ב"ה, ו' טבת, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח שאי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה שניאור זלמן שי' המכונה ד"ר יצחקי
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מב' טבת, בו כותב אשר קבע זמן הכנסת הס"ת לביהכ"נ לחמשה עשר בשבט, ראש השנה לאילנות. ובמעטפה בפ"ע נשלח לכ' חוברת, בה נמצא מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בהנוגע להכנסת ספר תורה, ובטח תתקבל בעוד מועד.
וכיון שאמרו רז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי, וידוע פתגם הבעש"ט אשר מכל דבר וענין יש ללמוד הוראה בעבודת האדם, ז. א. במילוי תפקיד בריאתו, שהוא, כדבר משנה (מס' קדושין בסופה), לשמש את קונו, י"ל הרמז גם בהנ"ל, מתאים לפתגם רז"ל אשר האדם נקרא עולם קטן, וכל מה שיש בעולם יש באדם, ובפרט כולל הוא ד' הסוגים דומם צומח חי מדבר, וגם בעבודת האדם לבוראו ד' סוגים אלו, והולך מחיל אל חיל, והתחלת ענינו בדומה לסוג הדומם, ז. א. שאינו אלא מקבל מבלי כל הוספה מצדו עצמו, אשר בכלל הם ימי הקטנות והילדות, מדומם מתעלה לצומח, אשר חטה אחת מצמיחה כמה חטין ומגרעין - צומח אילן נושא פירות, ז. א. אשר ענין שמקבל ולימוד שלומד מתבונן בו ומעבד אותו לארכו לרחבו ולעומקו ומנצלו להתפתחות עצמו ככל האפשרי.
מסוג זה עולה, במשך הזמן וע"י עבודה ביגיעת נפש ויגיעת בשר לסוג החי, ז. א.
שמתגבר הוא על הטבעיות שלו, באם היא בלתי רצוי' וכן על סביבתו מורשת אבות וכיו"ב, ומשנה מקומו ואינו קשור להסביבה שלו וכו' אבל גם זה אינו התכלית והמטרה האחרונה, ועליו לעלות לסוג עליון יותר, הוא סוג המדבר, אדם בעל שכל עיוני ולא רק שכל המעשי השייך לענינים שבפועל אשר ישנו גם בבעלי חיים, וכמו שועל פקח שבחיות כו' וכיו"ב, ז.א. אשר אפילו בעבודתו לקונו אינו מסתפק בלימוד המוכרח בשביל לדעת המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תעשינה, כ"א גם עוסק בידיעת בוראו וכמה שכתוב דע את אלקי אביך, שכללותה היא פנימיות התורה אשר בדורנו נתגלתה ונתבארה בתורת החסידות.
מכל הנ"ל מובן, שתחלת פעולת האדם הוא בעלי' מסוג הדומם מקבל גרידא לסוג הצומח, והתחלה זו חלה בר"ה לאילנות וכמ"ש כי האדם עץ השדה, ומזה לר"ה לעניני בהמה ור"ה לעניני אדם (ראה משנה ר"ה רפ"א). אשר הנקודה התיכונה והאחרונה היא, אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, וכמרז"ל בפרקי דר"א (פרק א').
בברכה.
B"H, 6 Teves, 5717.
Brooklyn.
Havavac"h sha'i"a nu"n involved in tzt"z Shneor Zalman Yitzchaki
Shalom u'Vrachah!
I hereby acknowledge receipt of your letter from 2 Teves, in which you write that you have set the date for bringing the Torah scroll into the synagogue for the fifteenth of Shevat, Rosh Hashanah for trees. In a separate envelope I am sending you a booklet containing a letter from my father-in-law, the Rebbe zatzukal lehavdil ben chayim lechayim zichrono yagen aleinu, regarding the dedication of a Torah scroll, which will surely arrive in time.
Since our Sages say that merit is brought about on an auspicious day, and as the Baal Shem Tov taught that from every matter and event we must learn a lesson in serving G‑d—that is, in fulfilling one's purpose of creation, which as stated in the Mishnah (end of Kiddushin) is to serve one's Creator—there is also an allusion here. This fits with our Sages' saying that man is called a "small world," and everything that exists in the world exists within man. In particular this includes the four categories: mineral (domem), vegetable (tzomeach), animal (chai), and human (medaber). In serving one's Creator as well there are these four types, progressing from strength to strength. The beginning is similar to mineral—meaning one only receives without adding anything from oneself; generally these are days of smallness and childhood. From mineral one rises to vegetable—where one grain produces many grains and seeds—vegetation like a tree bearing fruit; meaning that what one receives and learns is processed deeply and used for personal development as much as possible.
From this type one rises over time and through effort—both spiritual and physical—to animal; meaning he overcomes his own nature if it is undesirable, as well as his environment or inherited tendencies, changing his place and not being bound by his surroundings. But even this is not the ultimate goal; one must rise higher to human—the speaker—a person with intellectual depth, not just practical intellect found even among animals (like a clever fox). That means even in serving his Creator he does not suffice with only learning what is necessary for knowing what to do or avoid; rather he also engages in knowledge of his Creator—as it says: "Know the G‑d of your father," whose essence is the inner dimension of Torah revealed and explained in Chassidus in our generation.
From all this it is understood that man's first action is rising from mineral—mere recipient—to vegetable; this beginning occurs on Rosh Hashanah for trees, as it says: "For man is like a tree of the field." From there comes Rosh Hashanah for animals and Rosh Hashanah for humans (see Mishnah Rosh Hashanah ch.1). The central point and final goal is: "Say before Me verses of kingship so you will crown Me over you," as our Sages say in Pirkei d'Rabbi Eliezer ch.1.
With blessing.
Summary
The Rebbe connects dedicating a Torah scroll on Tu Bishvat with personal spiritual growth: just as trees grow and bear fruit, so too must we progress through stages—from passive recipient to active contributor—culminating in conscious service of G‑d through deep understanding.