המצווה הרס"ו
האזהרה שהזהרנו מלתלות מחשבותינו בחימוד רכוש זולתנו ולהתאוות לו, לפי שזה יביא לידי עשיית תחבולה לרכישתו.
וזהו לשון הלאו שבא בעניין זה. אמר: "ולא תתאוה בית רעך" (דברים ה, יח).
ואין שני הלאווין עניין אחד, אלא הלאו הראשון, והוא "לא תחמד", מזהיר מלרכוש קנין זולתנו. והלאו השני, מזהיר אפילו על התאווה והחימוד בלבד.
ולשון המכילתא:""לא תחמד בית רעך" ולהלן הוא אומר: 'לא תתאוה בית רעך' - לחייב על התאווה בפני עצמה ועל החימוד בפני עצמו".
ושם אמרו:"מנין שאם התאווה אדם סופו לחמוד? תלמוד לומר: 'וחמדו שדות וגזלו'" (מיכה ב, ב).
פירוש דבר זה: שאם ראה דבר יפה אצל אחיו אם השליט מחשבתו עליו ונתאווה לו - הרי עבר על אמרו יתעלה: "לא תתאוה".
ותתחזק בו אהבת אותו הדבר עד שיעשה תחבולה להשיגו, ולא יחדל מלפיסו ולהכביד עליו למכרו או להחליפו במה שהוא יותר טוב ממנו ויותר יקר.
ואם ישיג דבר זה - הרי עבר גם על "לא תחמד" כשירכש אותו הדבר שהיה של חברו שלא היה לו עניין במכירתו, אלא שהכביד עליו ועשה תחבולה עד שהשיגו.
ונמצא שעבר על שני לאווין, כמו שביארנו.
ואם נמנע זה מלמכור ולקבל חליפין מחמת חיבתו לאותו הדבר, הרי אז לוקחו בחזקה ובאונס מחמת התחזקות אהבת אותו הדבר בנפשו, והרי אז עבר גם על "לא תגזל".
והתבונן בעניין זה במעשה אחאב ונבות.
הנה נתבאר לך ההבדל בין אמרו "לא תתאוה" ובין "לא תחמד".
The 266th Mitzvah
1. The prohibition in which we were warned against fixing our thoughts on desiring another's property and longing for it, since this will lead to devising a scheme to acquire it.
2. This is the wording of the prohibition stated on this matter. He said: "ולא תתאוה בית רעך" ("and you shall not desire your fellow's house," Devarim 5:18).
3. The two prohibitions are not one and the same. The first prohibition, "לא תחמד" ("You shall not covet"), warns against acquiring another's property; the second prohibition warns even against the longing and desire alone.
4. The words of the Mechilta: "'לא תחמד בית רעך,' and further on it says, 'לא תתאוה בית רעך'—to make one liable for the longing by itself and for the coveting by itself."
5. And there they said: "From where do we know that if a person longs for something, he will end up coveting it? The Torah says: 'וחמדו שדות וגזלו' ('They covet fields and rob them,' Michah 2:2)."
6. The explanation of this: if a person saw something beautiful belonging to his brother, and he let his thoughts dwell on it and longed for it, he has transgressed His words, may He be exalted: "לא תתאוה" ("You shall not desire").
7. His love for that thing grows stronger until he devises a scheme to obtain it, and he does not stop urging the owner and pressing him to sell it or to exchange it for something better and more valuable than it.
8. If he obtains it, he has also transgressed "לא תחמד," since he has acquired something that belonged to his fellow, who had no interest in selling it, but he pressed him and schemed until he obtained it.
9. He is thus found to have transgressed two prohibitions, as we have explained.
10. And if the owner refused to sell it or accept an exchange because of his fondness for that thing, then he takes it by force and coercion, because of how strongly his love for it has taken hold of him—and he has then also transgressed "לא תגזל" ("You shall not rob").
11. Consider this matter in the episode of Achav and Navos.
12. It is thus explained to you the difference between His words "לא תתאוה" and "לא תחמד".