחד משניות, ש"כל השונה הלכות מבטח לו כו'". ואם אחר חצות — ילמוד בזהר הקדוש במאמרים המדברים מענין תפלות חצות לילה.