המצווה השביעית
האזהרה שהזהרנו מלמסור מקצת בנינו לנעבד שהיה מפרסם בזמן מתן תורה שהיה שמו מולך.
והוא אמרו יתעלה: "ומזרעך לא תתן להעביר למלך" (ויקרא יח, כא).
עבודת עבודה זרה זו הייתה, כמו שנתבאר בפרק ז' מסנהדרין, שמבעיר אש ומלבה אותה ולוקח מקצת בניו ומוסרו בידי המתעסק בעבודת אותו הנעבד, ומבעירו על אותה האש מצד לצד.
[רמב"ם פ"ו מהל' ע"ז ו כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין--מַדְלִיק אֵשׁ גְּדוֹלָה, וְלוֹקֵחַ מִקְצַת זַרְעוֹ וּמוֹסְרוֹ לַכּוּמָרִין עוֹבְדֵי הָאֵשׁ, וְאוֹתָן הַכּוּמָרִין נוֹתְנִין הַבֵּן לְאָבִיו אַחַר שֶׁנִּמְסַר בְּיָדָן לְהַעְבִירוֹ בָּאֵשׁ בִּרְשׁוּתָן; וַאֲבִי הַבֵּן הוּא שֶׁמַּעְבִיר בְּנוֹ עַל הָאֵשׁ בִּרְשׁוּת הַכּוּמָרִין, וּמַעְבִיר אוֹתוֹ בְּרַגְלוֹ מִצַּד לְצַד אַחֵר בְּתוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת: לֹא שְׁהוּא שׂוֹרְפוֹ לַמֹּלֶךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׂוֹרְפִין בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לַעֲבוֹדָה זָרָה אַחֶרֶת, אֵלָא בְּהַעְבָּרָה בִּלְבָד הָיְתָה עֲבוֹדַת זֶה שֶׁשְּׁמוֹ מֹלֶךְ.]
וכבר נכפל הלאו על מעשה זה ואמר: "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש" (דברים יח, י).
והעובר על לאו זה במזיד - חייב סקילה, וכרת אם לא נסקל. ובשוגג - חייב חטאת קבועה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.