המצווה הקנ"ד
האזהרה שהזהרנו מלהקדים מתנות הזרעים זו על זו, אלא נפרישן לפי סדרן.
וביאר דבר זה: שהחיטים, למשל, אם דשן ומרחן - הרי הן טבל.
מפריש מהן תחילה תרומה גדולה, והיא אחד מחמישים.
אחר כך מפריש עשירית הנשאר - וזהו מעשר ראשון.
ואחר כך מפריש עשירית מה שנשאר - והוא מעשר שני.
נותן תרומה גדולה לכהן, ומעשר ראשון ללוי, ומעשר שני יאכל לבעליו בירושלים.
על הסדר הזה צריך להפריש.
ובאה האזהרה מלהקדים מה שראוי לאחרו ומלאחר מה שראוי להקדימו.
והוא אמרו יתעלה: "מלאתך ודמעך לא תאחר" (שמות כב, כח).
כאילו יאמר: לא תאחר ממלאתך ודמעך מה שראוי להקדימו.
ובמשנת תרומות:המקדים תרומה לביכורים ומעשר ראשון לתרומה ומעשר שני לראשון, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, שנאמר: "מלאתך ודמעך לא תאחר" - מה שעשה עשוי.
ובמכילתא:"מלאתך" - אלו הביכורים הנטלין מן המלאי; "ודמעך" - זו תרומה; "לא תאחר" - שלא תקדים שני לראשון, ראשון לתרומה, תרומה לביכורים.
ושם נאמר:מכאן אמרו: כל המקדים תרומה לביכורים שני לראשון, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה - מה שעשה עשוי.
וכבר נתבאר בריש תמורה, שהמקדים אינו לוקה.