המצווה הס'
הציווי שנצטווינו שיהא כל קרבן שנקריב מן הבהמה בן שמונה ימים ולמעלה ולא פחות מזה. וזו היא מצוות מחוסר זמן בגופו.
והוא אמרו יתעלה: "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקורבן" (ויקרא כב, כז).
וכבר נכפל צווי זה בלשון אחר, והוא אמרו: "שבעת ימים יהיה עם-אמו" (שמות כב, כט).
מצווה זו כוללת את כל הקרבנות, קרבן יחיד וקרבן צבור, על סוגיהם השונים.
וממה שאמר: "ומיום השמיני והלאה ירצה" - משמע שקודם לכן לא ירצה.
הנה נתבררה האזהרה להקריב מחוסר זמן; אלא שהוא לאו הבא מכלל עשה, ולפיכך אין לוקין עליו, שכן מי שהקריב מחוסר זמן אינו לוקה, כמו שנתבאר בפרק, 'אותו ואת בנו'. ושם נאמר: "הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בספרא ובסוף זבחים.