המצווה הע"ב
האזהרה שהוזהרו הלויים מלהתעסק בשום עבודה מן העבודות המיוחדות לכהנים, והכהנים - מלהתעסק בשום עבודה מן העבודות המיוחדות ללויים.
לפי ששתי המשפחות האלה, כלומר: הכהנים והלויים, לכל משפחה מהן עבודה מיוחדת במקדש.
לפיכך באה האזהרה מאתו יתעלה לשתיהן יחד, שלא תעבוד אחת בעבודת האחרת - אלא כל קבוצה במה שפקד לה.
כמו שאמר: "איש איש על עבדתו ואל משאו" (במדבר ד, יט).
ולשון הלאו שבא בהן הוא אמרו יתעלה על הלויים: "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימתו" (במדבר יח, ג).
אחר כך חזר לדבר אל הכהנים ואמר: "ולא ימתו גם הם גם אתם" (שם).
כלומר: שגם אתם כולל אתכם הלאו הזה.
שכמו שהזהרתים מלהתעסק בעבודתכם, והיא: כלי הקדש והמזבח, כך אתם מוזהרים מלהתעסק בעבודתם.
ולשון ספרי: "אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו" - אזהרה; "ולא ימתו" - עונש.
אין לי אלא לויים שענושין ומוזהרין על עבודת הכהנים; כהנים על עבודת הלויים מנין? - תלמוד לומר: גם הם.
מעבודה לחברתה מנין? - תלמוד לומר: גם אתם.
וכבר בקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גדגדה. אמר לו: חזור לאחוריך! שכבר אתה מתחייב בנפשך, שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים.
הנה נתבאר לך שכל לוי המתעסק בעבודה שאינה עבודתו המיוחדת לו - חייב מיתה בידי שמים.
וכן הכהנים לא יגשו לעבודת הלויים, אלא אם עברו אינם במיתה כי אם במלקות.
ובמכלתא: "אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו" יכול אם נגעו יהיו חייבין? תלמוד לומר: "אך" - משום עבודה הן חייבין.
אין לי אלא הלויים על ידי הכהנים, הכהנים על ידי הלויים מנין? תלמוד לומר: "גם הם גם אתם".
ושם נאמר:"הלויים על של כהנים במיתה, ואין הכהנים על של לויים אלא בלא תעשה".