המצווה הע"ב
הציווי שנצטווינו להקריב קרבן עולה ויורד על עברות מסוימות.
העברות שחייבים עליהן קרבן זה הן: טומאת מקדש וטומאת קדשיו ושבועת ביטוי ושבועת העדות.
מי שנטמא באב מאבות הטמאות, כמו שקבענו בהקדמת סדר טהרות, ונכנס למקדש בשגגה - זוהי טומאת מקדש; או שאכל בשר קדש בשגגה - זוהי טומאת קדשיו; או שנשבע שבועת ביטוי ולא קימה בשגגה: או נשבע שבועת העדות לשקר - בין בשוגג בין במזיד - הרי זה מקריב על אחד המעשים האלה שיעשה קרבן הנקרא: "קרבן עולה ויורד".
והוא אמרו תעלה: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' ונעלם ממנו וגו' והוא ידע ואשם או נפש כי שתבע לבטא בשפתים וגו' ונעלם ממנו וגו' והיה כי יאשם וגו' והביא את אשמו וגו' ונעלם ממנו וגו' ואם לא תגיע ידו וגו' ואם לא תשיג ידו וגו'" (שם ה', א-יא).
ולכן נקרא 'עולה ויורד' - לפי שאינו קבוע במין, אלא פעם יובא ממין זה ופעם ממין אחר, כפי אשר תשיג יד החוטא החייב בקרבן.
וכבר נתבארנו גם דיני מצווה זו במסכת כרתות ובמסכת שבועות.