המצווה המשלימה ר"ס
האזהרה שהזהרנו מלהניח גוי הגר בארצנו, שיעביד בפרך עבד עברי, שמכר לו את עצמו.
והוא אמרו יתעלה: "לא ירדנו בפרך לעיניך" (ויקרא כ"ה, נג).
ולא נאמר, הואיל ועבד זה פשע בעצמו, ומכר עצמו לגוי, נעזבנו לקבל פרי מעשיו, אלא נפקח על הגוי בכך, ונמנענו מלהעבידו עבודת פרך.
ולשון ספרא: "'לא ירדנו בפרך לעיניך' - אין אתה מצווה אלא לעיניך", כלומר: שאינך מחייב לפקח עליו בביתו אם הוא מעבידו עבודת פרך או לא, אלא כל זמן שנראהו שהוא עושה זאת, נזהירנו עליו.
The 260th Mitzvah
1. The prohibition by which we were warned against allowing a non-Jew living in our land to make a Hebrew servant who sold himself to him do back-breaking labor.
2. This is His statement, exalted be He: "לא ירדנו בפרך לעיניך" ("he shall not rule over him with rigor before your eyes," Vayikra 25:53).
3. We should not say: since this servant sinned against himself and sold himself to a non-Jew, let us leave him to receive the fruit of his deeds. Rather, we oversee the non-Jew in this and prevent him from working him with back-breaking labor.
4. In the language of the Sifra: "'לא ירדנו בפרך לעיניך' - אין אתה מצווה אלא לעיניך" ("'He shall not rule over him with rigor before your eyes': you are commanded only before your eyes"), that is, you are not obligated to supervise him in his house as to whether he is working him with back-breaking labor or not; but whenever we see him doing this, we warn him about it.