המצווה המ"ד
היא מנחת העומר.
והיא המצווה שנצטווינו להקריב מנחת שעורים ביום ט"ז בניסן, ונקריב עמה כבש בן-שנתו לעולה.
והוא אמרו יתעלה: "והבאתם את-עמר ראשית קצירכם אל-הכהן" (ויקרא כג, י). ומנחה זו היא נקראת: "מנחת בכורים", ועליה הרמז באומרו יתעלה: "ואם-תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל" (שם ב, יד).
ולשון המכילתא: "כל אם ואם שבתורה-רשות, חוץ משלושה שהן חובה, ואחד מהם הוא: ואם תקריב מנחת בכורים". אמרו: "חובה אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך-חובה ולא רשות".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו כולם בשלמות בפרק י' ממנחות.