המצווה השמינית
האזהרה שהזהרנו ממעשה האוב.
והוא שמקטיר קטרת ידועה ועושה מעשים מסוימים, ונדמה לו שהוא שומע דיבור מתחת שחיו שעונה למה שישאל עליו - וזה מין ממיני עבודה זרה.
והוא אמרו: "אל תפנו אל האבת" (ויקרא יט, לא).
ולשון ספרא: "אוב - זה פיתום המדבר משחיו".
העובר על לאו זה במזיד - נסקל. ואם לא נסקל הרי זה בכרת. ואם הוא שוגג - חייב חטאת קבועה.
כלומר: העושה אותם המעשים בידו ומתעסק בהם בעצמו.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.