המצווה הרצ"ג
האזהרה שהזהרנו מלחוס על נפש הרודף.
פירוש דבר זה: שזה שאמרנו במצווה שקדמה לזו, שלא יהרגו העדים את החוטא, עד שידינוהו בית דין במיתה - אין זה אלא אם עבר ועשה המעשה שהוא חייב עליו מיתה וסיים אותו.
אבל בשעת חפצו והליכתו לעשות, הרי אז הוא נקרא: "רודף" - וחובה עלינו למנעו ולעכבו מלעשות את העברה שהוא חפץ [לעשות].
ואם התעקש וסרב - אז נלחם בו.
ואם נוכל למנעו ממחשבתו בכך שנחסרו אבר מאבריו, כגון שנחתוך ידו או רגלו או נסמא את עינו - הרי זה טוב.
ואם אי אפשר למנעו אלא באיבוד נפשו - הרי זה נהרג קדם שיעשה.
ובאה האזהרה מלחוס עליו ומלהמנע מהריגתו.
והוא אמרו: "וקצתה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).
ולשון ספרי: "'וקצתה את כפה' - מלמד שאתה חייב להצילו בכפה.
מנין שאם לא תוכל להצילו בכפה הצילו בנפשה?
תלמוד לומר: 'לא תחוס עינך'".
ושם אמרו: "מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב'קצתה את כפה', כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות - הרי הוא בקצתה את כפה".
וזה שאמרנו שיהרג הרודף על חפצו - אינו בכל מי שיחפץ לעשות איזו עברה שתהיה.
ואינו אלא, באדם הרודף אחר חברו להרגו, ואפילו הוא קטן.
או אחר אחת מכל העריות לגלות ערוותה.
ופשוט שהזכור מכלל העריות.
אמר יתעלה: "צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה" (דברים כב, כז), הא יש לה מושיע - מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה.
והשווה דין רודף אחריה ורודף אחר חברו להרגו.
אמר: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כב, כו).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח' מסנהדרין.
The 293rd Mitzvah
1. The prohibition by which we were warned against having pity on the life of a pursuer (rodef).
2. The explanation of this: what we said in the preceding mitzvah—that the witnesses may not kill the sinner until beis din sentences him to death—applies only if he has already transgressed, committed the act for which he is liable to death, and completed it.
3. But while he wishes to do it and is on his way to do it, he is called a "רודף" ("pursuer"), and it is incumbent on us to stop him and prevent him from committing the transgression he wishes [to commit].
4. If he persists and refuses, we then fight him.
5. If we can stop him from carrying out his intent by depriving him of one of his limbs—for example, by cutting off his hand or foot, or blinding his eye—that is good.
6. If it is impossible to stop him except by taking his life, he is killed before he acts.
7. The warning came not to have pity on him and not to refrain from killing him.
8. This is His statement: "וקצתה את כפה לא תחוס עינך" ("You shall cut off her hand; your eye shall not pity," Devarim 25:12).
9. In the words of the Sifri: "'וקצתה את כפה' - מלמד שאתה חייב להצילו בכפה" ("'You shall cut off her hand'—this teaches that you are obligated to rescue him at the cost of her hand," Sifri).
10. "מנין שאם לא תוכל להצילו בכפה הצילו בנפשה?" ("From where do we know that if you cannot rescue him at the cost of her hand, you must rescue him at the cost of her life?")
11. "תלמוד לומר: 'לא תחוס עינך'" ("The Torah therefore says: 'Your eye shall not pity'").
12. They also said there: "מה מבושיו מיוחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב'קצתה את כפה', כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות - הרי הוא בקצתה את כפה" ("Just as [seizing] his private parts is distinctive in that it endangers life, and it falls under 'you shall cut off her hand,' so anything that endangers life falls under 'you shall cut off her hand'").
13. What we said—that the pursuer is killed on account of his intent—does not apply to everyone who intends to commit any transgression whatsoever.
14. It applies only to a person pursuing his fellow to kill him, even if [the pursuer] is a minor,
15. or pursuing one of the forbidden relations (arayos) to violate her.
16. It is obvious that a male is included among the forbidden relations.
17. He, may He be exalted, said: "צעקה הנערה המאורשה, ואין מושיע לה" ("The betrothed maiden cried out, and there was no one to save her," Devarim 22:27)—but if there is someone to save her, he must save her by any means he can.
18. And the Torah equated the law of one who pursues her with that of one who pursues his fellow to kill him.
19. It says: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" ("For just as a man rises against his fellow and murders him, so is this matter," Devarim 22:26).
20. The laws of this mitzvah have already been explained in the eighth chapter of Sanhedrin.