שלום וברכה!
[שבט ה'תשכ"ז]
לכתבו ע"ד העקתה לאהקת"ו - כבר מלתי אמורה ומפורסמת (מיוסדת על פס"ד גדולי ישראל) שכל מי שביכולתו לפעול בצ"צ ביר"ש ובפרט בשטח החינוך עטה"ק ועוזב "עניי עירו" ומדינתו (אפילו בשביל ענין כהנ"ל) - ה"ז עריק ונוטש את המערכה, מערכה במלחמת הטמיעה ר"ל ממש, היינו פקו"נ. ובפקו"נ הרי אפילו בספק וס"ס מחללין את היוהכ"פ והש"ק וכו' ועאכו"כ כשקרוב לודאי (על יסוד הנסיון בעבר) שיציל. וק"ל.
כבר מלתי אמורה ומפורסמת: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'שצח. ועוד.
עניי עירו: ראה ב"מ עא, א.
אפילו בספק וס"ס מחללין את היוהכ"פ והש"ק וכו': יומא פג, א ואילך.
Shalom u'Vrachah! [Shevat 5727]
Regarding your letter about transferring to another place for holy work—my position is already stated and well-known (based on the ruling of great Torah authorities): Anyone who is able to have an impact in tzt"z with fear of Heaven, especially in the field of education, and leaves behind "the poor of his city" and country (even for such a matter as above)—this is considered desertion and abandoning the front lines, a front in the war against assimilation, which is truly a matter of saving lives. And when it comes to saving lives, even in cases of doubt or remote doubt, one desecrates Yom Kippur and Shabbos, etc., all the more so when it is almost certain (based on past experience) that he will save lives. This should be clear.
Summary
The Rebbe teaches that one must prioritize strengthening Torah and education within their own community over similar opportunities elsewhere. Abandoning one's local responsibilities is likened to desertion in a critical battle for Jewish continuity.